געגוע

געגוע

הבה אהובה שלי קטנה,
אתמול הייתי אצלך שוב, כמו כל שבוע כבר שנה וחצי כמעט
אבל אתמול זה לא היה ביקור רגיל. אתמול דיברתי איתך אבל הבנתי שאת לא כאן כבר.
זה היה רגע כל כך קשה.. רגע שבאמת הבנתי שאת עמוק מתחת לאדמה. שאת לא תחזרי.
ישר הדמעות התחילו ללא שליטה, בלי מעצורים.
ישבתי לידך כמעט 5 שעות. אלו היו שעות של כאב שעות של בכי שעות של געגוע.

גמדה קטנה, סליחה!
סליחה שעזבתי אותך באותו יום ארור.
סליחה שנתתי לך ללכת אליו.
סליחה שלא הייתי שם ע"מ להציל אותך.
סליחה שלא עמדתי מספיק על המשמר.
סליחה שלא הכרחתי אותך לא ללכת אליו למרות שידעתי שיש בו משהו מוזר.

זהבה, הלוואי וכל השיחות שלנו כשאני באה לבקר אותך את שומעת.
את יודעת, השנה הזו הייתה שנה קשה מאוד. לא רק לי. לכל מי שידע איזה אוצר היית.
לכל מי שקיבל את הזכות להכנס לך ללב, לאהוב אותך להכיר אותך לקבל ממך אהבה.

חצי שלי, הראש יודע שאת כבר לא כאן, אבל הלב לא רוצה להאמין. אומרים שהזמן הוא הרופא הכי טוב, אז למה ככל שהזמן עובר זה נהיה כואב יותר?!
תהי חזקה שם למעלה. הלב שלך ממשיך לפעום בתוכי, כל שניה ביממה.

אני אוהבת אותך!
 
למעלה