גמר קרב רב נשים
לא הפתיע יותר מדי, למעט אולי בכמה נפילות מצערות פה ושם.
בסופו של הערב סימון ביילס קטפה את הזהב המובטח בניקוד מרשים של מעל 62 נקודות, אף שתרגיל הקורה שלה ידע ימים יציבים יותר וגם לא כל הנחיתות בקרקע ננעצו. אבל מה זה משנה... אחרי שלוש אליפויות עולם, זו הפעם הראשונה שראיתי אותה בוכה ככה. התרגשתי.
אלי רייזמן נשאה ארבע שנים זיכרון צורב של הפסד הארד (למוסטפינה) אחרי שובר שוויון (מנגד, היא זכתה בארד בקורה בזכות שובר שוויון) והוא היה אחת הסיבות שדירבנו אותה לחזור. אני מניחה שיותר מהמקום הרביעי המבאס היא אכלה ת'לב על כך שוויתרה על הסלטה בסוף פס האקרובטיקה הראשון (אותו אחד שהיא עושה גם כיום). היא לא ויתרה עליה במוקדמות (כדי לעלות לקרב רב) והיא לא ויתרה עליה בגמר הקרקע; היא בחרה לוותר עליה בגמר הקבוצתי ובצדק, ארה"ב הייתה ביתרון ניכר והיא עלתה אחרונה לקרקע ולא הייתה סיבה להסתכן לחינם. אבל בגמר הקרב-רב? זה היה בידיים שלה, זה יכול היה להיות שובר השוויון האמיתי... והיא עשתה בחירה מוטעית שעלתה לה במדליה. הפעם היא לא העזה לוותר עליו, בכלל... ואחרי שהשתפרה הן בקפיצות והן במקבילים, דילגה בקלילות מעל מוסטפינה, שזכתה שוב בארד.
הארד של מוסטפינה סיפק אותה יותר, אני מניחה, אולי מכיוון שלא היה לה שום סיכוי לאיים על ביילס וגם רייזמן כבר מזמן עקפה אותה בסיבוב (למעט במקבילים, כמובן, המכשיר החזק שלה והחלש של רייזמן). היא הייתה קרובה מאוד להפסיד אותו לסינית, אבל בסופו של דבר הוסיפה עוד מדליה לאוסף אחרי הכסף בגמר הקבוצתי.
אולי הצליחה לנחם בה את סדה טוטחליאן (שהשדרנים הישראלים התעקשו לקרוא לה שוב ושוב טוחטליאן
) אחרי תחרות איומה ונוראה, עם נפילה מביכה בנחיתה מהקורה ועוד כמה נפילות בקרקע, אחרי שכבר יצאה לגמרי מריכוז, כנראה. היא סיימה את התחרות במקום הלפני אחרון, לפני סופי שדר הגרמנייה (אין לי מושג מה קרה לה כי לא הראו, אבל לפי הציונים גם היא נפלה לפחות פעם אחת).
ג'וליה שטיינגרובר נראתה לפרקים קרובה מתמיד לעלות על הפודיום, אבל זה לא ממש קרה והיא סיימה רק עשירית. גם אלי דאוני שקיוותה להתקרב לפודיום סגרה תחרות לא מוצלחת עם נפילות וסיימה 13.
כבוד לאלי בלאק הקנדית שסיימה חמישית ולג'סיקה לופז מוונצואלה שסיימה במקום השביעי המכובד אף הוא.
הברזילאיות אכזבו את הקהל המקומי; רבקה אנדרדה סיימה במקום ה-11 (השדרנים הישראלים טענו שהיא עוד יכולה להפתיע
, אבל לא באמת ראיתי אותה זוכה בארד) וברבוסה פרשה בעקבות פציעה.
הטבלה המסכמת:
https://en.wikipedia.org/wiki/Gymna..._Women's_artistic_individual_all-around#Final
לא הפתיע יותר מדי, למעט אולי בכמה נפילות מצערות פה ושם.
בסופו של הערב סימון ביילס קטפה את הזהב המובטח בניקוד מרשים של מעל 62 נקודות, אף שתרגיל הקורה שלה ידע ימים יציבים יותר וגם לא כל הנחיתות בקרקע ננעצו. אבל מה זה משנה... אחרי שלוש אליפויות עולם, זו הפעם הראשונה שראיתי אותה בוכה ככה. התרגשתי.
אלי רייזמן נשאה ארבע שנים זיכרון צורב של הפסד הארד (למוסטפינה) אחרי שובר שוויון (מנגד, היא זכתה בארד בקורה בזכות שובר שוויון) והוא היה אחת הסיבות שדירבנו אותה לחזור. אני מניחה שיותר מהמקום הרביעי המבאס היא אכלה ת'לב על כך שוויתרה על הסלטה בסוף פס האקרובטיקה הראשון (אותו אחד שהיא עושה גם כיום). היא לא ויתרה עליה במוקדמות (כדי לעלות לקרב רב) והיא לא ויתרה עליה בגמר הקרקע; היא בחרה לוותר עליה בגמר הקבוצתי ובצדק, ארה"ב הייתה ביתרון ניכר והיא עלתה אחרונה לקרקע ולא הייתה סיבה להסתכן לחינם. אבל בגמר הקרב-רב? זה היה בידיים שלה, זה יכול היה להיות שובר השוויון האמיתי... והיא עשתה בחירה מוטעית שעלתה לה במדליה. הפעם היא לא העזה לוותר עליו, בכלל... ואחרי שהשתפרה הן בקפיצות והן במקבילים, דילגה בקלילות מעל מוסטפינה, שזכתה שוב בארד.
הארד של מוסטפינה סיפק אותה יותר, אני מניחה, אולי מכיוון שלא היה לה שום סיכוי לאיים על ביילס וגם רייזמן כבר מזמן עקפה אותה בסיבוב (למעט במקבילים, כמובן, המכשיר החזק שלה והחלש של רייזמן). היא הייתה קרובה מאוד להפסיד אותו לסינית, אבל בסופו של דבר הוסיפה עוד מדליה לאוסף אחרי הכסף בגמר הקבוצתי.
אולי הצליחה לנחם בה את סדה טוטחליאן (שהשדרנים הישראלים התעקשו לקרוא לה שוב ושוב טוחטליאן
ג'וליה שטיינגרובר נראתה לפרקים קרובה מתמיד לעלות על הפודיום, אבל זה לא ממש קרה והיא סיימה רק עשירית. גם אלי דאוני שקיוותה להתקרב לפודיום סגרה תחרות לא מוצלחת עם נפילות וסיימה 13.
כבוד לאלי בלאק הקנדית שסיימה חמישית ולג'סיקה לופז מוונצואלה שסיימה במקום השביעי המכובד אף הוא.
הברזילאיות אכזבו את הקהל המקומי; רבקה אנדרדה סיימה במקום ה-11 (השדרנים הישראלים טענו שהיא עוד יכולה להפתיע
הטבלה המסכמת:
https://en.wikipedia.org/wiki/Gymna..._Women's_artistic_individual_all-around#Final