גרידה בשבוע 8
לפני 3 ימים עברתי גרידה בשבוע 8W+5D לאחר שהדופק הפסיק והעובר היה תואם שבוע 6W+3D . הבחירה הייתה שלי, וזה אחרי שבדיוק לפני שנה, בדיוק באותו שבוע עברתי הפלה טבעית שבה הרוב יצא לבד. הטראומה מההפלה הטבעית הייתה קשה. ההפתעה שזה תפס אותי פתאום באמצא יום עבודה , שמצאתי את עצמי מוקפת שלולית דם, שברגע שהצלחתי להגיע לשירותים, הכל יצא ממני בבת אחת . לקח לי הרבה מאוד זמן להתאושש מהטראומה, כל פעם אמרתי לעצמי, עכשיו היית צריכה ללדת, עכשיו היית אמורה להיות בחופשת לידה, עכשיו הילד היה אמור להיות כבר בן חצי שנה .... ויחד עם זאת לא הפסקתי לנסות .
אני אמא יחידנית לילד בן שנתיים וחצי, מתרומת זרע, ובמשך השנה האחרונה , לאחר ההפלה היו עוד 10 נסיונות כושלים של הזרעות טבעיות ובכל חודש מחדש הייתי צריכה לאסוף את עצמי ואת כל הכוחות הנפשיים ולהמשיך הלאה לניסיון הבא. באמצע אוגוסט גיליתי שאני בהריון . כמובן שהייתה שמחה גדולה, ויחד איתה פחד גדול וחזרה של הטראומה .
הייתי כל כולי קשובה לגוף שלי מפחד שיתחיל הדימום, בודקת בכל הזדמנות האם מה שאני מרגישה אלה הפרשות נורמליות או תחילתו של עוד דימום שיוביל לעוד אובדן . השמחה הייתה גדולה יותר כשקצת לפני שבוע 7 ראו כבר דופק.
לפני שבוע בביקורת שגרתית ראו דופק חלש וראו גם שהעובר נשאר איפשהו מאחור בהתפתחות שלו בשבוע 6. המליצו לי לחכות לאחרי יום כיפור, ומיד למחרת לכיפור כבר לא היה דופק, והייתי צריכה לבחור בין גרידה לציטוטק. העדפתי גרידה. לא יכולתי לחשוב על התמודדות נוספת עם דימום, עם הפלה , עם ההמתנה בבית שזה יקרה, כדי שזה לא יתפוס אותי ברחוב.
כמו שציינתי, אני אמא יחידנית, עם מעט עזרה של סבתא, וצריכה לטפל בילד שלי .
אז החלטתי גרידה. התהליך היה מאוד מהיר ועכשיו כאמור אני 3 ימים אחרי, מנסה להבין מה קורה לי. קודם כל אני מהבוקר עם כאבי בטן איומים ששום משכך כאבים לא מצליח להרגיע. קיבלתי אנטיביוטיקה חזקה מאוד ובעת תופעות לוואי קשים ( דוקסילין , שאגב, היא במקורה תרופה נגד מלריה ). אני מרגישה מרוקנת, אני מרגישה שאני לא מסוגלת לחזור לשגרת עבודה, להתמודד עם שאלות של אנשים, להתמודד עם האובדן. מרגישה שאני חייבת מנוחה של חודש לפחות
יש לי הרגשה שעוד לא התחלתי בכלל לעכל את האובדן של העובר . עולות לי המון שאלות האם כדאי בכלל לנסות שוב ? הפחד עולה, לא רוצה עוד הפלות... כל הרופאים אומרים שזה הגיל. אני בת 43 וחצי והסיכוי להפלות הוא מעל 80%......
מה שכן, בתוך הריק הגדול שאני נמצאת בו, הבנתי שאני חייבת לעשות איזשהו שינוי מיידי. עדיין לא יודעת מה.
לפני 3 ימים עברתי גרידה בשבוע 8W+5D לאחר שהדופק הפסיק והעובר היה תואם שבוע 6W+3D . הבחירה הייתה שלי, וזה אחרי שבדיוק לפני שנה, בדיוק באותו שבוע עברתי הפלה טבעית שבה הרוב יצא לבד. הטראומה מההפלה הטבעית הייתה קשה. ההפתעה שזה תפס אותי פתאום באמצא יום עבודה , שמצאתי את עצמי מוקפת שלולית דם, שברגע שהצלחתי להגיע לשירותים, הכל יצא ממני בבת אחת . לקח לי הרבה מאוד זמן להתאושש מהטראומה, כל פעם אמרתי לעצמי, עכשיו היית צריכה ללדת, עכשיו היית אמורה להיות בחופשת לידה, עכשיו הילד היה אמור להיות כבר בן חצי שנה .... ויחד עם זאת לא הפסקתי לנסות .
אני אמא יחידנית לילד בן שנתיים וחצי, מתרומת זרע, ובמשך השנה האחרונה , לאחר ההפלה היו עוד 10 נסיונות כושלים של הזרעות טבעיות ובכל חודש מחדש הייתי צריכה לאסוף את עצמי ואת כל הכוחות הנפשיים ולהמשיך הלאה לניסיון הבא. באמצע אוגוסט גיליתי שאני בהריון . כמובן שהייתה שמחה גדולה, ויחד איתה פחד גדול וחזרה של הטראומה .
הייתי כל כולי קשובה לגוף שלי מפחד שיתחיל הדימום, בודקת בכל הזדמנות האם מה שאני מרגישה אלה הפרשות נורמליות או תחילתו של עוד דימום שיוביל לעוד אובדן . השמחה הייתה גדולה יותר כשקצת לפני שבוע 7 ראו כבר דופק.
לפני שבוע בביקורת שגרתית ראו דופק חלש וראו גם שהעובר נשאר איפשהו מאחור בהתפתחות שלו בשבוע 6. המליצו לי לחכות לאחרי יום כיפור, ומיד למחרת לכיפור כבר לא היה דופק, והייתי צריכה לבחור בין גרידה לציטוטק. העדפתי גרידה. לא יכולתי לחשוב על התמודדות נוספת עם דימום, עם הפלה , עם ההמתנה בבית שזה יקרה, כדי שזה לא יתפוס אותי ברחוב.
כמו שציינתי, אני אמא יחידנית, עם מעט עזרה של סבתא, וצריכה לטפל בילד שלי .
אז החלטתי גרידה. התהליך היה מאוד מהיר ועכשיו כאמור אני 3 ימים אחרי, מנסה להבין מה קורה לי. קודם כל אני מהבוקר עם כאבי בטן איומים ששום משכך כאבים לא מצליח להרגיע. קיבלתי אנטיביוטיקה חזקה מאוד ובעת תופעות לוואי קשים ( דוקסילין , שאגב, היא במקורה תרופה נגד מלריה ). אני מרגישה מרוקנת, אני מרגישה שאני לא מסוגלת לחזור לשגרת עבודה, להתמודד עם שאלות של אנשים, להתמודד עם האובדן. מרגישה שאני חייבת מנוחה של חודש לפחות
יש לי הרגשה שעוד לא התחלתי בכלל לעכל את האובדן של העובר . עולות לי המון שאלות האם כדאי בכלל לנסות שוב ? הפחד עולה, לא רוצה עוד הפלות... כל הרופאים אומרים שזה הגיל. אני בת 43 וחצי והסיכוי להפלות הוא מעל 80%......
מה שכן, בתוך הריק הגדול שאני נמצאת בו, הבנתי שאני חייבת לעשות איזשהו שינוי מיידי. עדיין לא יודעת מה.
