אני קוראת אותך ../images/Emo23.gif
אבל אני לא תמיד ליד המחשב... לא נמאס לי לשמוע אותך! כואב לי הלב עליך... הייתי רוצה להושיט יד ולעזור, אני משתדלת וחברים נוספים בפורום גם! אור, חביבי - אתה צריך לעזור לעצמך. אף אחד לא יכול לחיות במקומך! אני ממש מבינה שקשה לך, אין לך מושג כמה אני מבינה... עברתי גם אני קשיים לא מעטים במשפחה שלי... היום זה מאחורי (טוב, במושגים שלך אני אולי קצת זקנה...
) אבל אני עוד זוכרת. כן זה קשה... אבל אני יודעת, אתה שומע אותי?
יודעת - שאתה יכול להתגבר ולהתחזק! נסה להירגע קצת, קח לך נשימה עמוקה - ותאר לעצמך לרגע - רק לרגע - שמה שאתה עובר בבית זוהי הצגת תיאטרון - לא החיים האמיתיים שלך, אלא הצגה על במה... וזוהי הצגה מאוד מיוחדת - כי משתפים את הקהל... ואז בסיומה של מערכה מסויימת, בה הגיבור (זה ש"משחק" את התפקיד שלך) בוכה ביאוש - יש הפסקה בהצגה, והמנחה מבקש מהקהל את תגובתו - הקהל מתבקש להציע לשחקן מה לעשות.... עכשיו תמשיך מכאן (לזה התכוונה שוני בתשובתה אליך) ושוב, אור יקר - אני שולחת לך אנרגיות ואור לחיזוק ואנא - עשה טובה לעצמך - ותחליט למצוא את הדרך לחיות טוב יותר - מבחינת הרגשה שלך! תחזור שוב ושוב על התרגיל ההוא עם הדף והשריפה - ואל תשכח את הקטע שבו אתה אמור לשחרר את הכעס!
לשחרר את הכעס - וזה אומר לעבור לקטע אחר, להיזכר בדברים יפים, נעימים
אתה יודע מה? בוא ותכתוב עכשיו מהם הדברים שעושים לך כיף בחיים, ואם קשה לך להתחבר לזה כרגע - אז תחשוב על תקופה קודמת שלך, אולי כשהיית צעיר יותר - היזכר בימים שמחים - ספר לנו על יום כזה בו הרגשת מאושר וצחקת והיה לך כיף (גם אם זה היה לפני 15 שנים), בסדר?
