גמיללללללהההההה

[בואינג 707]

גמיללללללהההההה

בני 1.7 (נולדו בשבוע 29 והגענו להנקה כמעט מלאה אחרי 3 חודשים ששאבתי כל 3 שעות ועשיתי ניסיונות להניק במקביל... קשה-קשה-קשה-קשה)
הבן ינק עד גיל שנה וגמל את עצמו בקלות מדהימה. ביום אחד פשוט הפסיק לינוק.
הבת.... זה סיפור אחר- מכורת ציצי ואני מרגישה שמיציתי. אין לי כוח להניק יותר. הרגשות קצת מעורבים כי אני זוכרת כמה קשה עבדתי כדי להצליח להניק ועכשיו מה? לא אתן לה את הכבוד לפרוש מיוזמתה?
אבל.. אין לי כוח.אני רוצה את הגוף שלי לעצמי.
אנחנו אחרי גמילת לילה שהתרופפה לה בגלל מחלה...בלילות החרונים מנסים לחזור לשגרת האיןציצי בלילה אבל זה קשה והעייפות אלוהים, העייפות..
הגברת יונקת ב4-5 בבוקר, ב17:00 כשאנחנו נפגשות וב20:00 לפני השינה. היא מכורת שד ואמא. אני לא יכולה לצאת בערב לשום מקום כי היא ממש נכנסת להיסטריה ואם אני חייבת לצאת אז היא ממש
בקריז ציצי ורק סבתא מוכנה להתמודד איתה ולא אבא..
אני חושבת על אוגוסט שמתקרב ועל החופשה מהגן- ולא מתאים לי ש-3 שבועות היא תהיה תלויה לי על השד. היא מבחינתה היתה יונקת הרבה יותר אבל שלוש ההנקות הללו הן לאחר שאני הודפת אותה מס' פעמים על ידי הסחות דעת כאלה ואחרות.. בקיצור אני מותשת. איך גומלים פעוטה אסרטיבית ?

 

[ונוס 26]

באתי לעזרה עד כמה שאפשר

1. לפני הכל - ממליצה בחום לשאול בפורום הנקה, יש שם הרבה יותר משתתפות (כי הנקה של אחד שגרתית יותר משל תאומים, מסתבר), ובעצם הקושי שלך הוא קושי של כל מניקה - את צריכה לגמול ילדה אחת. שם תקבלי המון עצות ממגוון אמהות
2. אני גמלתי את 2 הגדולים בגיל גדול יותר (2.5) והיה די קל, אבל אולי יש לי כמה עצות בשבילך -
- לנסות שהגמילה תהיה (לפחות הימים הראשונים) כשמישהו יכול לעזור לך כמה שיותר, ככה שאת תהיי פנויה להרגיע אותה באמצעים אחרים, או לחלופין - ואצלי זה מאד עזר שהיא פחות תהיה איתך. במקרה שלי בכל גמילה בנזוגי היה הדומיננטי, הוא לקח את הילד, טייל איתו על הידיים, הרגיע אותו, דיבר איתו. איתי הפעוט היה הרבה יותר בלתי נסבל ובכיין, וגם לי היה מאד מאד קשה. המרחק ממני מאד עזר.
- להכין אותה לגמילה, לדבר איתה על זה במשך יום או יומיים (אבל לא יותר מדי) להגיד לה שממחר/מחרתיים היא כבר לא יונקת, להגיד לה בערב לפני שזו הנקה אחרונה (לי קל יותר להתחיל גמילה בבוקר, הלילה וסביב ההרדמה זה תמיד יותר מסובך). גם אם נראה לך שהיא לא מבינה היא לגמרי מבינה - להסביר לה שאת עדיין אוהבת אותה וכו' ושזו לא פרידה ממך אלא רק מהציצי. צריך לדבר על זה אבל במידה - לא כל הזמן ולא שיחות עומק, פשוט הסברים קצרים, אני תמיד עשיתי את זה בזמן שהנקתי. אמרתי: עכשיו אתה יונק אבל ממחר אתה כבר לא יונק, אתה גדול, אני אוהבת אותך ובמקום לינוק נוכל להתחבק ולהשתולל.
- בימים הראשונים של הגמילה להציע תחליף מיידי להנקה - אפשר משהו טעים כמו קצת דגני בוקר שהיא אוהבת או עוגיית פתי בר. ברגע שהיא מבקשת את מזכירה לה שהיא לא יונקת ומציעה תחליף: צ'יריוס, עוגיה, כוס שוקו, חיבוק, טיול, סיפור (מה שרלוונטי לה). וכאמור, אם כאן יש מישהו (אבא/סבא/סבתא וכו) שיכול לקחת אותה ממך, על הידיים אפילו להתרחק ממך לכמה רגעים - אבל בטוב לא בכעס, להציע אטרקציה (טיול בחוץ/משחק) יש סיכוי טוב שזה יהיה קל יותר לשתיכן.
- לדעת שזה יכול לקחת כמה ימים, ואפילו שבוע או עשרה ימים, ושיהיה הרבה בכי - אבל ככה זה, לא לוותר, לתת לה הרבה אהבה חיבוקים ערסולים ואינטימיות, בעיקר כשהיא רגועה ולא מבקשת לינוק. זה קצת קשה אבל זה משתלם אחר כך.
- תזכרי שאם את מוותרת הגמילה הבאה תהיה הרבה יותר קשה (כי היא תדע שזה לא סופי) אם מאד קשה לך עם הבכי והתגובות שלה, כדי שיהיה לך קל יותר להתעקש אני מציעה לנהל מעין יומן גמילה, אפילו פה בפורום, כשתכתבי ותקראי את הדברים את תראי שגם מה שנראה כמו קטסטרופה בלי שום התקדמות הוא בעצם תהליך שיש בו שיפור ואפשר לראות את האור

אגב, אני לא יודעת עד כמה חשוב לך גמילה טוטאלית, לפעמים קל יותר להשאיר את הנקת הלילה בהתחלה (זו של ההרדמה), וכשהיא מבקשת לינוק להזכיר לה שלפני השינה היא תינק כי ציצי זה רק לפני השינה.

בהצלחה!

 

[בואינג 707]

תודה רבה!!

 

[הדר תאומים]

גמילה לה לה לה לה

הי בואינג

איזה התחלה לא פשוטה והמשך מפואררררר!!!!שאפו גדול!!!

לפחות יש לך סיפור גמילה אחד ולא שניים.. גם זה משהו..

מסכימה עם ונוס , בקשי עזרה מבן הזוג בימים הראשונים הקשים.
הרעיון הוא קודם כל - להיות אסרטיבית - אם החלטת - אז ללכת עם זה "עד הסוף" לא להישבר. להיות החלטית ולקחת בחשבון שיהיו כמה ימים קשים וזה יעבור.
בכל פעם שתרצה ציצי - הציעי לה משהו אחר - בהתאם לשעה ביום (אם זה לילה - אז בוודאי לא פתי בר, אלא מים , חיבוק, נשיקה וכדו').
דברי איתה בהתאם לגיל שלה ותסבירי לה במילים שלך שהציצי הולך לישון עכשיו, או שהיא כבר גדולה וילדים גדולים כבר לא יונקים - נסחי את זה איך שמתאים לך. גם אם היא לא תבין את הכל - היא תבין את הרעיון הכללי.
הקפידי להציע תמיד חיבוקים ונשיקות, כדי שהיא תדע שגם אם אין ציצי - אמא לא נעלמת.

שם המשחק פה - זה באמת אסרטיביות כמו שכתבת.
תחשבי טוב אם את מוכנה לכמה ימים קשים, ואם את באמת מוכנה לסיים את ההנקה - ורק אם התשובה היא כן - אז תלכי על זה.

המון בהצלחה,
עדכני איך הולך

 

[בואינג 707]

תודה רבה ומעדכנת-

אנחנו כבר 3 ימים בלי הנקת בוקר... היא מקבלת בבוקר חלב אורז בכוס ונראה שמתחילה להפנים את הענין..
בינתיים זה לא ממש עוזר לשינה הלא רצופה שלה אבל ימים יגידו..

 

[צופולו]

ממש אשמח לשמוע את הסיפור שלך

הי,
ממש אשמח לשמוע על ההתחלה שלך. איך החזרת לשד אחרי שאיבות? איך הגעת להנקה מלאה ולכמות חלב מספקת? האם הנקת את שניהם יחד או לחוד?
אני בהתחלה קשה קשה קשה וכל סיפור הצלחה יכול לדרבן אותי להמשיך...

 

[טל ומטר1]

אמנם לא פותחת השירשור

אבל גם אני עברתי ממצב של כמעט ללא הנקה להנקה מלאה.
אני הנקתי בהתחלה כל אחד בנפרד וכשהרגשתי שההנקה של כל אחד מבוססת עברתי להניק ביחד.

מצרפת קישור שעניתי לגבי ההתחלה שלי

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1499&MessageId=170117459

 

[הדר תאומים]

תודה טל ומטר יקרה על השיתוף

 

[בואינג 707]

קשה קשה קשה

לפני שאיבה, באמצע שאיבה, אחרי שאיבה הייתי מציעה
בהתחלה הם היו חלשים מידי וההנקה לא היתה אפקטיבית
והמשכתי להציע ולהציע ובמקביל לשאוב ולתת חלב שאוב טרי ובהמשך
את כל הסטוק הקפוא ששאבתי בתקופת הפגיה.
זה היה טירוף מוחלט והיה לי עוד ילד בן 5 בבית שהיה צריך אותי..
בדיעבד אני לא יודעת אם הייתי ״מתאבדת״ ככה על ההנקה כי כולם שילמו
מחיר על העקשנות שלי..
ברור לי שבלי תמיכת בן הזוג שלי זה לא היה קורה וגם לו התחיל להימאס
רגע לפני שזה קרה והם רק ינקו ולא אכלו שאוב
וגם בלי אמא שלי המדהימההה, מדהימה, מדהימה שהיתה לצידנו כל השנה
הראשונה 24/7 שתמכה בהחלטה שלי להגיע להנקה מלאה
היתה מגישה לי כל פעם מישהו אחר, דואגת לעקר את החלקים של המשאבה
ועושה כל מה שצריך בלי שהייתי צריכה לבקש

בחודשים הראשונים גם שכרתי מישהי שתבשל ותכבס וגם תנקה כי כל שעה ושעה
היתה סביבם וסביב ניהול ההנקה.בנוסף- סבלנו גם מריפלוקס חמור ושנה שלמה הם קיבלו לוסק ולמרות הקושי
הנוסף הזה, התעקשתי להמשיך ולנסות..
ובסוף- הצלחתי!! זה קרה.
וזאת היתה תחושת נצחון שמעולם לא הרגשתי.

 

[צופולו]

וואו, מדהים!

תודה על השיתוף!
אצלי זו לידה שלישית, יש לי 2 בנות בבית, בת 6 ובת 2. אני מרגישה שלהתעקש על ההנקה זה בדיוק ההתאבדות שאת מתארת, ותוהה אם להתעקש כל-כך. בפעמים הקודמות זו גם היתה התאבדות וזו היתה רק תינוקת אחת, אז עם שניים?
בקיצור, לא יודעת אם לא לוותר או שאולי הפעם דווקא הויתור הוא המעשה הנכון...
מה שאני יודעת זה שכל פעם שנגמר לי השאוב ואני נותנת תחליף בא לי לבכות...

 

[בואינג 707]

תודה

מאד מבינה אותך. מאד.
אל תשכחי את הבנות הגדולות, זה מאד חשוב. בתור פנאטית הנקה אני יכולה להגיד לך
ולא חשבתי שאגיד את זה, ללכת עם אחת מהן או עם שתיהן לאחה"צ רגוע מחוץ לבית במחיר של בקבוק תמ"ל זה כדאי.
אל תשכחי אותן.
בהצלחה

 

[צופולו]