גן-נחום, של שלומי מרדכי - רוקדי 4 הרקדות, חווייה משגעת
אמש הייתי בגן נחום.
שלומי עצמו נופש בגיאורגיה
מי שהחליף אותו היו שתי מרקידות חינניות, לאחת קוראים נורית.
זה לא הפריע להרקדה שלו להיות אחת התופעות הנדירות שאני מכיר:
50% מהרוקדים של שמעון מרדכי בגבעת ברנר - נכחו
50% מהרוקדים של ישראל שיקר ברחובות - נכחו
אולי 50% ואולי יותר, מהרוקדים של רפי זיו מנס ציונה - נכחו
100% של הרוקדים המקומיים של שלומי מרדכי - נכחו.
למה כתבתי לגבי רפי זיו: "אולי"?
כי בערב זה נפוצה ההודעה כי ההרקדה של רפי זיו בנס ציונה, נסגרה. לפיכך
אין לדעת כמה החליטו לבוא לגן נחום, וכמה אחרים החליטו שלא לבוא, כי למעשה מדובר על אותו יום ג' לגבי שתי ההרקדות.
כבר בעבר כתבתי, כי יש אוירה מיוחדת, בלתי פורמלית, חגיגית, נינוחה, בהרקדה של שלומי מרדכי
ובערב זה הרגשה זאת ניכרה ביתר שאת
התאורה החצי עמימה של האולם משווה למקום יותר אינטימיות.
שמתי לב, כי בגלל האולם הגדול, בזוגות, אנחנו רוקדים בשלשה טורים, או מעגלים, וגם ב"פניות החדות", קרי: בקצוות של האולם המלבני, לא השתרבבו השורות אלה באלה, וזו הייתה הרגשה טובה. בדרך כלל, רק המעגל החיצוני מצליח לשמור על רצף של זוגות, בלי להשתרבב מעגל במעגל. כאן כולם התנהלו בסדר מופתי.
מה שמייחד את האוירה, הוא כי למרות נוכחותם של נציגי האריסטוקרטיה הריקודית, הפעם הם התנהגו למופת, ( כבר כתבתי בעבר לגבי מיהותם של האריסטוקרטים האלה) הם לא התלכדו ויצרו אוירה של התנשאות, אוירה שהיא שורש הרע בהרבה הרקדות, לא, כאן הם התנהגו בצנעה, לא התבלטו, לא הרימו קול רועם, לא ניהלו ביניהם דיאלוגים מעבר לראשיהם של רוקדים אחרים
(ובכך הם כאילו מסמנים לעצמם ולאחרים מטרה: כאן זה הטריטוריה שלנו)
לא, כל זה לא היה קיים בגן נחום אמש.
והרפרטואר:
אני די סובל, יחסית, מהפרטואר של שתי ההרקדות הקבועות שלי. שתיהן הרקדות של רוקדים ותיקים, שאוהבים נוסטלגיה
ובכן, יש הרבה נוסטלגיה, והרבה חדשים, אבל חסרים מאד ריקודי אמצע הדרך.
שלומי מרדכי, כנראה בהתאם לאופי הנוח שלו, אינו מתנשא, אינו בוחל באמצע הדרך
וכך יצא לי ליהנות מכל כך הרבה ריקודים ששנים וחודשים לא שמעתי ולא רקדתי במקום אחד... כיף.
דבר נוסף, היציעים: אמר לי חבר אמש, כי דבר נוסף שמהנה אותו במקום, זה, שאם במקרה הוא אינו רוקד
הוא אינו פורש לטריבונה ריקה מאדם,
לא, הטריבונה מלאה באנשים, יש בה תאורה עמימה, וממש כיף לשבת, ולחבר שלי נוח לבוא לשם ולשוחח עם היושבים.
אכן, זו מעלה גדולה, כאשר היציעים מלאים בבני אדם,
רוקדי גן נחום
היה גם קוריוז: להנאת הצופים ביציעים היה רוקד בעל תכונות של אתלט, שביצע ריקודים בסגנון יווני, עם קפיצות וכמעט שכיבות , והנפות ידיים ורגליים, ובידר אותנו כהוגן
אתם רעיי, שביקרתם ורקדתם אמש - נהניתי בחברתכם, כולכם
אמש הייתי בגן נחום.
שלומי עצמו נופש בגיאורגיה
מי שהחליף אותו היו שתי מרקידות חינניות, לאחת קוראים נורית.
זה לא הפריע להרקדה שלו להיות אחת התופעות הנדירות שאני מכיר:
50% מהרוקדים של שמעון מרדכי בגבעת ברנר - נכחו
50% מהרוקדים של ישראל שיקר ברחובות - נכחו
אולי 50% ואולי יותר, מהרוקדים של רפי זיו מנס ציונה - נכחו
100% של הרוקדים המקומיים של שלומי מרדכי - נכחו.
למה כתבתי לגבי רפי זיו: "אולי"?
כי בערב זה נפוצה ההודעה כי ההרקדה של רפי זיו בנס ציונה, נסגרה. לפיכך
אין לדעת כמה החליטו לבוא לגן נחום, וכמה אחרים החליטו שלא לבוא, כי למעשה מדובר על אותו יום ג' לגבי שתי ההרקדות.
כבר בעבר כתבתי, כי יש אוירה מיוחדת, בלתי פורמלית, חגיגית, נינוחה, בהרקדה של שלומי מרדכי
ובערב זה הרגשה זאת ניכרה ביתר שאת
התאורה החצי עמימה של האולם משווה למקום יותר אינטימיות.
שמתי לב, כי בגלל האולם הגדול, בזוגות, אנחנו רוקדים בשלשה טורים, או מעגלים, וגם ב"פניות החדות", קרי: בקצוות של האולם המלבני, לא השתרבבו השורות אלה באלה, וזו הייתה הרגשה טובה. בדרך כלל, רק המעגל החיצוני מצליח לשמור על רצף של זוגות, בלי להשתרבב מעגל במעגל. כאן כולם התנהלו בסדר מופתי.
מה שמייחד את האוירה, הוא כי למרות נוכחותם של נציגי האריסטוקרטיה הריקודית, הפעם הם התנהגו למופת, ( כבר כתבתי בעבר לגבי מיהותם של האריסטוקרטים האלה) הם לא התלכדו ויצרו אוירה של התנשאות, אוירה שהיא שורש הרע בהרבה הרקדות, לא, כאן הם התנהגו בצנעה, לא התבלטו, לא הרימו קול רועם, לא ניהלו ביניהם דיאלוגים מעבר לראשיהם של רוקדים אחרים
(ובכך הם כאילו מסמנים לעצמם ולאחרים מטרה: כאן זה הטריטוריה שלנו)
לא, כל זה לא היה קיים בגן נחום אמש.
והרפרטואר:
אני די סובל, יחסית, מהפרטואר של שתי ההרקדות הקבועות שלי. שתיהן הרקדות של רוקדים ותיקים, שאוהבים נוסטלגיה
ובכן, יש הרבה נוסטלגיה, והרבה חדשים, אבל חסרים מאד ריקודי אמצע הדרך.
שלומי מרדכי, כנראה בהתאם לאופי הנוח שלו, אינו מתנשא, אינו בוחל באמצע הדרך
וכך יצא לי ליהנות מכל כך הרבה ריקודים ששנים וחודשים לא שמעתי ולא רקדתי במקום אחד... כיף.
דבר נוסף, היציעים: אמר לי חבר אמש, כי דבר נוסף שמהנה אותו במקום, זה, שאם במקרה הוא אינו רוקד
הוא אינו פורש לטריבונה ריקה מאדם,
לא, הטריבונה מלאה באנשים, יש בה תאורה עמימה, וממש כיף לשבת, ולחבר שלי נוח לבוא לשם ולשוחח עם היושבים.
אכן, זו מעלה גדולה, כאשר היציעים מלאים בבני אדם,
רוקדי גן נחום
היה גם קוריוז: להנאת הצופים ביציעים היה רוקד בעל תכונות של אתלט, שביצע ריקודים בסגנון יווני, עם קפיצות וכמעט שכיבות , והנפות ידיים ורגליים, ובידר אותנו כהוגן
אתם רעיי, שביקרתם ורקדתם אמש - נהניתי בחברתכם, כולכם