גמילה מטיטולים

[yuli775]

גמילה מטיטולים

עינת שלום קודם כל , מצאתי את המאמר על תלישת שיער, די עזר לי להבין עוד יותר את המצב. אנסה את העצות של דר' דפנה, כמו לשנות לחפץ אחר, הגירוי התחושתי. בתקןפה האחרונה הבן שלי מבקש גם בנסיעה שאתן לו את היד. במידה וזה לא יעזורמאמינה שאפנה אליה לייעוץ. בני בן שנתיים וחצי עוד שבועיים, לפני יומים שלוש, החלטתי שהגיע הזמן לגמול אותו מהטיטולים. הוא לא בדיוק משתף פעולה. למרות שהוא קם יבש בבוקר, יודע שהוא עושה פיפי וקקי. מבקש לשבת על הישבנון. האמת שאכן זה רק יומים שלוש, אבל יש לו ברוב המקרים פיספוסים. למרות כאשר אני שואלת אותו לאן הולכים שיש פיפי או קקי הוא עונה לאסלה. אבל שאני פונה אלין אם יש לו פיפי או קקי , הוא לא עונה לי ולפעמים אפילו לא מסתכל אלי. רק לאחר מס' פעמים שאני שואלת הוא עונה, לא ולאחר כמה זמן הוא עושה בתחתונים. היום הוא עשה קקי והוא בא אלי ואמר שעשה קקי והוא רוצה ללכת לאסלה. עינת האם הוא בכיוון הנכון ? וכמובן להמשיך ולהתמיד מבחינתי. אשמח לקבל ממך מה השלבים על מנת לגמול בצורה נאותה. תודה יולי

 

[עינת גבע]

גמילה מטיטולים ...

יולי שלום רב, על פי התיאור שלך איני בטוחה שבנך בשל לגמילה. ילדים מוכנים נפשית לגמילה מביעים יכולת ורצון לשתף פעולה עם התהליך. תהליך גמילה הינו חלק מהתפתחות טבעית. ילדים רוצים לדמות לגדולים כחלק מהכרה בגדילה שלהם. חשוב שהאחריות הבלעדית על היציאות תהיה בידי הילד. הדיאדה היא בין הילד לבין התפקיד החדש שלו - לעשות את הצרכים באסלה. כניסת מבוגר (צלע שלישית) לריקוד הזוגי הזה מחבלת בתהליך שכן פעמים רבות נמצא את הילד מחליף בין מטרות. במקום להיות ממוקד במטרה/במשימה שלו הוא מכוון עצמו (בטעות) להעסיק את ההורה ( ובעצם מוצא דרך (מוטעית) לקשור קשר עם ההורה המזכיר, המסביר, השואל, המלווה לשרותים. במצבים כאלה הילד מאבד את המוטיבציה לגמילה וממקד את המוטיבציה שלו בהעסקת ההורה. שמעי/ו סיפור אמיתי: ילד בן 4 בקש מהגננת להוריד לו את המכנסיים כדי לעשות פיפי בשירותים. הגננת הזמינה אותו להוריד בעצמו והוא בתגובה ענה לה :"מה אני המשרת שלך?" בברכת יום קסום עינת גבע.

 

[yuli775]

גמילה מחיתולים

היי עינת אם עכשיו אחזיר לו את הטיטול זה לא יהיה בעצם חזרה? הבוקר הוא ביקש להחליף את הטיטול של הלילה בתחתון. לפי המלצתך, בעצם לא לשאול ולא ללות אותו לשירותים. אלא לתת לו לחוות שהצרכים שהוא עושה מפריעים לו ולא נוח. כך הוא יבקש לעשות בשירותים. מה תשובתך תודה יולי

 

[עינת גבע]

מה חדש?

שלום רב יולי, מה חדש, הגעתי עכשיו לשאלתך ואני שואלת האם יש התקדמות? עינת

 

[yuli775]

החדש הוא...

היי עינת החדש הוא שהוא מידי פעם מתף פעולה. כאשר הוא עושה קיקי או פיפי הוא בא לבקש ללכת לשירותים. כאשר הוא עם תחתון הוא מתאפק מידי פעם . מנסה עודד אותו עם הפתעות. דיי היתי מופתעת מתשובתך, כי יש לי חברה טובה שישי לה 9 ילדים (היא דתייה) כאשר ספ]רתי לה שתשובתך היתה שלא צריך לשאול אותו ולא ללות אותו היא הייתה מאוד מופתעת. כל הילדים שלה היא גמלה מטיטולים בדרך של שיתוף הסבר והבאה לשירותים. אני חייבת לציין שבני רק מחר יהיה שבוע מאז שהסרתי לו את הטיטול. מה דעתך? יולי

 

[עינת גבע]

הכול מתחיל מפיתוח השקפת עולם חינוכית....

יולי שלום רב, עם הצלחות איני מתווכחת. מציעה לך להחליט על קו מנחה ולצעוד לאורו. יועצים רבים מידי הם פוטנציאל לטעויות. כאשר אדם "אובד עצות" הוא נוטה להסכים עם היועצים. ריבוי יועצים= ריבוי דעות.. ריבוי דעות מוביל לבלבול. כשאנחנו מבולבלים ( איננו עקביים) אנחנו מבלבלים את הילדים. את מספרת שאת מעודדת אותו באמצעות הפתעות. לדעתי, העידוד מתקיים מעצם ההצלחה. הפתעות לצורכי עידוד ממקדות את ההצלחה בגורם חיצוני. להשקפתי בתהליך החינוכי עלינו לחשוב רחוק, על מטרות ארוכות טווח. בכל שלב(כולל גמילה) עלינו לכוון את הילד לאחריות אישית ולעלות את בטחונו העצמי. ילד שמתוגמל על ידי הפתעות, מכוון את העשייה שלו לקבלת תמורה. ומה קורה כשלא יקבל? ומה קורה/יקרה כשההפתעה לא תספיק והוא ירצה גדולה יותר? והאם כך אנו מפתחים את המוטיבציה הפנימית,מכוונים אותו לאחריות ונוטעים בו את האמונה שהוא יכול בזכות רצונו ולא כדי לקבל תגמול. מה אני מנסה לטעון? הכול מתחיל בפיתוח אג'נדה חינוכית. איש איש ומטרותיו החינוכיות. להשקפתי ההתערבויות החינוכיות בכאן ועכשיו צריכות להיות פועל יוצא מהשקפת עולם חינוכית רחבה. נדמה לי שזה הרגע לעצור ולחשוב רחוק. מה דעתך? להשתמע עינת גבע.

 

[yuli775]

דעתי לגבי הגמילה מטיטולים

היי עינת אכן את צודקת אני אובדת עצות. כי כרגע מאוד נוח לי לגמול אותו. הוא אמנם לא משתתף פעולה, צריך כמעט לסחוב אותו לשירותים. לכן החלטתי להפסיק, לא בכח ולזרום איתו. החזרתי את הטיטול. כמו כן נושא ההפתעו. כמובן שלא רלונטי ולא השקפת עולמי. וזה צריך לבא מהאישיות שלו ולא מגורם חיצוני כפי שכתבת. מסכימה איתך. והתחושה שלי איתו שהוא אכן לא מוכן עדיין. אני מניחה לו, וזורמת איתו. מקווה שבקרוב מאוד הוא יבקש לבד להסיר את הטיטול. תודה תודה על ההדרכה. יולי

 

[עינת גבע]

כל הכבוד

ישר כוח! המשיכי לשתף, לעדכן ולשאול להשתמע עינת

 

[yuli775]

חוסר הקשבה

 

[yuli775]

חוסר הקשבה

 

[yuli775]

חוסר הקשבה

היי עינת מה עושים עם חוסר הקשבה. הילד בין שנתיים וחצי כבר, אבל לא מעט זמן הוא פשוט לא מקשיב למה שאני מבקשת ממנו. דוגמאות: - כאשר נכנסים לרכב, תעמוד בבקשה כאן ואל תרד לכביש, עד שאפתח את הרכב ואדליק את המזגן. לשניה עומד ואח"כ יורד ומנסה לברוח. - מפזר את הצעצועים מבקשת ממנו ללאסוף, לא מקשיב וממשיך לפזר. רק לאחר מספר הפצרות נענה אבל גם לא באופן מלא. - בוא למקלחת/שינה רק בבית נכנס מתחת לשולחן במטבח ולא מוכן לצאת משם. למרות שאני מבקשת מספר פעמים. - משתולל ולא מקשיב לי להירגע. אני מאוד מתוסכלת ! זה גוזל ממני זמן יקר ושאני מסיימת איתו אני מותשת והדבר היחידי שאני רוצה לעשות הוא: לישון או סתם לשבת ולהירגע. עזרתך??? תודה יולי

 

[עינת גבע]

יחסים האתגר

יולי יקרה בוקר טוב, אני מפנה את תשומת לבך לשפת התקשורת שלך עם הילד. למשל, כל הדוגמאות שתיארת מדברות בשפת התו. משמעות הדבר היא שבכולן את אומרת לילד מה לעשות ומצפה שהילד יעשה. אלא, שלילד יש רצונות משלו. זו דרכו למחות. מה אני מציעה לשנות גישה ולהתחיל לדבר במסר ה"אני". הרעיון הנטוע בהמלצה זו הוא שאנחנו יכולים לשלוט ולהיות אחראים רק על מה שאנחנו עושים. איננו יכולים לכפות את דעתנו ורצוננו על הזולת גם אם הוא הילד הקטן שלנו. יולי, בנך מזמין אותך לעצירה והעמקת ההבנה. עלינו למצוא דרכים לבסס יחסים ותקשרת בונה. ילדים מוכנים לשתף פעולה על בסיס של יחסים טובים כאשר הם מרגישים שהם זכו להקשבה לרצונותיהם, לכבוד להתנהלותם, ולתחושת שוויון ערך. כרגע את עוסקת בכיבוי שרפות. עלייך לעסוק בבנייה, בבניית תשתית של יחסים המבוססים על שיתוף, התייעצות, מתן אפשרויות לבחירה, מתן הזדמנויות לילד להועיל ולתרום, להכיר ולהעריך את נוכחותו ואת מנחתו. שיטות אלה נלמדות לעומק בבית ספר להורים. ילדים מסופקים, שזוכים לתחושת ערך, משמעות ומועילות נכונים להתחשב, לשתף פעולה ולהיענות לבקשותינו. בברכה, עינת גבע.