געגועים ומחשבות של לילה

[שוחה עם הגלים]

געגועים ומחשבות של לילה

שנתי נודדת ואני לא מנסה לישון כלל
חושבת עליה, על איך נשביתי כל כך חזק
שגם כאשר אמרה שזה לא אפשרי
גם כשאמרה אבל הסגירה רגשות אחרים
אני עדיין לא מצליחה להרפות ממנה
אני מנסה לאחות את החיים שלי אחרי השבר הזה שקרה בהם
השבר בו אני נהייתי שלמה אך המציאות שלי נסדקה
מה שהחזקתי בו קודם כבר לא מספיק, לא יכול גם להספיק
ואני רוצה יותר מזה, יותר טוב מזה
והיא... לא יוצאת מחיי הנפשיים
בכלל בכלל לא!
אני הופכת בסיכויים ובסיכונים
ונשארת במקום מבלי לעשות אף צעד, בגלל מצבי
אבל בפנים כמהה אליה כמו אל אוויר מים ואוכל טוב
פעם כבר אמרתי למישהו שאני נמשכת אליה כמו אל החיים עצמם
אני חושבת שלנצח זה יהייה כך
ואני לבד עם זה. לבד קיומי שכזה... כי לא משנה עם מי אשתף את תחושותיי - זה לא ישנה את העובדה שהיא לא איתי
את הכמיהה הלא ממומשת הזו
הפסדתי
כל כך הפסדתי
הרווחתי את עצמי שלמה, אבל הפסדתי כל כך הרבה יחד עם זה
אז ברגעים הקטנים של הלילה כשאני מתעוררת אל תוך השקט של הבית וכולם ישנים, ואני חופשייה מלעטות עליי את הכוח שאני זקוקה לו ביומיום... ברגעים האלו הכאב עולה הגעגוע העמוק המשאלות להיפגש איתה שוב, הרצון העז הזה. אין בי חרטה על דבר כמעט פרט לכך שאולי הייתי צריכה לשתוק ולהקשיב לה, בטרם הפכתי את היחסים בינינו לעוד יותר בלתי אפשריים... כבר שנתיים פלוס אני בתוך זה... ואין לי פתרון.
ובלילה גם לדמעות יש מקום, כל מה שלא יוצא החוצה ברגעים אחרים... דמעות חשובות הדמעות האלה, עוצמת החיים מתגלמת בהן. רוצה בטוב בחיי! ולא יודעת איך לממש את הטוב שבתוכי. יש בחיי גם הרבה טוב אחר... עם אנשים, בעבודה ,חברויות, אבל הצורך בקשר זוגי טוב הוא מרכזי ומהותי מבחינתי. לא יכולה לוותר על זה. כמו אוויר כמו מים כמו מזון...
אני עייפה אבל צריכה עוד הרבה כוחות עכשיו... להיות אמא שוב, להיות מושקעת בשינויים שבחיי אוטוטו... אולי עכשיו אוכל לישון קצת שוב יחד עם הצער האהבה הכאב השמחה הגעגוע... לילה טוב