גמילה מחיתולים- מתי ואיך...?

sivan120

New member
גמילה מחיתולים- מתי ואיך...?

מדובר בילד אוטיסט בן שלוש וחצי, לא מדבר כמעט בכלל, לא מבין. מוריד פעמים רבות את המכנסיים והטיטול, ולפעמים
עושה צרכים אז (אנחנו כמובן עוצרים אותו ומלבישים לו את הטיטול והמכנסיים שוב).
בכל מקרה, הוא נמצא בגן טיפולי מיוחד (מילמן) וחשבנו להתחיל גמילה מחיתולים. חשבנו לעשות את זה בחופשת פסח, אז
הוא כמה ימים בבית ולאחר מכן גם בשיתוף הגן- יש עצות איך אפשר לעשות את זה נכון (יש בבית עוד שתי בנות, אחת תינוקת שזוחלת
ואנחנו לא רוצים שתתפזר צואה ושתן בכל הבית ותיאורים שכאלו...)
 
להתחיל...

להתחיל כמו גמילה לילד רגיל. כלומר לקחת אותו כל חצי שעה שעה לעשות פיפי בשירותים. לעזור לו כמובן ולעודד אותו. בנוגע לקקי לנסות לזהות מתי זה מגיע ואז פשוט לקחת אותו לשירותים ולעזור לו. אם מתנגד אפשר קצת כוח או לתת לו גירוי. אחרי הפעם הראשונה הפעמים הבאות יהיו הרבה יותר קלות. כמו כן צריך המון אמון שלכם בילד. בנוסף ממליץ על הספר "כולם עושים קקי" הספר שיעשע מאוד את הילד בזמן השהייה בשירותים. וכן ההשוואה שהוא בוגר ועושה קקי בשירותים והאחות הקטנה תינוקות שעושה סחיתול. המון בהצלחה
 

sivan120

New member
לצערי הוא לא ממש מבין שפה או ספרים...

הוא בן שלוש וחצי ואוטיסט. השאלה אם זה הזמן להתחיל או שצריך
לחכות שהוא יהיה בשל יותר או משהו בסגנון (איך יודעים אם הילד בשל לגמילה?)
 
אין קשר.

גם אני חשבתי כמוך ולא האמנתי. הגננת בגן במעון אמרה שנחכה. הסבתא לקחה את הנושא לידיים וגמלה אותו מפיפי. התעצבנתי שהוא היה מפספס ומלכלך אבל הבנתי שזו הדרך ובסוף זה הצליח. הקקי היה קצת יותר בעייתי. היה מתאפק. מנתחת ההתנהגות בגן התקשורת החליטה לקחת אותו בכוח לשירותים כאשר ביקש תחתון קקי (חיתול גמילה) זה היה קשה והיא חטפה ממנו מכות אבל זה הצליח. עבדנו על זה עוד כמה פעמים בבית. וקלטנו שיש יציאה שהוא מתרגש. אז היינו צוחקים ומלהיבים אותו ואז רצים לשירותים... שמה היינו הופכים את החוויה למעניינת. בכל מקרה צריך המון אמונה בילד והמון כוח נפשי מצידנו. כמו ען תמיד אפשר לנסות. ואם לא מצלחלים אז לקחת צעד אחד אחורה. וכמו כן לבצע את התהליך עם אנשי מקצוע שידריכו אתכם.
 
קבעונות.

לילדים אוטיסטים יש קבעונות שונים. הבן שלי היה מוכן לאכול רק שניצלים בצורת כוכבים ופירה ושתה רק מים. במשך תקופה ארוכה. שום איש מקצוע בגן התקשורתי לא נתן מענה לזה. שרמתם של הצוותים בגן התקשורתי שווה לבד דיון מקיף. לענייננו התחלנו לעבוד aba תוך חודש אין יותר קבעון. הילד אוכל הכל מהכל.... לאחרונה התחיל לבקש מיצים שכנראה נחשף להם מילדים אחרים בגן (השנה בשילוב מלא בגן רגיל). אם תאמינו אני משוכנע שתגיעו להשגים. הדרך ארוכה אבל יש נקודות של אור בדרך וגם הרבה אנשים טובים. בהצלחה.
 

winterfell

New member
לא מאמינה בבשלות לגמילה

ממליצה לך לקרוא את הטורים של דפנה תייר ב-YNET, אני גמלתי לפי השיטה שלה.
חייבים להבין שלא תהיה גמילה של "זבנג וגמרנו" וזה תהליך. תהליך שיכלול המון-המון פספוסים, שלוליות ומשחקים/ספרים/שירים בשירותים.
כשגמלתי את הבן שלי כל העולם עשה לי פרצוף עקום. העו"ס שנתנה לנו הדרכת הורים חשבה שנפלתי על הראש. חודש אח"כ הייתי אצלה עם ילד גמול למחצה והיא לא האמינה...
התחלנו מלהרגיל אותו לסיר, אח"כ פשוט הורדתי את החיתול ולקחתי מיוזמתי לשירותים כל 20-30 דקות. אם ראיתי שהמכנסיים רטובים - החלפתי מיד והושבתי שוב על הסיר. בסוף הוא הצליח להתאפק בערך 30 דקות, ואז התחלתי להגדיל את המרווחים.
במשך כל הזמן הזה, הוא בכלל לא ביקש ללכת לשירותים, האחריות הזאת היתה (ועודנה) לגמרי על המבוגרים שסביבו. הוא גם הוא גם מאוד מאותגר מוטורית, כשהתחלנו הוא בכלל לא הסתדר עם להתיישב עצמאית על הסיר. אז עזרנו לו, ואנחנו עוזרים גם היום.
שיהיה בהצלחה!
&nbsp
 

winterfell

New member
עוד דבר - "טרום גמילה"

מונח שלמדתי בפורום הורים לפעוטות, וזו גישה מאוד נכונה לדעתי.
לא מתחילים מיד מלהוריד את החיתול כל היום וכל הלילה. מורידים בהתחלה לשעה-שעתיים, בבית, כשאת והוא רגועים. לאט לאט לומדים את עניין הפיפי, ומורידים ליותר זמן.
היתרון בשיטה הזו הוא שאין בה לחץ. אם רוצים היום לנסוע לסבתא, ולא רוצים פיפי באוטו או על הספות של סבתא - שמים חיתול. רק כשמרגישים שכולם מוכנים לעניין, מורידים חיתול במשך כל שעות העירות.
 
אצלנו באלוטף אמרו שחייבים לדלג על השלב הזה

כי הוא לא תורם כלום לילדים עם צרכים מיוחדים.
הוא יכול לתרום רק לילדים רגילים...

אנחנו כשהתחלנו גמילה ביום אחד הורדנו חיתול לכל שעות היום. השארנו רק לשינת צהריים ולילה.
ועדיין התהליך היה ארוך
 

winterfell

New member
שני דברים

א. אני יודעת מה היה עם הבן שלי, ולנו זה עבד מצוין. אלמלא הגישה הזו הגמילה היתה מתעכבת בחצי שנה לפחות - כי הוא היה בגן רגיל, ואם לא הייתי מראה שהוא כבר כמעט גמול, הם לא היו הולכים איתי. הם לא חשבו שהוא מוכן.
אני לא יודעת מה נחשב תהליך ארוך או קצר. הבן שלי היום בן 3.5, גמול כבר שנה. כאשר אני אומרת גמול אני מתכוונת שרוב הזמן הוא יבש, אבל אנחנו אלה שאחראים להגיד לו ללכת לשירותים. גם הוא עם חיתול בלילה ובשנ"צ - זה נורמלי לגמרי, גמילת לילה היא תהליך פיזיולוגי שיכול להתרחש גם בגיל 6-7.
קטונתי מלהגיד מה מתאים ל"ילד עם צרכים מיוחדים". יחד עם זאת, צריך להסתכל על הילד הספציפי ולא לוותר על משהו שיכול לעזור רק כי "זה לא מתאים לילד עם צרכים מיוחדים".
&nbsp
ב. באופן כללי, מפריע לי לפעמים שמתייחסים לילדים שלנו יותר מדי בכפפות של משי. הייתי רוצה שיתייחסו לבן שלי כילד רגיל, עם קשיים שצריכים לקבל מענה.
אני אתן דוגמא מתחום אחר: כשהוא נכנס לגן בתחילת השנה הוא היה ילד מאוד "נוח", מאוד צייתן. במהלך השנה הוא עבר (ועובר) את תקופת המרדנות של גיל שנתיים-שלוש, וזה התחיל בבת אחת. לגן לקח כמעט שבועיים (!!!) להגיב באופן הכי טבעי, לדעתי - להציב גבולות.
למה? כי אולי "יש כאן עניין רגשי". למה לא להציב גבולות קודם כל (כמו שהיה נעשה עם כל ילד "רגיל") ואז להתחיל לברר את העניין הרגשי? הגישה הזו נפחה את תגובת המרדנות שלו מעבר לכל פרופורציה.
 

TikvaBonneh

New member
אנחנו לא גמלנו אותו כשהיה במצב הזה

חיכינו עוד שנה עד שהיה בשל יותר רגשית וידע לתקשר ברמה טובה הרבה יותר.
 

SMADAR55

New member
כדאי להתייעץ עם הגן האם לדעתם בשל . אם כן, זה צריך להיות

תהליך משותף שלכם ושל הגן. זה לא יתחיל ויסתיים בחופשת פסח.
זכור לי שכשהבן שלי היה באלוטף התחילו עם כולם ביחד, חלק היו בשלים וחלק לא.
אצל הבן שלי התחלנו, הפסקנו וחזרנו.
היה איתו בהמשך ילד בגן תקשורת שרק בגיל 5 הצליחו לגמול אותו. זה מאוד תלוי בילד.
בכל מקרה, עבדו חזק בשיטת ה" פיפי פרס" - הבאנו פרסים (קופסת עוגיות קטנות שהילד אוהב) והם היו בגן לשימוש .
 
למעלה