יש לי חדשות בשבילך, היום בכל העולם יש בעיה של מחירי דיור
הריבית היום נמוכה כמעט בכל העולם ואיפה שלא יש אינפלאציה גבוהה מאוד ואנשים בקושי חיים, לכן יש מצוקת מחירי דירות כלל עולמית. איך שלא יהיה, המשפט שכתבת שאומר שלמרות הצלחתך לא היה לך סיכוי להעלות את רמת חייך הוא לא הגיוני ובלתי אפשרי, בנוסף לכך בגרמניה רוב האוכלוסיה בוחרת מרצון לשכור כל החיים ולא בגלל אי יכולת לקנות, ככה זה ממתי שהסתיימה מלחמת העולם השנייה, הסיבות ידועות לי ואם תרצה אחלוק אותן איתך, אני לא יודע אם זה יעניין את שאר הקוראים בפורום.
לגבי קנדה באופן ספציפי, טורונטו וונקובר יקרות יותר מתל אביב אבל ערים אחרות זולות מהן משמעותית, אני גר בהליפקס ואפשר למצוא כאן בתים (לא דירות אלא בתים צמודי קרקע) בC$200K ואני יכול לקנות כאן בית במזומן אבל בכל זאת שוכר דירה פשוט כי אני מעדיף את הכסף שלי בשוק ההון ולשלם שכירות מדיבידנדים מאשר להשקיע עכשיו בבית ולגלות תוך שנים ספורות שהוא שווה חצי ממה שעלה לי כשרכשתי אותו. בונקובר המחירים כבר התחילו לרדת וצופים שירידות המחירים יגיעו גם לשאר קנדה, כולל לערים הזולות יחסית, כמו למשל הליפקס, מה גם שלרכוש בית עם סכום שקרוב לכל הכסף שיש לי במקום לתת לכסף הזה להיות מושקע לצרכי פרישה זו שטות מפגרת שתבטיח שאחיה בעוני מהיום בו אפרוש פשוט כי הCPP תלוי בהכנסה בקנדה ב40 השנים שלפני גיל 65 ומכיוון שהגעתי בגיל 37 חסר לי שליש מלכתחילה. בקנדה בניגוד לישראל רוב המעסיקים אינם משתתפים בחיסכון הפנסיוני של העובדים ואך ורק העובד אחראי לחסוך לפרישה, מצד שני בקנדה העובד יכול לנהל את כספי הפרישה שלו כרצונו ואינו חייב לתת לחברת ניהול לנהל את כספיו בקרן כלשהי ואפילו אם הוא בוחר לנהל את כספיו באמצעות חברה יש לו שליטה מלאה על ניירות הערך שיהיו בRRSP ובTFSA שלו וזה יתרון משמעותי לעומת ישראל שבה אם אינך מסכים עם מדיניות ההשקעה של קרן הפנסיה שלך אתה יכול לדבר ללמפה.
תוקפה של תושבות קבע בקנדה פגה לאחר 5 שנים אם שהית בקנדה פחות משנתיים מתוך החמש האחרונות אך אינה פגה לעולם כל עוד אתה נמצא בקנדה לפחות שנתיים מתוך כל 5 שנים שנספרות, לכן למעשה כבר אינך תושב קנדה, פספסת.
דבר נוסף שאולי לא ידעת, בקנדה רוב הפנסיונרים מוכרים את הבתים שלהם ועוברים לגור בדירות בשכירות שהם מממנים בדרך כלל מהתשואות על הכסף שקיבלו ממכירת הבית (הם משקיעים את הכסף), ה"שיטה" היא למכור בית גדול יחסית (בדרך כלל בית שעולה לפחות חצי מיליון דולר) ולעבור לשכור דירה ב800 דולר לחודש בקירוב, ככה זה לפחות בהליפקס ואם תעשה חשבון תגלה שכלכלית משתלם יותר לשכור כל החיים בתנאי שאתה חוסך את ההפרש בין תשלום משכנתא פלוס מס רכוש (מס רכוש בהליפקס הוא מהגבוהים בקנדה) לבין עלות השכירות, אם אין לך הרגלי חיסכון קפדניים אז באמת עדיף לקנות בית (כי אם תבזבז את ההפרש תפרוש עני ואפילו לשכירות הכסף לא יספיק, במיוחד אם אתה מתכוון לשכור בית ולא דירה).
לאנשים בעלי שליטה עצמית נמוכה ישראל עדיפה על קנדה, כי בישראל יש חיסכון כפוי לפרישה, הן על העובד והן על המעסיק עבור העובדים ולכן מי שעובד באופן קבוע לא יפרוש עני בישראל, לעומת זאת בקנדה המעסיקים אינם חייבים להפריש לחיסכון פנסיוני עבור עובדיהם והעובדים אינם חייבים לחסוך ובאמת יש אנשים בקנדה שלא חוסכים לפרישה ונאלצים לחיות מסכום זעום של CPP (רלוונטי רק למי שעובדים, מי שלא עובדים לא מקבלים אפילו את זה) שמספיק רק לרכישת מזון ותשלום חשבונות אבל לא נשאר כלום לשכירות או החזקת רכב או תרופות אם צריך ואז הם בצרות ותלויים בילדיהם (אם יש להם) שיעזרו להם (יש בקנדה די הרבה זוגות ללא ילדים שמעולם לא היו להם ילדים) ולעומת זאת לאנשים בעלי שליטה עצמית גבוהה קנדה היא מדינה מעולה לחיות בה כי בקנדה מי שדואג לעצמו לעולם לא יחסר לו דבר ויש לו את החופש לבחור כיצד לעשות כמעט כל צעד בחיים כי המדינה מתערבת בחיי הפרט הרבה פחות מישראל.
בקיצור, החופש הוא טוב לאנשים אחראים ורע לאנשים חסרי שליטה עצמית, כל השאר קשקוש, לכן ברור שכל אלה שתומכים בחירות הפרט הם בעלי שליטה עצמית גבוהה וכל אלה שמבקשים שהמדינה תדאג להם על חשבון אלה שדואגים לעצמם הם אנשים לא אחראים חסרי שליטה עצמית שמאשימים אחרים בכשלונותיהם.
