געגוע...../images/Emo140.gif
געגוע עז אוחז בי בימים אלה, למילים הכתובות בהן השתמשתי זמן כה ארוך... אני קוראת את מה שאתם כותבים כל הזמן, קוראת בשקט, חושבת שגם לי יש מה לומר פה אבל מחרישה. בדצמבר 2001 כמדומני, התחלתי לכתוב בפורום הזה, ימים אחדים לאחר לידתו. הכינוי שלי היה אילת 33 - למה? ככה... 33 היה מספר המזל שלי פעם, כשעוד האמנתי במספרי מזל... אחר כך התחלתי לכתוב בכינוי אילת החן, כי הרגשתי שבא לי לפרגן לעצמי, להתחיל לאהוב את עצמי. זו בעצם תמצית התהליך שעברתי בפורום הזה, תוך כתיבה- למדתי להכיר את עצמי, לאהוב את החיים, לאהוב את עצמי ואת המציאות שלי, את ההוה... לפני כמה חודשים גזרתי על עצמי את השתיקה. אז החלטתי שהגעתי עד לכל המקומות שהכתיבה מאפשרת לי להגיע, הפכתי כל אבן ואבן באמצעותה ולמרות ההגעה למקומות הללו, אבל הגידול לא פסק לגדול, להתפשט. חשבתי, שלא הכלתי מספיק את הדברים, שמיד פלטתי אותם למילים מסוגננות, מעוצבות משהו בפורום הזה, בפורום השני. ומכאן נולדה השתיקה, ההכלה. היום, מתוך געגוע עז, החלטתי לכתוב לכולם כאן, לכל החדשים שלא מכירים אותי, לכל הותיקים. אני רוצה לכתוב לכולכם, שאתם גדולים מהחיים, שאתם מתמודדים עם דברים לא קלים עם כל כך הרבה אומץ, תוך פתיחות והתעמקות כה גדולה. רוצה לכתוב לכם, שממילותיכם שאבתי לא פעם כוחות להמשיך להתמודד עם הרגעים הקשים שמתדפקים בימים אלה על דלתי. אוהבת אתכם, תודה... אור ואהבה. אילת.
געגוע עז אוחז בי בימים אלה, למילים הכתובות בהן השתמשתי זמן כה ארוך... אני קוראת את מה שאתם כותבים כל הזמן, קוראת בשקט, חושבת שגם לי יש מה לומר פה אבל מחרישה. בדצמבר 2001 כמדומני, התחלתי לכתוב בפורום הזה, ימים אחדים לאחר לידתו. הכינוי שלי היה אילת 33 - למה? ככה... 33 היה מספר המזל שלי פעם, כשעוד האמנתי במספרי מזל... אחר כך התחלתי לכתוב בכינוי אילת החן, כי הרגשתי שבא לי לפרגן לעצמי, להתחיל לאהוב את עצמי. זו בעצם תמצית התהליך שעברתי בפורום הזה, תוך כתיבה- למדתי להכיר את עצמי, לאהוב את החיים, לאהוב את עצמי ואת המציאות שלי, את ההוה... לפני כמה חודשים גזרתי על עצמי את השתיקה. אז החלטתי שהגעתי עד לכל המקומות שהכתיבה מאפשרת לי להגיע, הפכתי כל אבן ואבן באמצעותה ולמרות ההגעה למקומות הללו, אבל הגידול לא פסק לגדול, להתפשט. חשבתי, שלא הכלתי מספיק את הדברים, שמיד פלטתי אותם למילים מסוגננות, מעוצבות משהו בפורום הזה, בפורום השני. ומכאן נולדה השתיקה, ההכלה. היום, מתוך געגוע עז, החלטתי לכתוב לכולם כאן, לכל החדשים שלא מכירים אותי, לכל הותיקים. אני רוצה לכתוב לכולכם, שאתם גדולים מהחיים, שאתם מתמודדים עם דברים לא קלים עם כל כך הרבה אומץ, תוך פתיחות והתעמקות כה גדולה. רוצה לכתוב לכם, שממילותיכם שאבתי לא פעם כוחות להמשיך להתמודד עם הרגעים הקשים שמתדפקים בימים אלה על דלתי. אוהבת אתכם, תודה... אור ואהבה. אילת.
