גמורה

[בּילי בדרכים]

גמורה

יצא שדיברנו. עברו כבר כמה חודשים מהפעם האחרונה. בזמן הזה ויתרתי על האפשרות הזו שלו סופית והשתדלתי פשוט לא לחשוב על זה יותר. החלטתי שאני נותנת לעצמי את כל הזמן שבעולם להחלים ואפילו מישהו כבר קצת מצא חן בעיני (ואחר כך כבר לא אבל זה לא העניין כרגע) ואז דיברנו, סתם שיחה זהירה בעניין פרקטי כלשהו ומאז אני גמורה. גמורה. גמורה. איך זה יכול להיות ששני אנשים לא מדברים אחד עם השני כל כך הרבה זמן ואז בשניה אחת שוב האינטימיות המקוללת הזו? איך זה יכול להיות שהתאכזבתי ממנו כל כך, שויתרתי, שהבנתי שלעולם לא נהיה ביחד ואני עדיין אוהבת אותו? כמה שנים אני עוד אכלה על הסיפור הארור הזה? אני בטיפול, המשכתי הלאה, החיים שלי בסך הכל בסדר גמור אבל שוב הבנתי עד כמה אין סיכוי ששום דבר אחר ינבוט אצלי. ואני לא יכולה יותר לסחוב את הלבד הזה. לא מגיע לי ככה. לא בשביל זה התגרשתי, לא בשביל זה אני בחפירות ארכיולוגיות של הנפש כבר שנתיים וחצי, מה עשיתי רע? מה? די. פשוט לא מצליחה לגרד יותר תקווה ב.ב.

 

[noa128]

אוי בילי ../images/Emo7.gif

הותרת אותי אילמת. את צודקת, זה באמת לא מגיע לך. לאף אחד לא, ולך בטח שלא. בכל פעם שאת כואבת מחדש את עצמך מול הסיפור הזה, מתקומם בי הרגש הזה ש"לא מגיע לו אחת כמוך", ואני לא מכירה אותו. רק אותך, קצת. אז מה אומרים מול כאב כזה גדול? שעברו כבר כמה חודשים אבל רק כמה חודשים? שאת בדרך הנכונה? שהלואי שהאיש הבא שימצא חן בעינייך כן יהיה זה, ואז יהיה יותר קל לאפסן את סיפור האהבה ההוא במגירת ה"היה טוב וטוב שנגמר"? ש'אל ייאוש - הוא לא הותיר אותך נכה לצמיתות כמו שזה אולי נראה כרגע'? את הכי שוה בעולם בילי, ואת לא לבד. והאדמה הזו שאותה את מרוה בדמעותייך עוד תנביט, את תראי - פרחים מופלאים עם ריח משכר של אהבה אמיתית - כזו שגם מעניקה - לא רק לוקחת. כי מגיע לך לא פחות מזה. מחבקת אותך, נועה.

 

[או פק]

מאמוש, אני חייב לצטט את הרב אבינר

"אל תחכי שבן הזוג ייפול מן השמים. אין סומכים על הנס. אם את רואה בחור טוב, קחי יוזמה. כך עשתה אביגיל עם כל צניעותה וענוותנותה (קמא צב, ב)" "אל תבואי עם רשימה של ציפיות. אי אפשר לדרוש מן הבחור את כל ספר מסילת ישרים, אלא שימי לב לדברים עיקריים: לב טוב ויראת שמים, יכולת לדחות סיפוקים, יכולת להכיל תסכולים בלי להשליכם על בן הזוג. " "אם הבחור עורך לך בחינה על ידיעותייך בהלכה ורמת קפדנותך במצוות ולסוף שואל אותך איך ייראה שולחן שבת שלך, השיבי לו: בלעדיך... " "אל תחפשו דווקא התאהבות דרמטית וריגוש עצום, זה לא סרט דמיוני אלא חיים ממשיים. " וגם דברי הפילוסוף וולטר "אם תשאל כושי מה זה יופי, ישיב: כושית. יפני - ישיב: יפנית. חתול - חתולה. קרפד - קרפדה. ואם תשאל פילוסוף - ישיב בבליל מילים חסרי פשר" ומה אני תורם לכל העניין? אני חושב שתמיד שיחה או פגישה איתו תעלה לך את רגשות העבר. את הרי לא הפסקת לאהוב אותו למרות האכזבה. אבל זה לא אומר שאת לא יכולה לפתח רגשות כאלו כלפי אחר. כלפי אותו "ביל על הדרך" שיעזור לך, בעזרת עצמך, להפרות את גינתך ולהנביט זרעי אהבה חדשים. אני חושב שאת צריכה לעשות איזה שינוי דרסטי בחיים שלך. אולי גאוגרפי, אולי מקצועי, משהו שישאוב אותך מחוץ למסגרת בה את עדיין נגישה לרגשות שלך כלפיו. וחוץ מזה, שבת טובה ונעימה. אופק

 

[hrabba]

בילי, אם בנגוד לכולם אני אומר שזה

לגיטימי תסלחי לי? הרי הלב, לא תמיד הולך אחרי הראש, ולפעמים זכר הנוסטלגיה הוא אחר, ושיחה עימו מובילה בדיוק לזה.אז קודם כל זה מותר, אבל עכשיו אחרי שהרגש פעל את פעולתו, הגיע תור ההגיון _(והוא ישנו אצלך, אני יודעת) אז יאללה להפעיל... את יודעת כמה אני אוהבת אותך? חיבוק ענק יקירתי

 

[פילאטוס]

טיפול שורש

הלוואי שהיה לי איזה קיצור דרך בשבילך, בילי. לבי יוצא אלייך, אני מקווה בשבילך בכל לבי שתצליחי -בטיפול, מחוצה לו - לגלות את שורש הקשר הזה, בלבך, לא בלבו, שתבוא לך רשות אמיתית לבקש טוב במקום אחר. לא מפתיע בכלל, נדמה לי, שזנב הקשר האחרון נגוז ככה, אם הלב עוד כרוך ככה אחרי סיפור שכבר איננו שם. אבל רק שתי דרכים עולות בדעתי לצאת מהלופ הזה: לתת לזמן להקהות מה שיקהה, או לחפור עד שתגלי את שורש הדבר, ותרפאי אותו. חיבוק גדול, בילילי.

 

[בּילי בדרכים]

כח טבע משובש

אני חושבת על זה הרבה בימים האחרונים. על מה זה בכלל העניין הזה. אין לי תשובה. לפעמים אהבה גדולה מכה אותנו בראש ולא מרפה. אולי אם הקשר הזה יכול היה להתאפשר הוא היה נגוז כבר מזמן ואולי גם לא. לעולם לא אדע. מה שכן, הפעם זה היה מאוד אחר כי הפעם בניגוד לפעמים הקודמות היה לי ברור שאני לא נותנת להתקרב שוב. הוא ניסה, בדרכו העקלקלה, הציע שנחזור להיות בקשר גם אם רק טלפוני ולי היה ברור שלא. חד וחלק. וזה מה שהיה לי קשה הפעם כי למרות התגובה הזאת מהבטן של להגיד שזה לא רעיון טוב ואפילו להתעקש על זה (פעם לא הייתי עומדת בכזה מין פיתוי) האהבה שרירה וקיימת. אני, שיודעת הכי טוב בעולם כמה אין לזה סיכוי, כמה לאיש הזה אין כיסוי, עדיין אוהבת אותו. איך זה יכול להיות? איך? איך? ואיך אי פעם משהו ישווה לטירוף המוחלט הזה שלא קשור לכלום וכופה את עצמו עלי כמו כח טבע משובש. וזה לא קשור למיקומים גאוגרפיים, ואני יכולה להחליף מאתיים עבודות, להגר לחו"ל ולשנות את שמי, זה לא ישנה. נדמה לי שרק אהבה גדולה אחרת תסית את זו מליבי. יה, זה כל כך מייאש אותי. אין לי מילים.

 

[noa128]

עם הטבע באמת קשה להתווכח

ועם הקונפליקט הזה שלך, בין הראש והלב אני מביטה בך מתמודדת למרות הכל - בהצלחה. נדמה לי שפעם דיברנו על זה, אולי אפילו כאן - על הרגע ההוא של המיתר שפקע, על הרגע שבו ה"רע" היה קצת יותר כבד מה"טוב" על כף המאזניים - ואולי כאן בעצם טמון הפתרון לשאלת השאלות - "איך זה יכול להיות". האיש הוא אותו איש, זו את שהשתנית, התבגרת, הבנת בפנים ש'די לך' כי האהבה אולי קיימת במלוא עוזה אבל את כבר לא מוכנה לשלם עליה לבד את המחיר. זה לא ממעיט מגודל האהבה, רק שומר עלייך מכאב נוסף וכאן אני מסכימה עם פיל שהזמן יכול לעשות את העבודה, או לפחות את החלק שיפנה לך מקום לאהבה אחרת - אפילו "קצת", ומשם כבר נפתח חלון לשינוי. ואת כבר נשמעת (לי) קצת יותר טוב, יא משובשת

נועה.

 

[נגוהות]

../images/Emo23.gifבילי../images/Emo24.gif

כל כך מוכר וכל כך כואב. נמצאת במקום שלך, עם זכרה של אותה אהבה עליה לא הייתי מוכנה לשלם מחיר גבוה כל כך, יסורים וכמיהה עזה כזו. מסכימה עם כולן, רק הזמן יעלים רק הזמן ינקה, ורק הזמן יפתח בך ואולי גם בי את אותו מקום בלב שמוכן לאהבה הגדולה הבאה.

 

[1הופ]

בילי מותק שלי

כל כך כואב. את שואלת מה זו אהבה? למה אדם מסוים נתקע לנו ככה במערכת ולא יוצא ממנה, גם אם הוא כבר לא באמת קיים בחיים שלנו. לאחרונה אני חושבת שזה לא כ"כ קשור למיהו אותו אדם, אלא למה שהוא גורם לנו להרגיש. וכנראה הוא פרט לך על המיתרים הנכונים והוציא ממך את המוסיקה שאת אוהבת לשמוע. אז ברור שקשה לוותר על זה, למרות כל ההיגיון והרציונליזציות. אני לא יודעת אם חיטוט הוא מה שיעזור, או אהבה אחרת או פשוט הזמן. אבל אני יכולה להגיד לך שאם לי זה עבר, אז זה בטוח יקרה גם לך. את בטח זוכרת כמה זמן לא הצלחתי לשחרר, כמה כאב, געגוע וחוסר אמונה לעתיד בלעדיו הוצאתי פה. אז היום אני יכולה להגיד שאני כבר לא שם. למרות שאין עדיין אף אחד אחר. עוד יהיה. לשתינו. חיבוק עוטף ושקט, הופ

 

[עלמה עלמה]

בילי

הטירוף המוחלט הזה נשמע לי יושב חזק על איזה תא אחר בנוסף לאהבה. משהו שם בלבך קשור בעבותות לאיש ההוא וממאן להקשיב לדברי ההגיון שלך עצמך לא רק בגלל אהבה, אולי משהו בנקודת הזמן בה הוא הפציע, אלי משהו שהתרקם בתוך חריץ מימים עברו....אין לי מושג, וכנראה גם לך לא, ולכן אל תעסקי בכעס עצמי או באכזבה, אין שם "איך זה יכל להיות", זו עובדה, מספיק חזקה כדי שזה אכן יקרה,במשך כל הזמן הזה, והדרך היא כנראה המשך החיטוט העמוק. מחבקת אותך חזק

 

[פּרפרית]

איך את "זורקת" אותי כל פעם מחדש...

לאורך כל הדרך אני עוקבת ואומרת לעצמי וואו...איך הבחורה הזאת חזקה, איך היא הצליחה במקום שאין לי אומץ אפילו להעביר במחשבה שלי. שאלת השאלות זאת שאני הולכת לישון איתה כל לילה וקמה איתה כל בוקר: "זה שווה את זה?" לא יודעת, בילי, לא יודעת...היו לי אהבות קטנות, אהבות גדולות יותר... אבל לאן שהאיש הזה הגיע לא נתתי המון שנים לאף אחד להתקרב. ואני קוראת אותך ורע לי, ואני בוכה עליך, אני בוכה עלי ואני בוכה על כל האהבות הבלתי אפשריות האלה. עכשיו, כוססאמק על העולם המסריח הזה, אני יוצאת להטביע יגוני באוכל ויין טוב.

 

[סרטנית טיפוסית]

מתהפכת לי הבטן ברגעים אלו!!

אני נמצאת בדיוק שם, במקום שבו את נמצאת. גם אצלנו אין סיכוי לחזרה וגם יצא שהיה איזשהו קשר השבוע עם "ההוא" למרות שלא באופן ישיר איתי. מה אגיד לך? השתוללתי מכאב. מזל שיש משפחה וחברים.. לא שתמיד הם יכולים לעזור.. זה אצלי בראש.. האהבה הזאת אליו הורגת אותי.. לאט לאט.. אין לי מילות עידוד, מצטערת.. רק הזדהות.. אולי את לא צריכה את זה.. אני צריכה.. נשמע קצת סוציומטי.. באמת שאני לא כזו.. אני יודעת שאני צריכה "התחלה חדשה" .. קשה לי להשלים עם זה אבל.. מה יהיה הסוף?? (תוהה..)

 

[סרטנית טיפוסית]

וסליחה שהתפרצתי ככה!!

 

[עלמה עלמה]

לא סליחה ולא התפרצת ../images/Emo24.gif

בדיוק בשביל זה אנחנו כאן. ועוד אחד

 

[סרטנית טיפוסית]

תודה לך.