גן תקשורתי הוא יותר מסך הטיפולים
היחידניים הניתנים בו. מדובר בגנים עם מספר קטן של ילדים ומספר רב של אנשי צוות, כך שכל ילד זוכה להרבה יותר תשומת לב מאשר בגן רגיל. בנוסף, כל הפעילות היא (או לפחות אמורה להיות) "מכוונת תקשורת". כלומר, גם הפעילות השגרתית מובנית כך שתוכל לחזק את הצדדים החלשים בילדים שלנו. גם בגן של הבן שלי מספר הטיפולים הפרטניים הוא מזערי, אבל מצד שני לכל ילד יש בכל יום מה שנקרא בגן "למידה", זמן בו הוא נמצא בפעילות של אחד על אחד עם מישהו מאנשי הצוות, והם עוסקים בסיפור, עבודה יצירתית (מוטוריקה עדינה), עבודה מול המחשב או כל דבר אחר, זאת בתאום עם המטפלים הפרא-רפואיים וכדי לחזק היבטים חלשים אצל הילד. כמו כן יש להם פעילויות קבוצתיות (למשל, קבוצת מוסיקה והידרותרפיה) בהן מושם דגש על תקשורת ושיתוף, ועוד. אני הייתי במקום שלך לפני כמה חודשים, כשהתלבטתי בין שילוב בגן רגיל לבין גן תקשורת. בסופו של דבר החלטתי על האפשרות השניה, ואני לא מצטערת על כך. בגן הזה מקדמים את הילדון תוך כדי הפעילות השוטפת ו(אני מקוה) נותנים לו כלים שיאפשרו לו להתמודד טוב יותר עם שילוב בעתיד. אני גם רואה חשיבות בכך שאנשי מקצוע רבים שזו התמחותם מכירים את הילד לפני ולפנים לאורך זמן, ויוכלו לתת תמונה יותר מדוייקת על מצבו לאחר שנה אינטנסיבית כזו. וזאת בניגוד לאבחון, שמבוסס על תצפית ואינטראקציה קצרות עם הילד, ולטיפול הפרטי של קלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק, אשר גם הן רואות אותו לפרקי זמן קצרים ובמנותק מהשגרה היומיומית. אנחנו משלימים את הטיפול היחידני בשעות אחה"צ. וכדי לאזן את התמונה, אני חושבת שהילד גם מפסיד מכך שאינו נמצא בחברת ילדים נורמטיביים. אבל נראה שאי אפשר להנות מכל העולמות, ואני בונה על כך שהשילוב בוא יבוא ובשלב שלילדון יהיה קל יותר להתמודד איתו.