געגועים

פרח בר 99

New member
געגועים

שלום לכולם.
היום ביקרתי את אבא שלי בבית הסיעודי בו הוא נמצא. טילתי איתו בחוץ עם כסא הגלגלים ובדרך שוחחנו, אם אפשר לקרוא לזה שיחה כי המחלה הארורה גורמת לו קושי בדיבור והמילים "נתקעות" לו.
אני מאד מתגעגעת לאבא שלי. היפה, החכם, החזק. זה שהיה כל כך אלגנטי ומרשים בהופעה שלו, והיום מנסה בגמלוניות לנגב את הריר שנוזל לו מהפה בהשפעת התרופה. אבא שלי, שהיה חכם כל כך והבין תמיד גם את מה שלא נאמר, שידע תמיד לקרוא בין השורות...
אבא שלי שעדיין חי ואני כבר מדברת עליו בלשון עבר.
אני אוהבת אותך, אבא.
 
מרגש כל כך, כמה את אוהבת

תמשיכי בדרכך לדבר אליו, גם אם הוא כבר לא בדיוק עונה כמו שאת מצפה.
גם לי יש הורים זקנים, עלינו לקבל את הזדקנותם כמו שהיא , עם כל הקושי בכך
תהני מכל רגע שיש לך איתו, מכל חיבוק, מכל מבט אוהב בעיניים, מכל נשיקה, שיהיו כמה שיותר , כי הנשמה שלו יודעת שאת כל כך אוהבת וזה מחזיק אותו עוד זמן איתך
תנסי לא לראות את המצבים הפיזיים של המוסד הסיעודי, רק את המבט בעיניים, כי שם רואים באמת את הנפש.
ראיתי את זה במוסד בו היה בעלי ז"ל, לראות את האדם , לראות את העיניים שהם הראי לנשמה, כמה נדוש זה נשמע, אך זו האמת כפי שראיתי אותה, בעיניי כל האנשים הסיעודיים שהיו שם, לא משנה באיזה מצב הם היו.
מאחלת לך שאבא ימשיך להיות כפי שהוא עכשו, לתקשר איתך כמה שיותר והלואי ואף פעם לא יסבול ולא יגיע למצבים שלא היה רוצה להיות בהם וגם את לא.
חיבוק ענק, טובה
 

פרח בר 99

New member
תודה

על המילים החמות והחיבוק
אני אמשיך לבקר את אבא, ולהסתכל לו בעיניים, כי באמת אז אני רואה את האבא שהיה לי פעם...
 

ענתי44

New member
כל כך מבינה לליבך

הסופר דוד גרוסמן, כתב בספרו "הזמן הצהוב" על ערביי א"י מונח " נוכחים נפקדים" אני אימצתי את זה גם בקשר לדמנציה. אמא שלי, היושבת בכסא גלגלים, תלושה ונזקקת נוכחת. אני יכולה לגעת בה. והיא בו זמנית נפקדת. האישה המדהימה שהיתה לפני המחלה נעלמה. ואת ההרגשה הזו שלך גם אני חווה, גם 8 שנים אחרי שאמא אובחנה.
מזלו של אביך, שיש לו בת כמוך.
 
שולחת חיבוק

כתבת את זה והרגשתי שזה יוצא מגורני..שהמילים שאני מחביאה ולא תמיד יוצאת יצאו דרכך. אז תודה, וצער לי שככה את חווה את אביך.מקווה שאת עדיין זוכרת ושומרת את הזיכרונות הטובים שלכם יחד. כי אני ככה מנסה למרות שזה מאד לא פשוט, שולחת לך חום ואהבה ותזכרי אולי גם שהוא ככה הוא עדיין זוכר..וכל נגיעה קטנה תמיד עושה טוב, גם לך וגם לא. ענבר
 
למעלה