גרידה מאוחרת פוגעת בפוריות? ואם כן, למה לא מציעים לידה שקטה?

[אובדתעצות1]

גרידה מאוחרת פוגעת בפוריות? ואם כן, למה לא מציעים לידה שקטה?

מפרטת. לפני שנה עברתי גרידה בשבוע 16. כבר מיד אחרי זה כשראיתי שיש נשים, במיוחד בארצות הברית שעוברות לידה שקטה בשבוע הזה, התבאסתי ממש שלא הציעו לי לידה שקטה. כי הייתי בוחרת בזה.

עכשיו כמעט שנה אחרי, כל הבדיקות תקינות, אבל כל ההריונות שלי נגמרים בכימי. כל מה שיש לרופאים להגיד שזה קשור לגיל שלי ( עכשיו כמעט 38 אבל התחלתי בעצם לפני 37, לא חושבת שזה כזה מבוגר). בהתחלה האמת שהאמנתי להם, שזה הגיל ואין מה לעשות. אני לכאורה אשמה שחיכיתי לכזה גיל מבוגר וזהו. אבל לאחרונה אני רואה מלא בנות מהשכבה שלי בהריון. אז כנראה שזה לא באופן אובייקטיבי הגיל שלי. כמספר.

אז התחלתי לחשוב, אולי גרידה מאוחרת גורמת איזה נזק משני לפוריות שלא מדברים עליו. כי כן מדברים על הידבקויות
אבל אין לי כאלו. (ואפשר בעיקרון לפתוח אותן). לצערי אני רואה הרבה נשים שהיתה להם פוריות תקינה ואחרי גרידה משהו השתבש ולא חזר לעצמו.

לא יודעת מה באמת אני שואלת. סתם לפרוק, מוזמנות לשתף בחוויות שלכן או מה ששמעתי בעניין. פשוט כשהודיעו לי בעצם שאני צריכה לעבור את הגרידה לא דיברו איתי בכלל על הנזק שזה עלול לעשות לי ולא הציעו לי בכלל לעבור את ההפסקת הריון בדרך הטבעית. מרגישה שאני משלמת עכשיו על רשלנות של אחרים.

 

[סימון בוליבאר]

דלתות מסתובבות

אין דרך לדעת ואין סוף למחשבות מה היה קורה אילו. אילו עברת לידה שקטה בשבוע 16, אולי בכל מקרה היית מתקשה עכשיו או שהיית עוברת בצורה מאוד קשה את החוויה הזאת או גם וגם. ואז היית חושבת שחבל שלא בחרת בגרידה. בנקודת זמן שבה התקבלה ההחלטה אי אפשר היה לדעת מה יבוא אחריה ורוב הסיכויים או כל הסיכויים שבאמת אין קשר בין גרידה להמשך הפוריות. אם אין זיהום או הידבקויות אז לא צריכה להיות בעיה לקבל אחכ הריון תקין. אם את רואה הרבה מקרים שיש בעיות אחרי גרידה, זה אולי כי זה יותר מעסיק אותך עכשיו, ולכן נדמה לך שפתאום יש מלא כאלה. ומעבר לזה, לפעמים לא הגרידה היא הסיבה לקושי אלא הפוך - היה קושי שבגללו היה צורך לעשות גרידה (עובר פגוע או הריון שלא התפתח) ואולי הוא חוזר על עצמו בהמשך וזה לא קשור לצורת ההתערבות של סיום ההריון הקודם. אני עברתי הפלה בבית בשבוע 14 וזו היתה חווייה מזעזעת, הייתי מעדיפה לגמרי שזה יהיה בגרידה. באמת אי אפשר לדעת. (עברתי גם לידה שקטה בשבוע 39 אבל זה סיפור אחר לגמרי, לא דומה בכלל.)
&nbsp
נושא הגיל הוא חמקמק. ראשית כי הוא משתנה מאוד בין נשים, שנית כי תמיד נדמה שברגע אחד היכולת הזו מתאדה בלי שום התראה מוקדמת, אבל בעיקר לדעתי כי יש לנו עיניים למה שאנחנו רוצות. פתאום דווקא כשאת לא מצליחה להחזיק הריון תקין כולן מצליחות. אני כבר שנתיים רואה רק שכולן יולדות בנות (נגמרו הבנים?? למה יש לכולן רק בנות פתאום???), כולן נכנסות להריון בטעות בגיל 42, כולן מסתובבות עם תינוק פצפון בעגלה בגיל 44. וברור שזה לא המצב, אבל אני רואה את מה שאני רוצה שיהיה לי. אז זה מה שאני רוצה. וזה מה שאני רואה. וזה גם מה שאת רואה וזה לא אומר כלום על הסיכוי שלך. זה רק דוקר בעיניים, ובלב, והחשיפה לזה כל הזמן יכולה להיות קשה ומייאשת ולעורר הרבה מחשבות בכל מיני כיוונים. אני יכולה לספר לך שעד לפני חצי שנה בערך, רציתי כל הזמן לשמוע על נשים שהרו וילדו בגיל שלי (אני בת 42, מבוגרת ממך בהרבה), ובאמת כל הזמן שמעתי עליהן. אחר כך כשוויתרתי על הניסיונות להרות, הרגשתי שהסיפורים האלה לא מעודדים אותי כבר אלא ההיפך, מפריעים לי להתקדם וממש אטמתי אוזניים בכוונה - ומאז באמת נתקלתי בהרבה פחות כאלה. וברור שעכשיו ובשנה שעברה היה כנראה אותו מספר (זעום ביותר) של נשים שהרו במקרה בטעות ובלי כוונה, וילדו ילד בריא בגיל 42 או 43 או 45, אבל עכשיו הסיפורים האלה איכשהו כבר פחות מגיעים אליי. וזה הרבה יותר בריא לי. וזה הרבה עבודה... ואני עדיין שונאת את כל ההריוניות ואת כל אלה שמקטרות על לילות בלי שינה... אבל לפחות הן לא תקועות לי כל הזמן מול העיניים כמו שהיה קודם.
חפרתי מלא. אין לי באמת משהו חכם להגיד... שולחת חיבוק.

 

[שירהד1]

מסכימה עם כל מילה שסימון בוליבאר כתבה

 

[אובדתעצות1]

היו לך הרבה דברים חכמים דווקא

אני חושבת שעוד כשגיליתי ממש אחרי הגרידה שהיתה אפשרות ללידה שקטה שלא הציעו לי חטפתי זבנג.
היה לי מאוד קשה ללכת לישון עם ולהתעורר בלי. הייתי מעדיפה תהליך שמאפשר איזו פרדה. אז עוד משם אני סוחבת קושי. ברור לי שבכל מקרה זה טראומתי ונורא ואובדן הוא אובדן הוא אובדן.

לכאורה בגלל שהאובדן שלי היה טריזומיה 13, זה לא היה אמור לחזור על עצמו שוב. וקשה לי להאמין בזה שבמקרה גם הגרידה וגם הבעיות פשוט התחילו יחד. ושזה סתם צירוף מקרים לא קשור. לא היו לי בחיים הריונות כימיים לפני זה.
אז לתחושתי הפנימית יש קשר בין הדברים. יכול להיות שהקשר הוא נפשי. ושזה היה קורה לי בדיוק גם עם לידה שקטה. יכול להיות שיש בי פחד פנימי, מעוד אובדן מתקדם אולי, שלא מאפשר לי להתקדם מכאן. לא יודעת. אני כמובן מנסה לעבוד עם זה. אבל זה לא קל בכלל.

מסכימה איתך מאוד שאנחנו רואים מה שאנחנו רוצים/חושבים/מרוכזים בו. ברור לי שזאת אמת. (דווקא נולדו הרבה בנים מסביבי השנה )

אם יש בכוחך ורצונה לשתף אז אני אשמח לדעת איך מוותרים על הניסיונות להרות. הייתי מאוד רוצה לשחרר את המקום זה ולא מצליחה. כל פעם שאני מרגישה שסתם אני משקרת לעצמי ועובדת על עצמי. וכמובן שאני לא קונה את זה.

חיבוק חזרה.

 

[pezach2]

מסכימה עם סימון

לפני שנה וקצת עברתי TOP בעקבות מום נדיר, ובחרתי בפרוטוקול קשה של לידה שקטה בשבוע 27.
פחדתי מהריון נוסף ברמות אחרות, אבל כמו שאני מכירה את עצמי אני צריכה לתפוס את הפחד בקרניים. אז אחרי 6 חודשים עם גלולות מניעה הייתי מוכנה להתמודד עם הפחד הזה של הריון נוסף, עדיין פוחדת לקוות ולהסכים לרצון שבי לעוד ילד.. אני אומרת אם יבוא- יבוא.. ואז אתמודד עם החרדות.
כולם אומרים לי את עוד צעירה, עוד יהיו לך ילדים...
ואחרי 8 ווסתות שאני ממש לא היסטרית החלטתי שאולי כדאי לבדוק שהכל בסדר. והכל באמת בסדר ותקין, ואין הריון גם לא כימי ב"ה.
לא חושבת שגרידה משבשת פריון, גם לא לידה שקטה.
בהבט הגופני לידה שקטה 'בריאה יותר' מהתערבות רפואית. אבל ממש לא בהבט הנפשי. ההחלמה לא פחות ארוכה, מייסרת (ואני מעיזה לאמר אפילו יותר).
אני חושבת שבשבוע 16 לידה שקטה בכלל לא אופציה רפואית בב"יח, בלי קשר לבחירה של האשה.
אני גם חושבת שחלק משקולי הרופאים להציע לידה שקטה או גרידה בשבוע מתקדם תלוי באשה ובהתמודדות הנפשית הנוכחית שלה. (זה יהיה קיסרי או לידה בד"כ)
אני מנסה, באמת, להשליך את האחריות שלא שייכת לי ולחכות בתחנה בלי לאבד את התקווה, כי אני זקוקה עדיין להגנה של 'לא משתוקקת להריון' כדי לא להתרסק.

 

[אובדתעצות1]

בהיבט הנפשי ההחלמה ארוכה מאוד.

מתישה, דורשת תעצומות נפש (שלפעמים אין), מייסרת.

ברור לי שהחלק הנפשי היה מנת חלקי לא משנה באיזה דרך ההריון היה מסתיים ביידים ריקות.

כואבת איתך את הכאב הגדול שלך, לא מתיימרת בגלל להבין את הכאב שבלידה ראשונה שקטה. אבל אצלי המצב שונה (ומסתבר שכן יש אפשרות ללידה שקטה גם בשבוע 16, כנראה שזה פחות מקובל וכנראה ממילא נדרשת גרידה לשיליה). אבל לי, שעברתי 3 לידות ולמזלי קלות, היה חסר מאוד השלב הזה בין הריון לאין הריון. זה שלא היה שלב של ניתוק באמצע ובעצם ישנתי בתהליך מקשה עלי ומפריע לי בעיבוד של החוויה. כל אחת היא אחרת ואני בטח שלא מדברת בשביל אחרות, רק על עצמי.

טוב שהכל נמצא תקין אצלך, טוב שאת לא מאבדת תקווה.
מאחלת לך מכל הלב ידיים מלאות ולב שמח.

 

[pezach2]

הניסוח שלי

היה מטעה, יש לי 2 ילדים מדהימים ב"ה. זאת היתה לידה שלישית שלי, הריון רביעי.
הניתוק הזה שאת מדברת עליו, בין הריון ללא הריון נשמע לי קשה ונורא, (זה כמו להתעורר מאיבוד הכרה ולגלות שאבד איבר..) ובהחלט מבינה מדוע זה מקשה על העיבוד של האובדן. גם חוסר קבלת המידע על האופציות הרפואיות מכעיסה..

לגבי התחושה האישית שלך על 'צירוף המקרים' של הריונות כמיים והגרידה, גם היא בעלת חשיבות.
לא תמיד אפשר להוכיח שיש קשר רפואי, אבל בהחלט מתחשבים בתחושות האישיות של האישה, במיוחד כשמדובר במשהיא כמוך שממש מודעת וחווה את השינויים ההורמונליים.

מתפללת עבורך ולכל הבנות כאן, שהכאב לא ישלוט עלינו, שלא נאבד אף פעם את התקווה ושנזכה להריונות תקינים ומשעממים.

 

[ויקטור החתול]

טוב שאת פורקת את הקושי

גרידה אכן יכולה לפגוע בפוריות - הסיכונים הם בעיקר פיזיים לרחם ולרירית, כמו חלילה קרע לרחם, הידבקויות שציינת שאין במקרה שלך, חוסר השתקמות של הרירית (אפשר לבדוק בקלות במעקב אחר הרירית באולטרסאונד ולודא שהיא מגיעה לערכים הרצויים להשתרשות ואם לא, קל לטפל בתמיכה הורמונלית). הסיכונים הם באחוזים נמוכים יחסית ואכן ברובם ניתן לטפל ולהחזיר למצב תקין.

אצל מעטות מאיתנו, שעברנו גרידות חוזרות ורבות יחסית, יש לפעמים נטייה כבר להידבקויות וגם בזה כאמור מטפלים ככל שניתן.

ללידה שקטה יש סיכונים פחות משמעותיים, היא הליך טבעי והדרגתי ולכן גם נכון יותר לגוף, אבל לא פעם, קשה יותר לנפש.
חסרון גדול נוסף הוא שהיא תלווה לרוב בשבועות כאלו ואף מתקדמים יותר, בגרידה ממילא - אז עדיף לחשוב ואולי לחסוך מעצמך ככל שניתן.
בשבוע 16 העובר קטן והשלייה גם יחסית ולכן אין יתרון עדיין ללידה שקטה מבחינת שימור הפריון.
אישית אני מכירה שהמחמירים ממליצים על לידה שקטה החל משבוע 18, שגם הוא נחשב מוקדם יחסית ובתי חולים לא מעטים עוד מאפשרים בו גרידה.

הריונות כימיים אינם קשורים ככל הנראה לגרידה ולרוב נובעים באמת מעובר שאינו תקין ואת זה לרוב משייכים להשפעת הגיל (אם את ממשיכה להיות לחוצה להשפעה כלשהי לגרידה על גופך - עשי מה שצריך כדי להשקיט את החשש ובקשי לבדוק. ממליצה למען השקט הנפשי שלך לבדוק את עובי הרירית לפני הביוץ ואחריו ולודא שהוא תקין).
לא בטוחה איך את מאבחנת את ההריונות הכימיים הללו - איחור במחזור, אפילו של שבוע ויותר אינו מעיד על הריון. יש לודא או באמצעות בדיקה ביתית או דם, או מעקב שמ"פ מלא שיאשר בודאות מתי התרחש הביוץ ושעברו לפחות 18 ימים של חום שחר גבוה מהביוץ.
יכולה לשתף שאצלי היה שינוי לאחר לידה שקטה וגרידה באורך המחזורים ואכן לפני שהתחלתי ללמוד את השיטה ולעקוב ממש, הייתי בטוחה גם שאני מאבדת הריונות שנקלטו ממש בצעירותם פתאום. המעקב גילה לי שלא כך.

התקופה הזו של לנסות להרות שוב אחרי אובדן, מלווה אצל חלקנו הגדול באובדנים "קטנים" מידי חודש, בכל חודש שלא צולח ולא הושג הריון וזה מדובר פה המון בפורום וחשוב לתקשר ופרוק את זה, כי באמת אנחנו לבד בהתמודדות הזו עם האכזבה המתמדת מהגוף שלנו שכאילו לא מתפקד לשביעות רצוננו.

זה באמת מאתגר וקשה לעבור את תקופת הביניים הזו בכל פעם.

 

[אובדתעצות1]

תודה יקרה

קודם כל, לצערי הרב, הכימיים שלי וודאיים. או בטא בדם או בדיקת הריון. אבל בכל מקרה אני לא באמת צריכה את זה.
הביוץ שלי מאז ומתמיד מלווה בשעתיים של כאבים לא קלים. המחזור מגיע בדיוק 14 יום מלאים אחריו. בבוקר ביום ה15. כל הריון אצלי מלווה בבחילות קשות שמתחילות יום אחרי ההשתרשות. שגם היא מלווה (תמיד זה היה ככה) בכאבים כמו כאבי מחזור. אז בעצם ברגע שיש את הכאבים האלו אני כבר יודעת שהמחזור לא יגיע. וכל פעם אני צודקת. אני גם יודעת מתי זה כימי כי הבחילות מפסיקות להן פתאום, כשתקין אצלי הן לא מפסיקות עד הלידה.

עשיתי את הבדיקות. הרירית שלי גבולית אבל נחשבת תקינה, תלת שכבתית. ואפילו היתה 8 מ״מ באחד החודשים. ניסיתי גם אסטרוגן לנרתיק לעבות אותה, ליתר ביטחון וזה לא עזר.

אז נכוון, אומרים לי שזה עוברים לא תקינים. אבל פתאום כלללל העוברים שלי נהיו לא תקינים? אולי זה ככה וסתם קשה לי להשלים עם זה. לא יודעת. הלוואי והייתי כבר משלימה עם זה וממשיכה הלאה בחיי. עם כל הטוב שיש לי ובלי הענן השחור והנורא הזה שמטיל צל על כל דבר.

מאחלת ימים טובים יותר לכולנו כאן.

 

[אמאלוסי]

קודם כל, שולחת חיבוק.
אח"כ - בשבוע כל כך מוקדם, גם אם הייתה לך לידה שקטה, שליה לא יוצאת לבד והיית צריכה בכל זאת לעבור גרידה להוצאת השלייה. אז כמו שאת רואה, זה לא היה מונע הליך כירורגי, אז אין על מה להתחרט מההיבט הזה.
כמו שכתבה סימון, אם אין הדבקויות ולא היה זיהום, אין סיבה שגרידה תפגע בפוריות.
פעם שאלתי רופא שעשה לי גרידה, האם היא תפגע בי (היו לי 2). הוא אמר שבא מרומניה, שם גרידה הייתה בגדר "אמצעי מניעה" ונשים עשו המון כאלה וזה לא פגע בהם בכלל.
אז, לדעתי, גרידה לא פגעה בסיכויי הריון שלך.
לא יודעת מה את עושה, הזרעות או IVF. אם את רוצה, תפרטי ונראה ביחד. או שבעצם את מתיעצת בפורום פוריות גם ? באופן כללי, יש לי שריטה עם הזרע. אני חושבת שרופאים חושבים מעט מדי על איכות הזרע (חוץ מבודדים, כמו ברקוביץ למשל) ויתכן שגם אצלכם צריך לטפל בכיוון הזה ולא לחשוב רק על נזקי גרידה.
כתבתי המון ומקווה שלא פגעתי בך. שולחת חיבוק עוד פעם ומאחלת לחדשות טובות.

 

[אובדתעצות1]

ממש לא פגעת. תודה על התגובה

עשינו בדיקת זרע. יצא זרע מעולה. הרבה מעבר לממוצע, אז לצערי לא יכולה להאשים אותו.

אני לא עושה כלום. שום טיפול. כי בעצם הרופאים אומרים שזה הגיל שלי ועוברים לא תקינים ולא הומצא לזה טיפול.
לכאורה אפשר לעשות ivf אבל הטענה שהסיכויים במקרה שלי ישארו אותם סיכויים אז חבל. כי הבעיה אצלי היא לא הקלטות אלה הריונות כימים.