גמר חתימה טובה (ושיתוף אישי)
אני סולחת לעצמי (באמת)
על כך שברגעים של משבר אמרתי לבן זוגי: "קח את הילדים שלך ולך"
על כך שכעסתי על הבן שלו סתם בלי סיבה אמיתית
על כך שהנעליים הזרוקות שלו בסלון עצבנו אותי, ואלו של הבת שלי לא
על כך שרבתי איתו, ונכנסתי לפינות
על כך שלילדים שלי ויתרתי יותר
על כך שלא הצלחתי להכיל את מצבי הרוח של הבת שלו
על כך שאמרתי לבן זוגי דברים שלא התכוונתי, סתם מתוך סערת רגשות
על כך שלא חשבתי פעמיים לפני שזרקתי הערות מיותרות בבית
על כך שלא תמיד שמתי את המשפחה בראש סולם העדיפויות
על כך שלא הבנתי שהדבר החשוב ביותר הוא לא להיות בטלפון, אלא להצטרף למשחק עם הילדים כולם
על כך שלפעמים לפעמים עוד עולה בי המחשבה של "בגללי הילדים צריכים לעבור בין הבתים"
על כך שממש, אבל ממש לעיתים רחוקות, הגרוש שלי עוד מצליח לעצבן אותי
על כך שאני עוד טיפה טיפה טיפה, מוטרדת ממה חושבים עליי כשאני אומרת שאני "גרושה"
על כך שמשהו בתוכי קטן קטן, אבל עדיין שם, עוד מייסר אותי על פירוק המשפחה
ועל כך שלא בכל יום הזכרתי לעצמי להגיד תודה על ההזדמנות השנייה שניתנה לי בחיי לאהוב ללא תנאי, ולחוות חיבור זוגי כמו שלא ידעתי שאפשר
כל הדברים האילו שאני בוחרת לסלוח לעצמי עליהם השנה, קרו
חלק יותר פעמים, חלק ממש פעמים בודדות,
אך בשאר הזמן, היו מלא מלא מלא דברים טובים שהצלחתי לעשות, ואני גאה בהם
יצרתי המון שינויים בחיים שלי השנה, המקצועיים, האישיים, הזוגיים, המשפחתיים,
הגעתי לפסגות ולהישגים
אך מעל לכל הייתי כל כולי מחוייבת,
מכף רגל ועד ראש
לבחירה החשובה ביותר שעשיתי בחיי:
להיות אמא, בת זוג , והורה במשפחה מורכבת
אז,
אני סולחת, כי בכל רגע נתון עשיתי הכי טוב שיכולתי
אני סולחת כדי לפנות אנרגיה להתעסקות בעכשיו, הזמן היחידי הקיים, ולא במה שהיה
אני סולחת כי כל החיים הם מסע של תיקונים, תיקונים, תיקונים
אני סולחת כי אני מבינה שהכל שעורים
אני סולחת כי אני יודעת שתהליך הייצור שלנו כבני אדם מתפתחים, לומדים, גדלים עם עצמינו, לא מסתיים לעולם (רק כשזה נגמר)
אני סולחת כי בכל יום אני מתחייבת, ואמשיך להתחייב, לשאול עצמי מה היום אני יכולה לעשות אחרת מאתמול
אני סולחת כי אני באמת מאמינה שבכוחי לשנות את התסריט והעלילה
אני בוחרת לסלוח לעצמי ולהגיד שאני הכי טובה שיש, ככה בדיוק כמו שאני,
זו החובה שלי לילדים שלי, לילדים שלו, למשפחה שלנו, לזוגיות שלנו ולעצמי.
*ומשום שאני יודעת שכל שינוי וכל צמיחה מתחילים באבחנה ואז בהצהרה - אני משתפת אתכם
גלית
אני סולחת לעצמי (באמת)
על כך שברגעים של משבר אמרתי לבן זוגי: "קח את הילדים שלך ולך"
על כך שכעסתי על הבן שלו סתם בלי סיבה אמיתית
על כך שהנעליים הזרוקות שלו בסלון עצבנו אותי, ואלו של הבת שלי לא
על כך שרבתי איתו, ונכנסתי לפינות
על כך שלילדים שלי ויתרתי יותר
על כך שלא הצלחתי להכיל את מצבי הרוח של הבת שלו
על כך שאמרתי לבן זוגי דברים שלא התכוונתי, סתם מתוך סערת רגשות
על כך שלא חשבתי פעמיים לפני שזרקתי הערות מיותרות בבית
על כך שלא תמיד שמתי את המשפחה בראש סולם העדיפויות
על כך שלא הבנתי שהדבר החשוב ביותר הוא לא להיות בטלפון, אלא להצטרף למשחק עם הילדים כולם
על כך שלפעמים לפעמים עוד עולה בי המחשבה של "בגללי הילדים צריכים לעבור בין הבתים"
על כך שממש, אבל ממש לעיתים רחוקות, הגרוש שלי עוד מצליח לעצבן אותי
על כך שאני עוד טיפה טיפה טיפה, מוטרדת ממה חושבים עליי כשאני אומרת שאני "גרושה"
על כך שמשהו בתוכי קטן קטן, אבל עדיין שם, עוד מייסר אותי על פירוק המשפחה
ועל כך שלא בכל יום הזכרתי לעצמי להגיד תודה על ההזדמנות השנייה שניתנה לי בחיי לאהוב ללא תנאי, ולחוות חיבור זוגי כמו שלא ידעתי שאפשר
כל הדברים האילו שאני בוחרת לסלוח לעצמי עליהם השנה, קרו
חלק יותר פעמים, חלק ממש פעמים בודדות,
אך בשאר הזמן, היו מלא מלא מלא דברים טובים שהצלחתי לעשות, ואני גאה בהם
יצרתי המון שינויים בחיים שלי השנה, המקצועיים, האישיים, הזוגיים, המשפחתיים,
הגעתי לפסגות ולהישגים
אך מעל לכל הייתי כל כולי מחוייבת,
מכף רגל ועד ראש
לבחירה החשובה ביותר שעשיתי בחיי:
להיות אמא, בת זוג , והורה במשפחה מורכבת
אז,
אני סולחת, כי בכל רגע נתון עשיתי הכי טוב שיכולתי
אני סולחת כדי לפנות אנרגיה להתעסקות בעכשיו, הזמן היחידי הקיים, ולא במה שהיה
אני סולחת כי כל החיים הם מסע של תיקונים, תיקונים, תיקונים
אני סולחת כי אני מבינה שהכל שעורים
אני סולחת כי אני יודעת שתהליך הייצור שלנו כבני אדם מתפתחים, לומדים, גדלים עם עצמינו, לא מסתיים לעולם (רק כשזה נגמר)
אני סולחת כי בכל יום אני מתחייבת, ואמשיך להתחייב, לשאול עצמי מה היום אני יכולה לעשות אחרת מאתמול
אני סולחת כי אני באמת מאמינה שבכוחי לשנות את התסריט והעלילה
אני בוחרת לסלוח לעצמי ולהגיד שאני הכי טובה שיש, ככה בדיוק כמו שאני,
זו החובה שלי לילדים שלי, לילדים שלו, למשפחה שלנו, לזוגיות שלנו ולעצמי.
*ומשום שאני יודעת שכל שינוי וכל צמיחה מתחילים באבחנה ואז בהצהרה - אני משתפת אתכם
גלית