גרושים וילדים בוגרים

[מוכרת ספרים 123]

גרושים וילדים בוגרים

שלום,
אנחנו גרושים כ5 שנים. יש לי 3 ילדים בוגרים מעל 15 וילד בן 12. הגרוש גר במרחק נסיעה מאיתנו , ובסוף שבוע שני , אני מביאה לו את הילדים והוא מחזיר במוצש. לאחרונה הגדולים , שאחד מהם כמעט כבר בן 18 לא מעוניינים לישון אצלו. משעמם להם שם , וגם נמאס להם לוותר על פעילויות חברתיות בימי שישי בערב . האבא לא מוכן שיבואו רק לארוחה (מהצהריים ועד הערב), הילדים מפחדים לומר לו את דעתם. מבחינתו, יש מצב שיגיד להם לא לבוא בכלל., מאשר לבוא רק לערב שישי ולחזור.הוא לא מוכן להסיע יותר מפעם אחת בסופש. הנסיעה היא של 20 מדקות בערך. הבן הקטן כן מעוניין להשאר אצלו כל הסופש. סביב הבעיה הזאת נוצרים המון תסכולים לאחרונה. האבא לא מוכן להקשיב להם, לדעתו הוא יותר חשוב מחברים. השאלה מה ניתן לעשות כדי שכולם יהין מרוצים. בחג האחרון לדוגמא, השבת התחברה לו עם החג והוא ביקש שישארו ללון אצלו 4 ימים. אחרי יום וחצי היה פיצוץ והם חזרו. כרגע אני מסיעה אותם על מנת שהאבא לא יתרגז והם יוכלו להיות ביחד. אבל בשבילי זה גם טרחה גדולה. יש אולי למשהו רעיון לפתירת הבעיה.

 

[kisslali]

חג שמח!

התגרשת ממנו ומאז את אחראית רק לחלק שלך בהורות, לא לשלו. נשמע שאת עושה המון מאמצים לשמר את הקשר של הילדים עם אביהם, לדעתי זה ראוי להערכה. יחד עם זאת, את לא יכולה לקחת 100% אחריות, בייחוד כשנשמע שהוא לא ממש מחובר להלך הרוחות של הילדים. לא מכירה הרבה ילדים בגילם שהיו מוכנים לשתף פעולה עם הדרישות של האקס שלך - הבעיה בו ולא בהם.
לדעתי את צריכה לשבת איתו בנחת לשיחה ולהסביר/להודיע שזה המצב (ילדים בוגרים לא מוותרים על חיי החברה שלהם לסופ"ש שלם) ושאת פורשת מהעניין, שיתמודד לבד. אם מתאים לו להתנתק - סבבה, זה שלו ולא שלך. זה עצוב וזה בטח לא מה שאת מאחלת לילדיך אבל את לא יכולה להניף מטה קסמים ולהפוך אותו לאב השנה..
בהצלחה, ללי

 

[TatyBar]

מסכימה לגמרי ומוסיפה עוד משהו

בכלל שהילדים כבר מספיק בוגרים ומבינים בעצמם (יותר ממה שנדמה לנו),
מציעה לעשות שיחה כזו גם עם הילדים.
כלומר - קודם עם הילדים.
להסביר בדיוק מה שללי אמרה - וןומר להם שאת מתכוונת לומר את זה גם לאבא.
[שהבחירה להתנתק תהיה שלו.
שיש להם זכות לחיים שלהם.
שבגילאים שלהם יש חשיבות עצומה וגדולה יותר לחיים שלהם ולעצמאות שלהם ולאישיות שלהם - יותר מאשר העקרון להיות עם האבא.
וכרגע - זה רק עקרון. כי אין תוכן וערך מוסף לשהייה אצלו - חו מהעקרון להיות שם.
והעקרון הזה - הוא כלי שליטה שהאבא משתמש בו.
נגדם - ונגדך.
&nbsp
לכן - ממליצה גם אני להניח את התפקיד של לתקן את העוולות של האבא.
הילדים רשאים לקבל החלטות בגילאים האלו.
הרבה יותר ממה שהאבא מוכן להודות.
&nbsp
הוא מאיים כרגע כי הוא לא חושב שמישהו יעיז להתמודד מולו ולהתעמת איתו.
הרי אם זה יגיע נניח לבית משפט - גם שם יקשיבו לצרכי הילדים.
אז הוא מניח שאף אחד לא יגיע עם זה כל כך רחוק - והוא מנסה להשליט את העקרונות שלו באופן קשיח ונוקשה.
&nbsp
אבל זה אכן פוגע בילידים, ואי אפשר להתמודד עם זה בלי לפוצץ את היבלת הזו.
&nbsp
הם תצריכים להבין שההחלטה תהיה של האבא מה לעשות.
את יוצאת מהמשוואה.
מה שכן - את כן אומרת להם שאת מבינה אותם ושותפה להרגשה שלהם.
שלא ירגישו שאת נוטשת אותם להתמודד לבד מולו.
הם צריכים לדעת שיש להם גב, ושמישהו (את) מסכימים איתם ותומכים בהחלטות ובאומץ שלהם לעשות מעשה.
&nbsp
רק שאת לא יכולה יותר לתווך או לרצות או לעשות שמיניות באוויר כדי לארגן להם זמן אבא.
זה התפקיד שלו.
לא שלך.
ולא של הילדים גם.
&nbsp
בהצלחה.

 

[zeevtam]

"אין תכן וערך מוסף לשהייה אצלו"?ממי הילדים לומדים ?מהחברים?

מערוץ 2?

 

[אורית2011]

יש כאן כמה אספקטים

הראשון, שהשאלה היא האם האבא מוכן להתגמש באיזה שהוא נושא, ואם לא, למה לא. נראה לי שהוא פוחד מאבדן הרצון שלהם להיות איתו, ובמקום להתגמש ולמצוא פתרונות, הורס לעצמו עוד יותר על ידי ההתעקשות. אם אין לו את הבטחון שהוא יותר חשוב מחברים, וזה שורש הבעיה, אזי כל נסיון שלהם להזיז את הזמנים נתקל בבעיה. מצד שני, הורים לילדים בוגרים מבינים, עם הזמן, שביחסים לטווח הארוך שני הצדדים עושים מאמצים. הוא בעצמו לא מוכן להסיע יותר מפעם אחת בסוף השבוע, אז למה הוא רוצה שהם יתאמצו בשבילו ויותרו על משהו? אני לא בטוחה שהוא מבין את זה. גם כשהילדים יהיו בבסיסים בצבא, הוא יגיד שהוא לא נוסע יותר מעשרים דקות?
&nbsp
השני, זה ההבנה, כמו שכתבו לך, שהדינמיקה בסופו של דבר היא בין האב וילדיו, ואת לא צד בזה. כלומר, את יכולה ליעץ לילדים, לתווך ביניהם לבינו, אבל את לא אחראית ולא צריכה להרגיש לא בסדר אם זה לא מסתדר.
&nbsp
השלישי, זה פתרונות מעשיים - אפשרויות שאולי יעזרו. אם לבן הגדול יש רשיון, אולי הוא יכול לעזור ולנהוג באמצע הסופש? אולי הם יכולים לנסוע לאבא בשבת בבבוקר ולהשאר עד מוצ"ש (ככה יש יותר שעות)? אולי אפשר להוסיף יום באמצע השבוע שיאכל איתם ארוחת ערב בחוץ?
&nbsp
אבל כל הפתרונות האלה הם רק הצעות, מי שצריך לקחת את זה על עצמו זה בעיקר הילדים שלך, בגלל שעושה רושם שאי אפשר לדבר עם אבא שלהם. הגדול הוא כמעט בן 18 ואחר כך האב יצטרך להבין שהיחסים ביניהם תלוים בשניהם.
&nbsp
&nbsp

 

[ב לפני השינה]

האם כרגע את מסיעה אותם

חזרה בשישי והוא מסיע את הילד? או שהאבא מוכן להסיע לכיוון אחד, בתנאי שאת מסיעה לכיוון השני?

להערכתי חשובה מאד התקשורת, האבא, כמו הורים רבים לבני עשרה, צריך להבין שמערכת היחסים משתנה, שהצרכים של הילדים משתנים, ושעליו להיענות להם באופן אחר. אני לא בטוחה אם את בעמדה המתאימה להסביר לו זאת, ואם קיימת אצלו גמישות כלשהי בעניין זה.

כל הגרושים שאני מכירה שינו את הסדרי הראיה בגילאים האלה, ובד"כ השקיעו יותר, היו גמישים יותר ונענו יותר.
דוגמא:
1. בן זוגי הסיע את בנו מדי בוקר לבית הספר התיכון (נסע כ 15-20 דקות לבית אמה, חיכה לה למטה, אסף אותה, הסיע לביה"ס כ 10 דקות). מעבר לזה נפגשו מדי פעם אחה"צ, מדי פעם בסופ"ש (לא כל סופ"ש שני). במקביל לפעמים הסיע אותו למסיבות/יציאות אחרות. לפעמים אסף אותו מכאלה. ההשקעה הזו, של כשעה מדי בוקר, היא השקעה משמעותית לאדם עובד - אבל היא משתלמת מאד. נשמר קשר יומיומי עם הילד. למען הסר ספק - מדובר באחד הילדים המכבדים, המחונכים, והטובים - הוא לא לוקח דבר כמובן מאליו, ולא היה כאן אלמנט "מקלקל" של פינוק.

 

[מוכרת ספרים 123]

תודה על החיזוק

תודה רבה על התגובות . אני חייבת לומר שמאד חיזקתם אותי. למרות שממש לא קל לי לומר ולהסביר לילדים זאת, כנראה שאין מנוס. אני יודעת שזה יהיה מלווה בהתייחסות לא נאותה של האב לכולנו. אם אני לא אהיה שותפה לנסיעות , אז אני זאת שמצידו מחבלת בקשר ביניהם וכנראה תהיה תקופה לא פשוטה. אניי מאד מקווה שבסוף זה יסתדר, והוא יצליח להבין שזה לא נגדו, אלא בעד הילדים

 

[koryz]

הייתי רוצה להוסיף

לי אין ילדים אך הורי התגרשו ואני מכירה את ההסעות מהעבר שלי.
מה שאני חושבת שהאב לא מבין שהילדים גדלו והם צריכים יותר מרחב או להיות עם החברים שלהם וזה יכול להגיע על חשבון המשפחה. זה לרוב מה שקורה גם במשפחות בהם ההורים יחד וזה טבעי.
אבל הוא לא גר עם הילדים והוא לא רואה את זה ואולי הוא משקיע שעות בלבשל ולקנות אוכל ומרגיש שהם באים "לאכול" ולא לבקר אותו וברור שהוא רוצה להגיש חשוב מבחינתם!.

נכון שאת לא אחראית על הגרוש. אבל אל תצפי שהילדים יוכלו להסביר לו נושא עדין כזה שגם לאדם מבוגר לא תמיד קל..
לדעתי הרבה יותר מועיל היה אם היית מדברת עם הגרוש ב4 עיניים ומסבירה לו שזה לא אישי נגדו אלא שהם גדלו והשתנו ויש צורך למצוא פתרונות יצירתיים שמתאימים למציאות החדשה.
בכלל לא הייתי נכנסת לעניינים המשפטיים. האבא במצב של קושי רגשי וזה אינטרס שלך לא פחות משל הילדים לעזור לו. זה טבעי והגיוני שירצה להרגיש שותף משמעותי לחייהם ולא כמו סתם עוד חבר. והמפגשים חשובים גם לילדים למרות שיתכן ולא תמיד קל.
לפעמים אחרי פיצוץ יש ניתוק של קשר למספר ימים, חודשים או שנים, אני מניחה שלא את ולא הילדים רוצים בכך. לפעמים עדיף לא להתעסק בכלל בצדק ובחוק אלא לנסות למצוא פשרות בהתייחס למה שיש. לא הייתי בכלל מעלה לדיון התנתקות אלא לקדם פתרון איך אפשר להיפגש בצורה כזו שתהיה עד כמה שניתן נוחה לכולם. בדגש על החיובי - "אוקיי הבנתי שארוחה ללא לינה לא מתאים לך. מה כן?" לנסות לגרום לו לשתף פעולה בהצעות נוספות.. אולי הוא יפתיע
אולי אני טועה אבל יש עוד אפשרויות מלבד להיפגש אצל האבא. יש פארקים, קניונים, בתי קפה. גם אם האבא מסיבותיו לא מוכן שיבואו רק לארוחה הוא יכול אולי להגיע אליהם ולקחת אותם לבית קפה ולהחזיר אחרי שעתיים שלוש.

הפתרונות לדעתי שפשוט לא יפגשו בסופ"ש. אפשר אולי לילה באמצע שבוע. וסופי שבוע אחת לחודש או לתקופה בה הוא מוכן להחזיר.
אם גרים כל כך קרוב במהלך השבוע אולי יש תחבורה ציבורית שאפשר לקחת בערב או בבוקר והילדים הגדולים ודאי יסתדרו. במרחקים כאלו אם אני לא טועה אפשר ללכת גם ברגל או באופניים.
כשמדובר ב3 בוגרים אני מניחה שאפשר מדי פעם גם לשלם למונית. אם הנסיעות קבועות לפעמים יש חברת מוניות או אדם פרטי שמציעים מחיר משתלם.

לנתק קשר זה תמיד אפשרי אבל כמוצא אחרון..
קטנים הסיכויים שהילדים יצליחו להעביר לו את המסר בלי לפגוע בו כי מדובר בהם.
את לעומת זאת יכולה לפנות ולומר שקשה לך עם הנסיעות זה לא ממקום של לחנך ולהטיף אלא ממקום שלך לבקש ממנו עזרה. או שינוי שיקל עליך.
זו לא בדיוק הבעיה שלך באופן ישיר אבל הילדים שלך ואם הם יסבלו כתוצאה מניתוק הקשר את לא תהיי אדישה ולכן אם את יכולה להשפיע ולעזור חבל לוותר על ההזדמנות

 

[מוכרת ספרים 123]

לא פשוט

הלוואי שיכולתי לדבר עם האבא .הוא רק צועק , ולא מוכן לשמוע. גם כשאני מתפשרת ועוזרת לו עם ההסעות, הוא כועס על הילדים שלא רצו להישאר , ועושה פרצופים כשהם באים אח"כ. (למשל בשישי האחרון אמרתי לגרוש שאתן לבן את הרכב כדי שהוא יוכל לחזור אחרי הארוחה. הוא לא הסכים שאעשה זאת, וממש כעס עלי )הוא לא בן אדם שאפשר להסביר לו כלום. לפעמים מביא אותם לבית שלו (דירת חדר וחצי )שאין בה טלויזיה או אינטרנט ומצפה שיעסיקו את עצמם במשחקי קופסא. לפעמים נמצא אצל בת זוגתן ששם יותר טוב להם. אבל אף פעם הם לא יכולים לדעת בוודאות אפה ילונו, וגם לא נעים להם לשאול, כדי לא לפגוע בו. באמצע השבוע הם לנים אצלו לפעמים ואו נפגשים , אין יום קבוע. וגם באמצע השבוע יש תמיד את הבעיה איך לומר לו שמעדיפים רק להיפגש, ללא לינה. כרגע רק הגדול השתחרר מהלינה אצלו, ולפעמים הם נפגשים אחהצ ... נראה לי שככול שהם גדלים ורוצים את הפינה שלהם, מאד קשה לו עם זה, וגם להם. אני מבינה אותו, אבל זה חלק מהגירושים, וגם חלק מההתבגרות של הילדים. גם לי לא פשוט, בא לי סופש אחד לנוח בלי שום נסיעה, אבל אין מצב לזה כלל. אני די כבולה לבית בגלל העיניין הזה.

 

[koryz]

את צודקת

עכשיו הרבה יותר ברור. הבעיה היא לא רק מה לעשות אלא בעיקר התקשורת. או ליתר דיוק חוסר התקשורת ביניכם.
אפשר להבין את הרצון שלך לנוח מהסעה ושל הילדים. מצד שני הרגלת אותו.
נשמע שאתם חוששים ממנו. נכון שכעס וצעקות מעידים על פגיעות בדרך כלל אבל זו לא סיבה להסכים ל"דרישותיו".
וכמו שאמרת בעצמך בסופו של דבר זה מתפוצץ כך שזה גם לא יעיל.
הילדים מתייחסים לאביהם כאילו שהוא מטופל והם המטפלים שלו. זה לא נכון בשבילם וגם לא בשבילו.
המצב שלכם מורכב לדעתי לפורום. כי מדובר בכל זאת לא רק בך אלא בהתנהלות שלכם כמשפחה כבר כמה שנים שהפכה קצת להרגל שכבר לא מתאים לכולכם (למרות שיש כאלו שכנראה הוא כן מתאים להם ולכן הקושי).

לפעמים את מקריבה מעצמך וזה לא נראה לי נכון בשבילך ובשביל כולם.
מותר גם לך לנוח!!! ושלא יאיים. זה לא אסון שלא יפגשו בכלל אצלו. לא נראה לי שיש לו תנאים ואולי זה מה שהוא היה רוצה בתוך תוכו... אולי גם לא נעים לו מזה שאין לו איך לארח אותם.

במקומך הייתי מחפשת איש מקצוע מטפל משפחתי.
שידבר קודם כל איתך בנפרד את צריכה לדעת איך להתנהל מול הגרוש באסרטיביות לא לוותר על עצמך ובמינימום פגיעה בו. וגם עם הילדים. ואחר כך עם האבא אם הוא יהיה מוכן. אבל גם אם לא.
אם ככה כולם מרגישים יכול להיות שעדיף ללא לינה.
בכל מקרה גם אם כן זה לא צריך לבוא ממקום של פחד!
כדאי לך להפסיק להיות מבינה כל כך את הגרוש שלך את לא המטפלת שלו. במקום את יכולה, למשל, להיות איכפתית כלפי עצמך

ואת לדעתי עושה עוול לקשר של הילדים עם הגרוש, למרות שיש לך כוונות טובות.
גם הילדים צריכים למצוא דרך לשוחח עם האבא. ומוטב שזה ייעשה בעזרת תיווך של איש מקצוע ניטרלי.
מכיוון שלפי מה שאת מספרת הדברים יצאו בסופו של דבר השאלה היחידה האם תתכוננו לזה או שיהיה שוב פיצוץ.

דבר אחרון שצרם לי
את לא כבולה לבית.
את בוחרת להיות כבולה. בימים שהילדים עם הגרוש הפגישה ותנאיה יכולים להיות באחריות שלו.
וגם ההצעה שלך לתת לילד את הרכב שלך זו התערבות. את לא משחררת אחריות לגרוש אז הוא מתנהג קצת כמו ילד. אבל בשיתוף פעולה שלך.
זו בחירה שבחרת. אולי היא הייתה נכונה לך בעבר, והיום פחות. גם את משתנה.
מותר לך גם לנוח אפילו אם את לא צועקת ואין לך דירה של חדר וחצי. את לוקחת על כתפייך משא של שני מבוגרים.
לפעמים אין ברירה אלא להתעקש על מה שחשוב לנו כדי לקבל אותו. לא חייבים תמיד משפט לפעמים מילה בנימה אסרטיבית או הכוונה של איש מקצוע מספיקה.
את המחליטה בחייך מה חשוב לך ומה המחיר שאת מוכנה לשלם עבורו.

 

[ב לפני השינה]

מה שבלט לי לצערי הוא

שהגרוש שלך, אב ל4 בני עשרה, מתגורר בדירת חדר וחצי, בלי טלביזיה ובלי אינטרנט.
זה עצוב.
המחיר שהוא שילם על הגירושין, כולל הריחוק מהילדים, החיים ברמת חיים מאד נמוכה - הוא עצום.

 

[מוכרת ספרים 123]

זה באמת עצוב

את צודקת, זה עצוב, אבל זאת בחירה שלו לגמרי (גם דירת חדר וחצי או 2 יכולה להיות מדהימה אם משקיעים בה את המינימום). הוא רצה גינה גדולה. אם הוא היה גר קרוב לילדים הכל היה נראה אחרת בקשר שלהם.הלוואי שהיה מתאפשר לו בית גדול יותר, אבל זה המצב לצערי . הוא עצמו כלל לא גר בבית הזה , 90 אחוז מהזמן אצל בת הזוג שלו, ואולי זאת הסיבה שהוא לא משקיע בביתו שלו.....אבל כשמתגרשים,לצערי, כנראה שכולם מפסדים משהו.

 

[kisslali]

מה שבולט לי היא השיפוטיות

 

[ב לפני השינה]

התגובה שלך יכולה להתאים לרוב תגובותי

בעיקר אלה שנוגעות לסיוט שעובר על חלק מהילדים כשהם חיים עם "חורג" או "חורגת". אבל התגובה הספיציפית שלי כאן אינה כזו. היא מציינת עובדה - שעצוב במצב בו גבר בן 40 או יותר חי בדירת חדר וחצי עלובה.
אני גם לא יודעת מי בחר להתגרש וכיוב', לא מאשימה איש.
ציינתי את העובדה מסיבה אחרת:
מנסיוני, יש גברים רבים שמבססים את האגו שלהם על "כבוד" ועל כך ש"יכבדו" אותם.
הגרוש של פותחת השרשור נראה כזה במידה רבה - הוא לא קשוב לצרכים של הילדים והוא מאמין שהם בוחרים בינו לבין חבריהם.
מצב כלכלי, או תנאי חיים קשים תורמים למצוקה, ולכך שהאדם יתקשה להיות אמפתי כלפי ילדיו.
אני חושבת שבמקרה הזה, אולי, הדברים הולכים יד ביד.

 

[kisslali]

תחליטי: או שאת לא יודעת או שיש לך נסיון

כי את כותבת בנשימה אחת את שני הדברים.
אישה ביקשה להייעץ איך להקל על מצב (שדי חוזר על עצמו), לא נראה לי במקום להציע, אפילו אם זה רק ברמז שיש קשר בין א' לב'.

אני מנסה להגיד לך שלא תקפצי להשערות ויותר מזה אל תשפטי לפיהן את המצב.

ללי

 

[ב לפני השינה]

יש אצלך כשל לוגי

אין סתירה בין הדברים.

אני לא יודעת מה המצב אצל הגברת המסויימת, ולכן אני לא יכולה לשפוט. אני לא שופטת.

מה שכתבתי מניסיוני - נכון לגבי אנשים רבים. הגברת שביקשה להתייעץ רשאית לבחון האם גם במקרה הפרטי שלה מתקיים הקשר האפשרי הזה, ואם כן, היא רשאית לבדוק האם יש בידיה כלים לשנות אותו.

לא נראה לך במקום להציע שיש קשר בין א' ל ב' - זו כבר דעתך. וכאן נשאלת השאלה - האם כאשר רוצים להקל על המצב כדאי לבחון מהם הגורמים לו. לדעתי כן ולדעתך, כנראה, לא.
אני חושבת, שאם היתה לי בעיה, הייתי רוצה לבחון את הגורמים האפשריים לה. ואם הייתי מתייעצת עם מישהו, ומישהו היה מעלה אפשרות, שאולי היא נכונה ואולי אינה נכונה, הייתי בוחנת אותה.

לכן התשובה שלי היתה רלבנטית. היא העלתה אפשרות, אותה יש לבחון.

 

[מוכרת ספרים 123]

עניין של כבוד

לאחר שנים שהייתי נשואה , הבנתי שיש דברים שלא ניתן לשנות באנשים. ובטח היום שאני כבר גרושה ממנו . זה נכון שהאגו משחק תפקיד , אבל אין מי שינסה או יצליח לשנת את האבא. בטח לא הילדים. לאבא הזה אסור להעיר על כלום. יש דברים קטנים שיכולים להפריע לילדים, ומנסיון שלהם, הם לא מעיזים לומר לו, למרות שהוא יכול להשביע את רצונם ולהענות להם , מבלי לבזבז שקל אחד. אבל כנראה שזה עניין של כבוד, אבל כאמור, זה לא משנה את המצב.
האבא אוהב אותם מאד, והם אוהבים אותו , נהנים ביחד יוצאים למקומות, למסעדות, אך יודעים גם את הנקודות הרגישות שלו, ומנסים לא לגעת בהן. לעתים יש פיצוץ כאשר נוגעים בנקודות אלו, ואז אני מתערבת ומסבירה לילדה (בד"כ זו אחת הבנות הדעתניות יותר, השאר מוותרים יותר ויודעים להתעלם) שככה אבא, יש לו בעיה קטנה ואין מה לעשות, אני התגרשתי ממנו אבל ילדים לא יכולים. אני ממליצה לה שתמשיך לבקר אצלו, כי אחרת יכול להיות ניתוק של המון זמן (מנסיון- הרי הוא לא ישקיע בנסיון לפיוס)
מה שאני רוצה לומר, שזה לא משנה מה הסיבות להתנהגות שלו, לא ניתן לשנות אותו. היכן שהוא נמצא היום, זה רק בגלל הבחירות והעדפות שלו בחיים .
כשכתבתי, רציתי לקבל רעיונות ממשפחות במצבי, ואו לקבל רעיונות איך ניתן לפתור את הבעיה.
פעם ראשונה שנעזרתי בפורום ושיתפתי, ואני מרגישה שכולכן מאד עזרתם לי.
קיבלתי המון כח ותמיכה ואותם אני יכולה להעביר גם לילדי.

 

[ב לפני השינה]

לפי מה שאת מספרת, מדובר

באדם עם חסרון מאד משמעותי (ואולי עוד כמה) וגם הרבה יתרונות.

אם באמת אין דרך לשוחח איתו או לשכנע אותו (הילדים יכולים להשתמש בכלים שלו, לומר שהוא גר רחוק מהם כי העבודה שלו/החברה שלו/משהו אחר יותר חשוב לו מאשר הם וכיוב')
אז אם אין דרך לשכנע אותו, והילדים כבר גדולים, אולי יש מקום לדבר איתם בגילוי לב על הנכות של אבא - שהוא לא מצליח להבין שלא מדובר בדחייה שלו, לתת להם פרופורציות ולתת להם להחליט.
נכון שאנחנו מצפים שהאבא יתחשב בילדים בשלב הזה של חייהם, ובניית האישיות החברתית שלהם, אבל אם אין לילדים בעיות מיוחדות - אולי יש מקום שגם הם יתחשבו באב. לא כי הוא "צודק" אלא כי הוא לא מסוגל לקבל את המציאות.

 

[koryz]

לא ניתן ולא נכון להתעלם מהמחיר של הגירושים

כיום הגרוש גר בנפרד מהילדים.. לבדו (כשהוא לא עם זוגתו) בלי אינטרנט וטלוויזיה, זה עצוב.
הנתון הזה מראה משהו נוסף:
גם הילדים נאלצים לחיות בלי אבא רק לפי הסדרי ראיה שזה הרבה פחות מלגור ביחד. גם זה עצוב
מזוג שמגדל 4 ילדים גרושתו הפכה לאחת עם ארבעה. הילדים רוב הזמן תחת השגחתה. היא משקיעה אנרגיה ואכפתיות לילדיה - ומי דואג לה? למי היא יכולה לפנות כדי לקבל אוזן קשבת, הסעה, תמיכה כלשהי? אז יש את הפורום, ואני הצעתי יעוץ מקצועי, ויעוץ משפחתי עולה כסף ויכול לקחת זמן עד שיראו שינוי, נכון לעכשיו היא לא יכולה לקבל את אותה התמיכה שהיא נותנת מהגרוש או מילדיה. זה מחיר עצום.

לרוב יורדת רמת החיים של שני בני הזוג כי קל יותר כלכלית עם שני מפרנסים לתחזק בית מאשר אחד והצרכים של הילדים לא יורדים - אולי להיפך.
הגרוש השתתף בהבאת הילדים לעולם ועליו לקחת חלק בעול גידולם.
והוא אדם בוגר שיש לו זכות לסדרי עדיפויות אם זה לגור בדירה של חדר וחצי כדי לקבל גינה או לאפשר לו רמת חיים גבוהה יותר בבית זוגתו או לטוס כל שנה לחופשה של שבוע לאנגליה. בין היתר יש לו רכב (הוא מחזיר את הילדים) שעולה קצת יותר מאינטרנט- כנראה שזה מה שהוא מעדיף, וזו זכותו המלאה מה לעשות עם הכסף שיש לו. כשהוא נוהג בצורה ילדותית או חסרת רגישות כלפי ילדיו אני לא בטוחה שדווקא רחמים כלפיו יהיו הדבר הטוב עבורו ועבור משפחתו. אולי הגיעו למצב הזה בגלל עודף רחמים. מדובר באדם בוגר שיש לו יכולות וגם חובות כלפי משפחתו שהוא צריך לדאוג להם ולפעמים צריך לעזור לאדם להכיר בכך.

על שאול המלך שחס וריחם על אגג ומיטב צאן עמלק ולעומת זאת הורה להרוג את נוב עיר הכהנים עקב לשון הרע וחשד שוא אמרו חז"ל "כל המרחם על האכזרים סופו מתאכזר על הרחמנים"
כשם שמי שרואה נחש מתקרב לילד ישן ומתמלא רחמים על ...הנחש ודאי יחשב לאכזרי..

 

[זהב טה ו ר]

כאמא לילדים בוגרים

גם שלי וגם שלו (סה"כ 5) הם בגילאי ההתבגרות+
אני חייבת להגיד שקודם כל, מדובר בחלק מתהליך של יצירת קשר ישיר בין הילדים שלכם כאנשים בוגרים לבין אביהם.
את יכולה לתמוך ולעודד, אבל כחלק מתהליך ההתבגרות של כל ילד, הוא צריך למצוא את הקול שלו כאדם בוגר מול הוריו. זה תהליך שמתפתח לאורך זמן, ואין לו כל קשר למצבם המשפחתי של ההורים. הילדים שלך צריכים ללמוד להתבטא מול אביהם, וגם להתמודד עם מניפולציות רגשיות שהוא עלול להפעיל. אביהם יצטרך ללמוד שילדיו מתחילים להיות אנשים בוגרים בעלי דעות עצמאיות, מצב לא קל לכל הורה למתבגר, ללא כל קשר להיותכם גרושים.
הילדים שלך מבקשים בקשה הגיונית ולגיטימית, קל וחומר בתנאי הלינה שאת מציגה. הם יצטרכו להסביר את המצב לאביהם, כל אחד לכשעצמו, ולהציג בפניו את רצונותיהם, כל אחד בהתאם לגילו (אין דין בן 12 כדין בן 18).
התפקיד שלך הוא לעודד אותם ולתמוך בהם ללא קשר לתגובה של האב, ובכל מקרה לא להתערב ולא לנסות לפשר או לגשר ביניהם.
&nbsp
אגב - הפסיקה המשפטית המקובלת היא שההורה שעבר דירה ממקום המגורים המקורי בעת הנישואים אחראי על כל ההסעות או על הוצאות ההסעה של הילדים.