גמגום..

[aloni18]

גמגום..

אני מגמגם מאז שאני זוכר את עצמי. אני יתאר איך זה בדיוק משפיע עלי: החיים שלי בזבל, אני לא יכול ליצור קשר כמעט, מפחד להשתתף בכתה, כל הזמן שקט לא יכול לעשות כלום, אפילו לא יכול להזמין במקדונלדס או משהו כי אני מפחד שאני יתקע, לא יכול להתחיל עם בחורות, כמעט לא יכול לעשות כלום, זה מגביל אותי בהכל, ובגלל זה החיים שלי בזבל.. אף אחד לא יכול לפתור תבעיה הזאת, ותאמינו לי שניסיתי.. אני כל הזמן בדיכאון, לא יכול ללכת לישון אפילו, שאני מנסה לישון אני כל הזמן במחשבות על העבר איך כל הזמן הזה שעברתי היה ביזבוז אחד גדול, וכל זה בגלל הגמגום.. אני לא יודע מה לעשות, ההורים שלי שואלים אותי אם הכל בסדר אני כל הזמן אומר שהכל מצוין בישביל לא להדאיג אותם.. אבל מיום ליום אני מרגיש יותר ויותר חרא, ומרגיש איך אני מבזבז את החיים שלי, פשוט עצוב ומדכא. זה מה שהיה לי להגיד..

 

[shuky63]

אלוני אני בכל זאת יאמר לך שיש מה לע

לעשות.העולם לא כל כך שחור אם כל כך הרבה אנשים חיים טוב עם הגימגום. גם לך מגיע! אם הגימגום שלך כבד ואתה ניתקע בכל מילה שניה רוב הטיפולים יוכלו להפוך אותו לגימגום בינוני.אם אתה בן 12 זה גם לא מעמסה כלכלית על הוריך כי קופות החולים מממנות את רוב הטיפול. אם הגימגום שלך קל עד בינוני והבעיה שלך היא יותר פחד וחוסר ודאות כי אינך יודע מתי תתקע ואתה מפחד לפתוח את הפה בגלל זה,שווה לדעתי שתלך לטיפול קבוצתי עם ילדים בגילך.כשהייתי בגילך לי זה תרם המון לביטחון העצמי. מאד חשוב שתשתף את ההורים שלך.הם ירגישו יותר טוב אם ידעו בדיוק מה הבעיה מאשר כשאתה אומר להם שהכל בסדר אבל הם מרגישים בפנים שמשהו לא בסדר. ובעיקר אני שולח לך חיבוק חם ממגמגם ותיק,בהצלחה ותמשיך לבקר ולספר.

 

[sigis2]

../images/Emo24.gif תשובה לאלוני

שלום לך, אלוני!!! מכתבך נגע לליבי,מאחר שגם אני בתור אחת שחייה עם הגמגום, יודעת על מה אתה מדבר ומה אתה מרגיש.אני בת 35 ומגמגמת מגיל 9 בערך.עם הנסיון שצברתי במשך השנים,אני רוצה להגיד לך ,שרמת הגמגום מושפעת ממצב הביטחון העצמי והתחושות שאנו מרגישים.כמו שאני מבינה מהמכתב שלך,אתה במצב נפשי לא קל וזה כמובן משפיע על הדיבור וכך נוצר מעגל קסמים שיהיה לך מאד קשה "לשבור" אותו לבד...לדעתי,אתה חייב לשתף את הוריך,למרות שאתה לא רוצה להעציב אותם-בעזרתם אתה תוכל לצאת מהמצב הדכאוני ולחשוב איתם ביחד על הצעד הבא. אל תחשוב לרגע ,שהם "קונים" את התשובה שלך "שהכל בסדר"-הורים מרגישים את הילדים שלהם וגם עובדה שהם שואלים אותך "מה קורה?". אני לא מסכימה איתך שאין פיתרון. אולי הגמגום לא יעבור לגמרי,אולם ע"י טיפול מתאים אפשר להקל עליו מאד.דרך אגב בן דודתי (גם מגמגם),עבר טיפול בגמגום,בבית חולים "הדסה" בירושלים וכיום כמעט ולא מרגישים בגמגום. אל תאבד תקווה,ההפך, תאמין בעצמך וחשוב מאד לחשוב על עצמך דברים חיוביים!!! יש לי כ"כ הרבה דברים לכתוב לך,כעת אני צריכה לצאת. בקיצור, החיים לא כ"כ קשים כמו שנראה לך במצבך היום.הסוד הוא לקבל את עצמך,להאמין בעצמך וביכולתך לעשות כל דבר. תכתוב לי מה אתה חושב על התשובה שלי. סיגלית

 

[מירב של פעם]

ככה בשקט בשקט הצטרפת אלינו

ברוכה הבאה sigis2

 

[sigis2]

מירב ובל,תודה על קבלת הפנים...

הי לכולם, איזה כיף לקבל ברכות. התחלתי לקרוא את המכתבים בפורום לפני מס' ימים ועניתי לכמה רק מאתמול ואני כבר מרגישה כמעט בבית... אספר לכם קצת על עצמי:כמו שכתבתי ,אני בת 34, נשואה +3 ילדים,לא עובדת(כמובן בגלל הגמגום...)כיום אני בתקופה טובה,מתחילה לקבל את עצמי. בגמגום החל בגיל 9,כנראה בעקבות טראומה מסוימת. בביה"ס הסתרתי את היותי מגמגמת והייתי הסטרית ,שחס וחלילה לא יגלו זאת.גם בתיכון ובצבא הסתרתי זאת,ע"י דיבור מקוצר והרבה צחוקים.כשהכרתי את בעלי,חששתי שהוא יגלה ויברח,ע"כ דיברתי במשפטים קצרים,יחסית,ובעיקר הקשבתי...כמובן שפה ושם ניתקעתי,אולם לא איפשרתי לו לשמוע את הגמגום החזק יותר.לאחר שנה של נישואים התחלתי טיפול (הוא לא הטיפול הראשון)והמטפל היה בשוק מכך שאני לא משתפת את בעלי.הוא יעץ לי לדבר עם בעלי וכך להוריד מעצמי לחץ. בשנות חיי עברתי כל מיני טיפולים ואף אחד לא עזר לי לאורך זמן.הייתי ב-CTI,טיפול בהיפנוט וקלינאי תקשורת למיניהם. כל חיי שטף הדיבור ,פחות או יותר,קבוע. אני מדברת בשטף עם אנשים זרים,שלא יודעים על הבעיה וקשה לי יותר עם הקרובים אליי.כיום רוב האנשים שסביבי יודעים על הגמגום,דבר שמקשה עלי ומוריד את השטף. אני מודעת לכך שהבעיה שלי,שאני לא מקבלת את עצמי כמו שאני וקשה לי להגיד שאני שונה. אני צריכה לסיים. בי,סיגלית

 

[b e ll]

ברוכה הבאה.

אני שמחה שהצטרפת אלינו. תספרי קצת על עצמך, מה את עושה? אילו טיפולים עברת?

 

[b e ll]

אלוני, איזה שם מקסים יש לך.

אלוני, הורייך נתנו לך שם כל כך יפה כי הם בוודאי מאוד אוהבים אותך. תשתף אותם. תעזור להם לעזור לך. כך תוכל לצאת מהמעגל הזה של עצב ודיכאון. ברגע שמאירים נקודה חשוכה היא כבר לא חשוכה ומתמלאת באור. בוודאי שהגימגום הזה מחרב לך את החיים, לכן כדאי שהורייך ידעו כיצד זה משפיע עליך כדי שהם יוכלו לחפש ביחד איתך עזרה. אפשר לעזור לך! יש דרכים ויש טיפולים שמעלים את אחוזי השטף ויש טיפולים פסיכולוגיים שעוזרים לך לראות נכון יותר את חייך ולעזור לך לצאת מהמצב החשוך הזה שלך למקום הרבה יותר טוב ופיייסני. תנסה, תפנה להורייך. תספר לנו איך הולך, ובנתיים אני שולחת לך

חם וגדול.

 

[shoshyyy]

היי אלוני ...

להגיד לך את האמת ...אני מכירה את ההרגשה הזו כל כך !! בעבר ייתי מרגישה ככה כל כיום.קמה בבוקר עם הרגשה שאני כלום ...שאף פעם לא אצליח לאזור את האומץ להצבע בכיתה ...שאף פעם לא יהיה לי חבר כי אף אחד לא רוצה אותי. כשהיתי הולכת למקדונלדס ...הייתי חושבת על זה כללללל היום ...מה אני אזמין , אחך אני אגיד את זה ...זה פשוט העמיס אותי מבחינה נפשית ! פעם שאלתי את אחותי ..."איך אני אצליח בעתיד ? מה אני אעשה ? יהיה לי עתיד חרא !!! " היא אמרה לי משפט שגרם לי להרגיש כל כך הקלה ...היא אמרה לי "מה שאת עושה היום זה מה יהיה מחר !!" והבנתי שהעתיד הוא כן ידוע !!!!!!!! זה לא משהו אפור , גדול ולא ברור. אני אמליץ לך ....לעשות הכול בצעדים קטנים מאוד ...לאט לאט .... אז מה אם עכשיו ההרגשה שמולוות עם גמגום פריעה לך ? אז מה ! זה הכול עניין של שלבים ...עכשיו אתה נמצא בשלב מסויים ..חושב בדרך מסויימת ...רואה את הגמום באור מסויים אבל זה לא כל הזמן יהיה ככה... במיוחד עם תעבוד עם עצמך על "לא נורא ...אז גמגמתי ...לא נורא .... לא נורא בכלל ...אני כן מובן ...ואני כן ברור ...ואני שונה . שונה זה לא רע !!" תזכור מה שאתה עושה היום ...זה מה שיהיה מחר !