געגועים לבייבי של ביבי
"כשבנימין נתניהו היה נכנס לבניין משרד האוצר", נזכר ספק בגעגוע ספק באימה אחד מבכירי המשרד, "היו הקירות רועדים. הוא סבב במסדרונות כמו רוח פרצים, גורר אחריו שובל ארוך של רעיונות והצעות לרפורמות. חלקן סתרו זו את זו, חלקן לא היו ראויות אפילו לבחינה, אך כולן ביחד חוללו סיעור מוחות מתמיד. ביבי באוצר הכתיב לנו סגנון עבודה של מטה המהפכה". והירשזון? שאלתי. "הירשזון?", תהה הבכיר באוצר, "מי זה הירשזון?". ומה קרה לכל הרפורמות של ביבי, המשכתי לשאול. "רפורמות?", שוב תהה הבכיר, "מה זה רפורמה?" האירוניה של הבכיר מובנת. הרפורמות של נתניהו אכן גוועות עכשיו לאיטן, רובן מוקפאות, מושהות, מסורסות או מועברות לוועדות. אזכיר בקצרה אותן ואת גורלן המר: הרפורמה ברשויות המקומיות שבקה חיים לכל חי. שתיים עד ארבע רשויות אוחדו, וזה הכל. הרפורמה בתקציב הביטחון הועברה לוועדת מומחים. משרד הביטחון אמנם פרסם חוברת ירוקה מאלפת, הכוללת פרטים על החלק הלא-מסווג של תקציב הביטחון; אך איש לא התייחס אליה. הרפורמה במימון ההשכלה הגבוהה הועברה לוועדת מומחים. הרפורמה בחינוך, שהוצעה עלי-ידי דברת וחבריו לצוות המשימה המיוחד, נזרקה לאשפתות. מחכים לרפורמה נוספת שתבוא אחריה, אם בכלל. הרפורמה בשכר ובתנאי ההעסקה בשירות הציבורי, אחת הראשונות עליה הודיע נתניהו, נקברה עמוק מתחת לאדמת הביורוקרטיה. פג תוקפם של ההסכמים החלקיים שהושגו עם האיגודים המקצועיים, מספר המועסקים בשירות המדינה ממשיך לגדול, ואפילו באופק המרוחק ביותר לא נראה צל של שינוי במערך הפגום מיסודו של שיטות העבודה בו. הרפורמה בחברת החשמל הושחתה, עוותה, הועמדה על ראשה וכעת היא תלויה ברצונו הטוב (ובעיקר בשיקוליו הפוליטיים) של שר התשתיות. להתראות ב-2050. הרפורמה בהסבת מובטלים כרוניים לעבודה - תוכנית "מהבטחת הכנסה להכנסה בטוחה" - עוברת ניתוח איברים שעוד מעט יביא לשיתוקה הגמור. הרפורמה במערך ועדות התכנון והבניה, שאמורה הייתה לשחרר את הפקקים ביזמות ולאפשר פיתוח-מחדש של אזורים מוזנחים, אפילו לא זכתה לניסוח משפטי ראשוני. הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, הבייבי האחרון של ביבי, בטלה ומובטלת, לעת עתה. לא נראה ששר האוצר הנוכחי ו/או ראש הממשלה הנוכחי יתנו יד לשינוי הדרמטי בבעלות על הקרקע בישראל, כפי שהציע ערב מותו יעקב גדיש. יותר מדי בעלי אינטרסים מעורבים במשטר המקרקעין הקיים ומפיקים ממנו תועלת מכדי שיוותרו עליו ללא קרב. זהו קרב שבו האינטרסנטים כבר ניצחו. הרפורמה בסיוע לעובדים בשכר נמוך, "מס הכנסה שלילי", לא נכללה בתקציב ל-2007. הרפורמה במערך הקניות הממשלתי - ה"מיכרוז" של הקניות ושל אספקת השירותים למגזר הציבורי, שיכול לחסוך מיליארדי שקלים לאוצר - לא זזה. ראו-נא מה קרה כשהחשב הכללי ירון זליכה ניסה ליישם אותה, בקטן מאוד, במכרז לאספקת שירותי בנקאות למגזר הממשלתי ("מכרז בנק יהב"): הסתדרות כמעט והשביתה את המשק, שר האוצר הקריב אותו והתנער ממנו, וחבריו למשרד בגדו בו. אה, וכמעט שכחתי: מה עם הרפורמה המהוללת בתנועה האווירית לישראל וממנה, מה שקרוי "שמיים פתוחים"? איפה חברות התעופה הזולות שהיו אמורות להטיס אלינו מיליוני תיירים מקצות אירופה? איפה הכרטיסים בחמישים דולר לברלין וממנה? אפילו היועצים בשכר של משרד התיירות כבר לא מצפים מה"רפורמה" שאיננה לגדולות ונצורות. וזוהי רק הרשימה של הרפורמות שכבר הוחל בגיבושן, בשלב כזה או אחר. על רפורמות נוספות, שהיו צצות במוח יצרתי של שר אוצר כמו נתניהו אך עדיין לא נולדו, איננו יודעים הרי דבר. חבל.
"כשבנימין נתניהו היה נכנס לבניין משרד האוצר", נזכר ספק בגעגוע ספק באימה אחד מבכירי המשרד, "היו הקירות רועדים. הוא סבב במסדרונות כמו רוח פרצים, גורר אחריו שובל ארוך של רעיונות והצעות לרפורמות. חלקן סתרו זו את זו, חלקן לא היו ראויות אפילו לבחינה, אך כולן ביחד חוללו סיעור מוחות מתמיד. ביבי באוצר הכתיב לנו סגנון עבודה של מטה המהפכה". והירשזון? שאלתי. "הירשזון?", תהה הבכיר באוצר, "מי זה הירשזון?". ומה קרה לכל הרפורמות של ביבי, המשכתי לשאול. "רפורמות?", שוב תהה הבכיר, "מה זה רפורמה?" האירוניה של הבכיר מובנת. הרפורמות של נתניהו אכן גוועות עכשיו לאיטן, רובן מוקפאות, מושהות, מסורסות או מועברות לוועדות. אזכיר בקצרה אותן ואת גורלן המר: הרפורמה ברשויות המקומיות שבקה חיים לכל חי. שתיים עד ארבע רשויות אוחדו, וזה הכל. הרפורמה בתקציב הביטחון הועברה לוועדת מומחים. משרד הביטחון אמנם פרסם חוברת ירוקה מאלפת, הכוללת פרטים על החלק הלא-מסווג של תקציב הביטחון; אך איש לא התייחס אליה. הרפורמה במימון ההשכלה הגבוהה הועברה לוועדת מומחים. הרפורמה בחינוך, שהוצעה עלי-ידי דברת וחבריו לצוות המשימה המיוחד, נזרקה לאשפתות. מחכים לרפורמה נוספת שתבוא אחריה, אם בכלל. הרפורמה בשכר ובתנאי ההעסקה בשירות הציבורי, אחת הראשונות עליה הודיע נתניהו, נקברה עמוק מתחת לאדמת הביורוקרטיה. פג תוקפם של ההסכמים החלקיים שהושגו עם האיגודים המקצועיים, מספר המועסקים בשירות המדינה ממשיך לגדול, ואפילו באופק המרוחק ביותר לא נראה צל של שינוי במערך הפגום מיסודו של שיטות העבודה בו. הרפורמה בחברת החשמל הושחתה, עוותה, הועמדה על ראשה וכעת היא תלויה ברצונו הטוב (ובעיקר בשיקוליו הפוליטיים) של שר התשתיות. להתראות ב-2050. הרפורמה בהסבת מובטלים כרוניים לעבודה - תוכנית "מהבטחת הכנסה להכנסה בטוחה" - עוברת ניתוח איברים שעוד מעט יביא לשיתוקה הגמור. הרפורמה במערך ועדות התכנון והבניה, שאמורה הייתה לשחרר את הפקקים ביזמות ולאפשר פיתוח-מחדש של אזורים מוזנחים, אפילו לא זכתה לניסוח משפטי ראשוני. הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, הבייבי האחרון של ביבי, בטלה ומובטלת, לעת עתה. לא נראה ששר האוצר הנוכחי ו/או ראש הממשלה הנוכחי יתנו יד לשינוי הדרמטי בבעלות על הקרקע בישראל, כפי שהציע ערב מותו יעקב גדיש. יותר מדי בעלי אינטרסים מעורבים במשטר המקרקעין הקיים ומפיקים ממנו תועלת מכדי שיוותרו עליו ללא קרב. זהו קרב שבו האינטרסנטים כבר ניצחו. הרפורמה בסיוע לעובדים בשכר נמוך, "מס הכנסה שלילי", לא נכללה בתקציב ל-2007. הרפורמה במערך הקניות הממשלתי - ה"מיכרוז" של הקניות ושל אספקת השירותים למגזר הציבורי, שיכול לחסוך מיליארדי שקלים לאוצר - לא זזה. ראו-נא מה קרה כשהחשב הכללי ירון זליכה ניסה ליישם אותה, בקטן מאוד, במכרז לאספקת שירותי בנקאות למגזר הממשלתי ("מכרז בנק יהב"): הסתדרות כמעט והשביתה את המשק, שר האוצר הקריב אותו והתנער ממנו, וחבריו למשרד בגדו בו. אה, וכמעט שכחתי: מה עם הרפורמה המהוללת בתנועה האווירית לישראל וממנה, מה שקרוי "שמיים פתוחים"? איפה חברות התעופה הזולות שהיו אמורות להטיס אלינו מיליוני תיירים מקצות אירופה? איפה הכרטיסים בחמישים דולר לברלין וממנה? אפילו היועצים בשכר של משרד התיירות כבר לא מצפים מה"רפורמה" שאיננה לגדולות ונצורות. וזוהי רק הרשימה של הרפורמות שכבר הוחל בגיבושן, בשלב כזה או אחר. על רפורמות נוספות, שהיו צצות במוח יצרתי של שר אוצר כמו נתניהו אך עדיין לא נולדו, איננו יודעים הרי דבר. חבל.
