מרים ילן שטקליס / ג׳ינג׳י
אִמָּא אוֹמֶרֶת תָּמִיד: ”מַחְמַדִּי,
לְיַלְדִּי רֹאשׁ־זָהָב,
רֹאשׁ־זָהָב לְיַלְדִּי.”
וּבָרְחוֹב הֵם קוֹרְאִים לִי . . . גִּ’ינְגִּ’י.
בַּכִּתָּה הֵם קוֹרְאִים לִי גִּ’ינְגִּ’י.
אֲפִלּוּ בַּלַּיְלָה, בְּתוֹךְ־תּוֹךְ כָּרִי,
יִבְעַר שְׂעָרִי!
גִּ’ינְגִּ’י . . .
רַבִּים הַצְּבָעִים עִמְּךָ, אֲדֹנַי –
תְּכֵלֶת פָּרַשְׂתָּ עַל פְּנֵי־הַשָּׁמַיִם,
וּלְאִמָּא שֶׁלִּי חוּמוֹת הָעֵינַיִם,
יָרֹק לֶעָלֶה, וְלַוֶּרֶד וָרֹד,
אוֹ לָבָן, אוֹ אָדֹם, וְעוֹד יֵשׁ, וְעוֹד!
רַבִּים הַצְּבָעִים עִמְּךָ, אֲדֹנַי,
יָפִים וּמְרֻבִּים!
וְלָמָּה בָּרָאתָ לְךָ יְלָדִים צְהֻבִּים,
אֲדֹנַי, צְהֻבִּים?
בָּכִיתִי הָעֶרֶב, לִפְנֵי הַשֵּׁנָה,
וְאִמָּא נִגְּשָׁה, וְדִמְעָה בְּעֵינָהּ.
”מַחְמַדִּי,” לָחֲשָׁה, ”מַחְמַדִּי . . . ”
וּבַלַּיְלָה־בַּלַּיְלָה וַיָּבֹא אֵלִיָּהוּ,
וְיַעֲמֹד עַל־יָדִי,
וַיֹּאמַר: ”קוּמָה, קוּמָה, יַלְדִּי!”
וּבִכְנַף־אַדַּרְתּוֹ עֲטָפַנִּי
וּנְשָׂאַנִּי –
אֶל עַל.
וְשָׁם, בַּמָּרוֹם, בְּגַן־עֵדֶן – הֵיכָל,
וּבוֹ בַּהֵיכָל – כִּסֵּא־הַמַּלְכוּת,
וְיוֹשֵׁב לוֹ הַמֶּלֶךְ דָּוִד,
וּבְיָדוֹ הַשַּׁרְבִיט,
וַאֲרִי מִימִינוֹ וַאֲרִי מִשְּׂמֹאלוֹ,
וְעוֹמְדִים לְפָנָיו מְשָׁרְתָיו וְשָׂרָיו,
וְעוֹמְדִים לְפָנָיו רִבְבוֹת חֵילוֹתָיו,
וְהַכֹּל – זָהָב.
וּמִתַּחַת לַכֶּתֶר יוֹרְדִים תַּלְתַּלָּיו –
צְהֻבִּים תַּלְתַּלָּיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ דָּוִד,
צְהֻבִּים תַּלְתַּלָּיו!
וְכֻלּוֹ אַדְמוֹנִי.
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִד:
”גַּשׁ אֵלַי, קְטַנְטֹנִי,
פֶּתִי שֶׁלִּי,
וּרְאֵה – גַּם אֲנִי גִּ’ינְגִּ’י!”
וְהִבִּיט אֶל עֵינַי,
וְהִבִּיט אֶל תּוֹכִי,
וַיִּלְחַשׁ: ”אֶפְרוֹחִי, אֶפְרוֹחִי,
גִּ’ינְגִּ’י שֶׁלִּי!”
כָּךְ אָמַר לִי דָּוִד, כָּךְ אָמַר לִי הַמֶּלֶךְ.
וְאִמָּא שֶׁלִּי –
גַּם הִיא שָׁם הָיְתָה עִמָּדִי,
וְלָחֲשָׁה: ”מַחְמַדִּי,
מַחְמַדִּי . . . ”
אִמָּא אוֹמֶרֶת תָּמִיד: ”מַחְמַדִּי,
לְיַלְדִּי רֹאשׁ־זָהָב,
רֹאשׁ־זָהָב לְיַלְדִּי.”
וּבָרְחוֹב הֵם קוֹרְאִים לִי . . . גִּ’ינְגִּ’י.
בַּכִּתָּה הֵם קוֹרְאִים לִי גִּ’ינְגִּ’י.
אֲפִלּוּ בַּלַּיְלָה, בְּתוֹךְ־תּוֹךְ כָּרִי,
יִבְעַר שְׂעָרִי!
גִּ’ינְגִּ’י . . .
רַבִּים הַצְּבָעִים עִמְּךָ, אֲדֹנַי –
תְּכֵלֶת פָּרַשְׂתָּ עַל פְּנֵי־הַשָּׁמַיִם,
וּלְאִמָּא שֶׁלִּי חוּמוֹת הָעֵינַיִם,
יָרֹק לֶעָלֶה, וְלַוֶּרֶד וָרֹד,
אוֹ לָבָן, אוֹ אָדֹם, וְעוֹד יֵשׁ, וְעוֹד!
רַבִּים הַצְּבָעִים עִמְּךָ, אֲדֹנַי,
יָפִים וּמְרֻבִּים!
וְלָמָּה בָּרָאתָ לְךָ יְלָדִים צְהֻבִּים,
אֲדֹנַי, צְהֻבִּים?
בָּכִיתִי הָעֶרֶב, לִפְנֵי הַשֵּׁנָה,
וְאִמָּא נִגְּשָׁה, וְדִמְעָה בְּעֵינָהּ.
”מַחְמַדִּי,” לָחֲשָׁה, ”מַחְמַדִּי . . . ”
וּבַלַּיְלָה־בַּלַּיְלָה וַיָּבֹא אֵלִיָּהוּ,
וְיַעֲמֹד עַל־יָדִי,
וַיֹּאמַר: ”קוּמָה, קוּמָה, יַלְדִּי!”
וּבִכְנַף־אַדַּרְתּוֹ עֲטָפַנִּי
וּנְשָׂאַנִּי –
אֶל עַל.
וְשָׁם, בַּמָּרוֹם, בְּגַן־עֵדֶן – הֵיכָל,
וּבוֹ בַּהֵיכָל – כִּסֵּא־הַמַּלְכוּת,
וְיוֹשֵׁב לוֹ הַמֶּלֶךְ דָּוִד,
וּבְיָדוֹ הַשַּׁרְבִיט,
וַאֲרִי מִימִינוֹ וַאֲרִי מִשְּׂמֹאלוֹ,
וְעוֹמְדִים לְפָנָיו מְשָׁרְתָיו וְשָׂרָיו,
וְעוֹמְדִים לְפָנָיו רִבְבוֹת חֵילוֹתָיו,
וְהַכֹּל – זָהָב.
וּמִתַּחַת לַכֶּתֶר יוֹרְדִים תַּלְתַּלָּיו –
צְהֻבִּים תַּלְתַּלָּיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ דָּוִד,
צְהֻבִּים תַּלְתַּלָּיו!
וְכֻלּוֹ אַדְמוֹנִי.
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִד:
”גַּשׁ אֵלַי, קְטַנְטֹנִי,
פֶּתִי שֶׁלִּי,
וּרְאֵה – גַּם אֲנִי גִּ’ינְגִּ’י!”
וְהִבִּיט אֶל עֵינַי,
וְהִבִּיט אֶל תּוֹכִי,
וַיִּלְחַשׁ: ”אֶפְרוֹחִי, אֶפְרוֹחִי,
גִּ’ינְגִּ’י שֶׁלִּי!”
כָּךְ אָמַר לִי דָּוִד, כָּךְ אָמַר לִי הַמֶּלֶךְ.
וְאִמָּא שֶׁלִּי –
גַּם הִיא שָׁם הָיְתָה עִמָּדִי,
וְלָחֲשָׁה: ”מַחְמַדִּי,
מַחְמַדִּי . . . ”
