גמילה מחיתולים

[ורדושה]

גמילה מחיתולים

אני מעוניינת לשמוע רעיונות כיצד אוכל לגמול את בני בן ה-5 וחצי הסובל מאוטיזם ועדיין עם חיתולים. במשחקי הסימולציה יודע בני לשים את הבובה על סיר. בני אינו מדבר כלל ואינו מבצע הוראות בבית בטיפול בחדר מבצע הוראות בסיסיות . אשמח לרעיונות כיצד אוכל לגמול אותו.

 

[ורדושה]

בהמשך לשאלתי על גמילה מחיתולים

אבקש להבהיר שבני מטופל בשיטת ABA (עיצוב התנהגות).

 

[פאני א]

גמילה

ורדושה שלום. סלחי לי על השגיעות ומכבה שתצליחי להבין אותי. אני ביצתי תהליך גמילה לילד אותיסת יותר מבוגר בגיל 9 התהליך הוא מעוד איטי ודורש המון סבלנות ולא להיתיעש. שלב א:ראשית עסינו תבלה מאוד מדויכת של מתי הוא עוסה את הצרחים שלו ומהם תהליך הרישום לוכח עד חודש . עם יש עיקביות עז פחות יש לסים לב להשפעות חיצניות כמו מאחלים שונים ( עבתיח, מוצרי חלב) השפעה של מים, ברחה ים. מצבו הבריאותי של הילד. שלב ב:לאחר שיש תבלה מתחילים להושים בשאות שודעים שיש ביקוש אצלינו במהלך חודש היו מחזירים את הטיטול עבל זה נטון לפרשנות. שלב ג: הורדת הטיטול. חיבת להיות עיקביות בענין גם בבית וגם במיסגרת החינוכית. ולפעמים צריך ליזכור "שהצרחים" של ילדים מיוחדים זה השליתה שלהם. כשלא מצליחים ליגמול זה לא עומר כלום ליפעמים צריח לעזוב את זה לפרק זמן ולחזור אחרכך. אנחנו היצלחנו עם ילד אחד ועם אחר ניסינו 3 שלנים והחלתנו לא לנסות בשנה הבאה. היועצת שלנו אבל אמרה שיש מחון בבאר שבע שעוסק בגמילה של ילדים מיוחדיםץ שיהיה בהצלחה ועדכני עותנו. פאני

 

[בורה]

שאלות על גמילה

האם כדאי לגמול ילדים (מיוחדים בין השאר) כמה שיותר מוקדם? כלומר, האם את חושבת שהילד שאת גומלת עכשיו בגיל 9 היה יכול גם להיגמל בגיל 4 אם היו עובדים איתו על העניין חזק מאוד? כך הוא היה אולי פחות "מתקבע" ברעיון של חיתול. אבל מצד שני האם זה הדבר החשוב והדחוף להתעסק איתו בגיל מוקדם וקריטי גם בנוגע לדברים אחרים? אני עובדת בפעוטון לילדים עם פגיעות מוחיות קשות יחסית. רוב הילדים במצב של "לא ממש בעניינים" מבחינה גופנית ושכלית (או מבחינת דרכי ביטוי ליכולות שכליות) אבל יש לנו גם את נבחרת החלומות שלנו: ילדים בגילאי 3-4 עם פוטנציאל מאוד גבוה. הבעיות העיקריות שאנו מתמודדים איתם בגמילה הן: 1) ניידות כמעט כולם לא הולכים עצמאית. ירידה מהכיסא או המזרון לפיפי היא "מבצע" שלוקח זמן ולפעמים מצריך ויתור על עקרונות אחרים כמו הליכה אך ורק בהליכון או התגלגלות עצמאית בכיסא גלגלים. פתאום רצים לשירותים או לסיר עם הילד בידים וזה לא מעודד עצמאות אלא להפך. ולילדים שלנו יקח קצת זמן לתרגל מעברים לסיר, אפילו כזה עם כל השיפצורים. 2) תקשורת: מה לעשות והמטפלות לא ממש קשובות בכל רגע וקריאה של ילד "פיפי!" או סימון בתת"ח לא תמיד מזעיק את המטפלות. עוד לא שמנו את זה בראש סדר העדיפויות והדחיפויות ואולי כך צריך... 3) פינוק: הילדים יוצאים לבית השימוש כשהם מבקשים בצורה ספונטנית, חוץ מהזמנים הקבועים שכולם ישבים בסירים בכיתה. נוצר אצלנו מצב ששירותים זה זמן כיף לבד, עם יחס אישי ועידוד, מחוץ לכיתה. הילדים מתים על זה ויכולים לבקש כל הזמן עד שכמו בסיפור "זאב זאב" בסוף לא מאמינים. 3) הורים: ההורים לא ממשיכים את הגמילה בערב בבית ברוב המקרים (הילדים מגיעים הביתה בסביבות 6). האם יש סיכוי לגמילה שכזו? האם צריך ללחוץ חזק על ההורים יותר ממה שהמלצנו וביקשנו? יש להם מספיק על הראש... ומעל הכל נחה השאלה אם לא כדאי לחכות עד ש: הילד יתחזק/ידבר/יקבל כיסא או מכשיר להליכה/ יתגבר על היפר או חוסר סנסטיביות/יתפתח בתחומים אחרים וכדו... בסך הכל הילדים הרי צעירים מאוד ואולי יש זמן, או שמא חבל על הזמן?

 

[פאני א]

גמילה

בורה השאלות שאת שואלת גם אני שואלת אותם ואין לי תשובות אני אחשב בכיתה שלc.pויש לי שתי בנות אחת שאני מנסה ליגמול וכול הצוות אומר שאין סיכוי כי היא לא בקיוון . ומה שאת מתארת על ללחת לשרותים כידי ליזכות בצומי ועל הסירבול זה נכון גם אצלי. הילדה השנייה ניראת לי יותר מתאימה היא יותר ורבלית ומסמנת כשיש אבל אנכנו לא גומלים אותה כי אין לנו כישאה מתאים!!!!!!!! לי יותר כל ליגמול אחד אחד ואצלי הם גדולים בני 7-9 אבל אולי זואת טעות. יש על הכיסא של הילדה סמל תת"ח וניסינו שיהיה לה מת"ק עם מסר אני רוצה "פיפי " אבל זה היה סיות כי כול הזמן לחצה. לגבי מתי ליגמול זות גם שאלה קשה ומה עם מנסים לא מצליחים ויש הרגשת כשלון אצל הילד ואצל המטפל. חוץ מיזה לנו יש הרבה שלא גמולים גם בגיל 20 או שהיו גמולי הגיעו למוסד והטיטול חזר. כך שכפי שאת ראה אני עבודה בענין הזה בדיוק כמוך. ויותר מאלתרת. פאני