משוטט בדרכים
New member
גן עדן ../images/Emo171.gif או גיהנום ../images/Emo35.gif
אהלן אנשים, "בוא רגע לחדר שלי, בבקשה", אמר לי היום הבוס
, בשעת צהריים. "בטח עוד עבודה שהוא רוצה להפיל עלי", חשבתי לעצמי. "שמע, אני מנסה את מזלי - יש פרוייקט חדש למשך שנה בסינגפור - נכנס ממש בקרוב", הוא אמר. ואללה - החזיר אותי 5 שנים אחורה. גרתי בסינגפור למשך שנה בערך, לצורך פרוייקט במשרד ממשלתי. אם יש מקום בעולם שהבטחתי לעצמי לא לחזור שנית לעבודה - זה סינגפור. למה
זה מקום שעובר את גבולות העקרונות שלי, אז 'לתרום' להם שוב - זה נראה לי פשוט יותר מדי. עיר סופר מערבית באמצע ג'ונגלים טרופיים (שלא ממש מורגשים) של מזרח אסיה, ילדים בני 5 מנהלים ארנקים ומתנהלים על ידי כסף ומסתובבים בקניונים כל היום, כל כל הרבה אנשים שמה שמעניין אותם זה שופינג ודולרים בעיניים, מעבידים אותך שם 25 שעות ביממה וסוף סוף יש תחושה מהימנה של 'איך מרגיש רובוט', אנשים ללא חיים... עד עכשיו חרוטה בזכרוני התמונה מ-Orchard road של דוכן של סינגפור איירליינס, שחגגו את 'השקת ה-XXX הראשון בעולם...' (כל אחד יוכל לבחור איזה XXX מתאים לו - אם זה בואינג
חדש או אולי איירבוס
). כל כך אופייני לסינגפורים לעשות שטות ולהלהיב את האנשים ברחוב, רק כי זאת הטיסה הראשונה בעולם של המטוס הטיפשי הזה או אחר. מה כל כך מעניין בלטוס 'ראשונים בעולם' ב-
הזה ? לאלוהים ולסינגפורים הפתרונים. והדוכן הזה - חילק חולצות T בחינם עם שם החברה מודפס עליו. זהו - לא צריך יותר מזה. תן לסינגפורי ממוצע, שהולך אחרי הזרם בלי להניד עפעף ובלי לחשוב מה זה אומר, חולצה עם ההדפס של חברת התעופה שחייבת להיות תמיד 'הראשונה בעולם ש...' - ועשית לו את היום. כל כך עצוב לראות שיש אנשים שזה מה שעושה להם טוב בחיים. עוד יותר
היה לראות את התור שהשתרך, ארוך כמו נחש פיתון אינדונזי (אולי היו כאלה פעם בסינגפור אבל הם כרתו את כל העצים, והרגו את כל החיות באזור) והכל בשביל מה
בשביל T-SHIRT טיפשית שעולה כמה דולרים. בשביל זה לעמוד כמה שעות בחום ובלחות הקופחים
רק כדי שתוכל להראות לחברים ולהגיד שגם לך יש
ויש עוד המון...ה-כ-ל נמדד ב-
, מעבידים אותך כאילו אתה לא בן אדם. רק המטרה חשובה (הם גם לא מבינים למה בדיוק, אבל הזריקו להם את זה כל החיים אז הם מאמינים שזה היעוד בחיים). עצוב עוד הרבה יותר כשמסביב העוני במדינות כמו קמבודיה או לאוס מתנהלות עם תקציב ממשלתי שנתי כמו תקציב של קניון ממוצע בסינגפור. אבל לראות את ההבדל בין הילדים בסינגפור לילדים הקמבודים הוא הבדל של שמיים וארץ. בסינגפור, ילדים מאבדים את התמימות והנאיביות איך שהם נולדים. כמה
. ועוד לא דיברנו על כמה משעמם שם... ומה שמדהים הוא שכל כך הרבה expats אוהבים, מתלהבים ומשתעבדים לחיים בסינגפור, וזאת משאת נפשם של כל כך הרבה אנשים, ושל תיירים שנמצאים באזור. כשעזבתי את המקום, הבטחתי לעצמי שלשם אני לא חוזר לעבוד. הבוס כבר ידע את התשובה שלי, לפני שפתחתי את הפה. "תחשוב על זה, בסדר ?" הוא אמר לי. "לא, אין צורך" עניתי. נשמע מוכר למישהו
יש עוד מישהו שמרגיש ככה
אהלן אנשים, "בוא רגע לחדר שלי, בבקשה", אמר לי היום הבוס
