געגוע
אני נופלת למצב של לרצות למות.. אני תמיד שואלת את עצמי אם באמת הייתי פעם כל כך נהדרת שאת עדיין רוצה בי.. ואיך זה שהיה לי אז יותר קל... את מזכירה לי שיש לי משו בפנים וזה לא טוב לי עכשיו, אני לא צריכה את זה עכשיו. הלוואי שהיה לי משו להגיד, אבל אין לי. כשאת מגיעה למצב של לוותר עלי אני נלחצת.. זה מוזר לתאר אותי בלעדייך.. למרות שאני מביאה את זה על עצמי בפעם המי יודע כמה. וזה מובן לי ושקוף כל כך ממה את מתאכזבת.. סביר שבמקומך הייתי הולכת מזמן.. אני רוצה לשאול אותך אם את יודעת שאני אוהבת אותך, שהאידיאה שלך מחזיקה אותי נושמת בין הדברים שסוגרים עלי קבר.. אבל את לא אידיאה.. את בנאדם משלך, עם רצון שאני לא עונה עליו.. הייתי יכולה למכור לך עכשיו אולי אלף קלישאות שיהוו לך נחמה כזו של לפני שאת שוקעת.. אבל אני לא עושה את זה... כי זה לייפות דברים. ושום דבר לא יפה במקום שאני נמצאת בו עכשיו. תכעסי. ותתאכזבי. אני עושה זאת בסוף לכולם.. העובדה שאת לא כולם עושה לי רע, כי את אחרת, ואת היית שם תמיד, וזה לא מגיע לך, והסליחות שלי לא שוות כלום, אז תברחי, כי מגיע לי, כי עשיתי את זה קודם, כי פגעתי בך יותר, כי לא הייתי שם. אל תשנאי אותי.. בבקשה.. אין לי שום פואנטה, והמסר שלי לא קיים.. אני כותבת בעיניים חצי מעורפלות מדמעות, ומהלב כי כואב לי. ואני צריכה ללכת לישון.. המחר שלי מגיע מוקדם בבוקר...
אני נופלת למצב של לרצות למות.. אני תמיד שואלת את עצמי אם באמת הייתי פעם כל כך נהדרת שאת עדיין רוצה בי.. ואיך זה שהיה לי אז יותר קל... את מזכירה לי שיש לי משו בפנים וזה לא טוב לי עכשיו, אני לא צריכה את זה עכשיו. הלוואי שהיה לי משו להגיד, אבל אין לי. כשאת מגיעה למצב של לוותר עלי אני נלחצת.. זה מוזר לתאר אותי בלעדייך.. למרות שאני מביאה את זה על עצמי בפעם המי יודע כמה. וזה מובן לי ושקוף כל כך ממה את מתאכזבת.. סביר שבמקומך הייתי הולכת מזמן.. אני רוצה לשאול אותך אם את יודעת שאני אוהבת אותך, שהאידיאה שלך מחזיקה אותי נושמת בין הדברים שסוגרים עלי קבר.. אבל את לא אידיאה.. את בנאדם משלך, עם רצון שאני לא עונה עליו.. הייתי יכולה למכור לך עכשיו אולי אלף קלישאות שיהוו לך נחמה כזו של לפני שאת שוקעת.. אבל אני לא עושה את זה... כי זה לייפות דברים. ושום דבר לא יפה במקום שאני נמצאת בו עכשיו. תכעסי. ותתאכזבי. אני עושה זאת בסוף לכולם.. העובדה שאת לא כולם עושה לי רע, כי את אחרת, ואת היית שם תמיד, וזה לא מגיע לך, והסליחות שלי לא שוות כלום, אז תברחי, כי מגיע לי, כי עשיתי את זה קודם, כי פגעתי בך יותר, כי לא הייתי שם. אל תשנאי אותי.. בבקשה.. אין לי שום פואנטה, והמסר שלי לא קיים.. אני כותבת בעיניים חצי מעורפלות מדמעות, ומהלב כי כואב לי. ואני צריכה ללכת לישון.. המחר שלי מגיע מוקדם בבוקר...