געגועים

[amitami]

געגועים

כמעט חודשיים שקמתי ואמרתי - אני חוזרת לדירה שלי... כמעט חודשיים של בכי בלתי פוסק... כמעט חודשיים שאני מתקיימת אבל לא חייה.... כמעט חודשיים שלשום דבר אין טעם, ואין ריח... כמעט חודשיים --- ואני לא יודעת איך להמשיך הלאה!!

 

[דפנה...]

היי אמיתמי

כל כך קשה, כל כך מוכר. איך להתעודד, מאיכן לעזור כוחות ולהמשיך הלאה? הלוואי והיתי יודעת. אם אגלה, מבטיחה לעדכן גם אותך. דפנה

 

[amitami]

קשה

לא יודעת מה היייתי עושה בלעדיכם...לפחות לשפוך את הלב, בפני עיניים שקוראות ומקשיבות...... כל כך לא ברור לי איך אני חוזרת לחיים... הופכת שוב את ה"דירה" שלי ל"בית" --> כמו שזה היה קודם.... (הבית הפך להיות שם, אצלו) לא ברור איך אני מתחילה למצוא טעם בדברים שפעם אהבתי לעשות - בלי לחשוב עליו בגעגועים , ועל היד הזדונית שגרמה לנו להפרד באמצע סיפור אהבה נהדר...... אולי פעם נמצא אותו/ה .... אבל גם אז -- > למרות חלום שחי אצלי כמו מציאות מוכרת -->> כבר נפער כזה פער, בגודל של השבר הסורי-אפריקני.... ההקשבה והתגובות שלכם - באמת לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיכם !

 

[דפנה...]

יהיה יותר קל, חייב להיות... , לא?

היי אמיתמי, אני קוראת את דברייך, חושבת עלייך ובמקביל חושבת גם על מצבי שלי. ביני לבין עצמי, אני תוהה. למה אנחנו נותנים כל כך הרבה כוח לאנשים אחרים להשפיע עלינו, לשנות את חיינו, לטוב ולרע, אבל לא נותנים את אותו הכוח לעצמנו, לחזור לחיים של שיגרה, לחיים עשירים בניחוחות, בטעם ובאהבה. אין לי תשובה. אבל אם טעמים היזכרתי, אזי אני רוצה להמליץ, זוכרת היבטחתי. בשביל "ניקוי ראש" קצר. צפיתי לאחרונה בסרט "שוקולד", סרט יפה (אופטימי) וטעים להפליא. חשוב ביותר לחובבי השוקולד, להכין חבילה או שתיים מראש, בהשג יד. מובטחות (בלי ערבויות), שעתיים של מנוחה ממחשבות מכאיבות,מטרידות, מכבידות או מכעיסות. כך זה היה אצלי לפחות. ניתן לראות בסרט, עד כמה השונה והשינוי מרתיע, אבל בסוף הוא גם משביע. הבה נקווה שגם אלינו זה יגיע. מקווה להקלה, מכל הלב, דפנה

 

[amitami]

גבינה ושוקולד...

היי דפנה, קראתי את מה שכתבת כבר אתמול וחשבתי עליהם מאז....!!! את צודקת, אנחנו נותנים לאחרים את הכוח להשפיע עלינו, על הרגשות שלנו... ואולי הגיע הזמן שנזיז את "הגבינה" שלנו... נזיז את נקודת הכובד מאחרים אל עצמנו.... אז נכון שאני לא ממש יודעת איך עושים זאת.........עדיין.. ואני מקווה למצוא - ולשתף גם אותך, כמובן.... וכאב הפרידה -> לא עבר..... ואולי גם ישאר, לתמיד... מצד שני - אולי הכאב בצד שלו לא קטן משלי???? וסתם תחושה של גאווה מטופשת מונעת את החזרה? (לא בטוחה גם בזה) אולי ההחלטה הספונטנית שלי "אני קמה וחוזרת לדירה שלי ועוזבת אותך עכשיו, בזה הרגע ( ותוך שעה כבר היינו בדרך עם כל החפצים שלי) " - אולי דווקא כאן שידר לי האינסטינקט , או התת-מודע או משהו אחר יהיה שמו אשר יהיה - את הדרך הנכונה????? את יודעת - כמו חיות בר שיש להן אינסטינקטים של הגנה עצמית...אולי גם כאן זה מה שקרה... ובסוף - גם השכל יתפוס את התחושה ..... (התחושות תמיד מקדימות את השכל) סתם הרהורים..לא יודעת ... אין לי תשובות.. ואגב שוקולד - גם אם יצא לי לראות את הסרט - > נשבעת שזה יקרה עם פופקורן דיאטטי... ( משהו טוב אחד קרה בחודש וחצי האחרון -15 ק"ג מיותרים שנשרו להם בלי שום מאמץ... חבל יהיה להחזיר אותם !) שיהיה לכולנו - יותר קל . יותר נעים ובכלל- > סתם טוב !!!!!!!!!!!!!!!!

 

[סהר-תמיכה]

אמיתמי יקרה

כשהזמן קשה... כל דקה כשעה כל שעה כנצח... וחודשיים של כאב של בכי בלתי פוסק... נדמה כאילו אין מוצא... אך בתוך הזמן המתמיד הקבוע הזורם ממרחק, יבוא יום והחודשיים האלה התקופה הזו תשאר כזיכרון כתמונה באלבום... אוהבים אותך, מחזקים אותך ומחבקים אותך (((((((אמיתמי))))))