גנים של בושה = חורשת נופלים

[אביב חורשי]

גנים של בושה = חורשת נופלים

חורשת הנופלים - חורשה לזכרם של בני העיר בת-ים אשר נפלו במערכות ישראל. החורשה משתרעת על פני שטח של 10 דונם ברחוב הקוממיות, בקטע שבין רחוב אנה פרנק במזרח וניסנבוים במערב. "ונזכור את כולם", אומר השיר, "את יפי הבלורית והתואר". נראה שבעיריית בת¬ים מתקשים להבין את כוונת המשורר. עשרות רבות מבניה איבדה העיר במערכות ישראל ועדיין קשה למצוא בה אתר הנצחה אחד שמכבד את עצמו. למשפחות השכול אין צורך במפעלים כאלה כדי להזכיר את הבן האהוב או האב היקר שהיו ואינם עוד. חורשת הנופלים, הוקמה לבקשת משפחות שכולות בעיר, אך מלבד להעניק לה את השם ולהעמיד בתחומה שלטי ציון, קשה לומר שעיריית בת¬ים עשתה בגן הנמצא בחלקה הדרומי של העיר משהו משמעותי בשנים האחרונות. מי שיגיע לביקור קצר במקום יגלה כי יותר משמדובר בגן, המקום עונה יותר על ההגדרה של קרחת יער. על מגרש די גדול מפוזרים עצים במרחקים קבועים זה מזה כשבתווך אדמה חשופה.מפעל הפיס,היה הגוף שמימן את ביצוע העבודות. נכון להיום חלקו המערבי מוזנח ללא פרחים,ללא מדשאות לישיבה וכל זאת למרות שיש חיבור למיים. אם היו לוקחים רק את חלק מהפרחים היפים השתולים ברחבי כביש הכניסה לבת ים מחולון ושותלים ברחבי החורשה אז היו נותנים כבוד למשפחות הנופלים. פשוט ביזיון

 

[purple guitar]

"מפרגנות"?

חורשת נופלים - על מגרש די גדול מפוזרים עצים במרחקים קבועים זה מזה כשבתווך אדמה חשופה. נשמע כמו דרך אומנותית "לעצב" חורשה לזכר חללים. משקף משהו. קצת חבל - שיצאת לשוטט ברחבי העיר, כדי למצוא את הקטע שבין רחוב אנה פרנק במזרח וניסנבוים במערב, המקום היחידי בבת-ים שלחיאני (האליל), עדיין לא הגיע אליו. והוא יגיע גם לשם. לוקח קצת זמן לתקן נזקים של כל כך הרבה שנים.

 

[hayonkoby]

אכן יש גבול למה שניתן לצפות מלחיאני, לאט לאט