גרמניה תפרסם שמות יהודים

[ענת אדרת]

גרמניה תפרסם שמות יהודים

גרמניה: יפורסמו שמות היהודים מתקופת הנאצים יום ראשון, 15 באפריל 2007, 7:16 מאת: עמירם ברקת, הארץ יד ושם (יוסי בן דוד)הקרן הגרמנית תפרסם השנה רשימה שמית של מעל חצי מיליון יהודים שהתגוררו בגרמניה בשנים 1933-1945. פולין לא שיתפה פעולה הקרן הגרמנית הציבורית "אחריות, זיכרון והעתיד" תפרסם השנה רשימה שמית של יהודי גרמניה שחיו בה בתקופת השלטון הנאצי. הרשימה התקדימית עתידה לכלול כ-600 אלף שמות של תושבים יהודים שהתגוררו בגרמניה בשנים 1933-1945 והיא תפורסם לקראת סוף השנה. עלות המיזם עד היום כ-2.5 מיליון יורו ששולמו על ידי הקרן, ממשלת גרמניה והוועידה הבינלאומית לתביעות על פוליסות ביטוח. עבודת האיסוף של השמות החלה ב-2003. עד היום נאספו במסגרת הפרויקט כחצי מיליון שמות. הרשימה נאספה על ידי צוות חוקרים של הארכיון הפדרלי הגרמני, בייעוץ מקצועי של יד ושם. הארכיון הממשלתי בפולין סירב לשתף פעולה עם הפרויקט ולכן הרשימה לא כוללת את שמותיהם של היהודים שהתגוררו באזורים במזרח גרמניה שהפכו כיום לפולין, ובראשם העיר ברסלאו. פרסומתבובי בראון, מראשי אחד הארגונים שמימנו את עבודת המחקר, אמר כי הארגונים היהודים יפנו לממשלת פולין בבקשה שתורה לארכיון הממשלתי הפולני לשתף פעולה עם המחקר. לדבריו, מדובר בפרויקט "בעל חשיבות עצומה למחקר לניצולי השואה ולקרוביהם של הנספים". בנוסף לשמות תספק הרשימה מידע רב וחדש בחלקו על יהודי גרמניה כגון עיסוקיהם, ומדינות שאליהם היגרו. הרשימה לא תפורסם באינטרנט משיקולי הגנה על צנעת הפרט אך היא תועבר לכמה גופים יהודיים, בהם יד ושם וועידת התביעות, שיאפשרו לקרובי משפחה של נספים לקבל עליהם מידע.

 

[ענת אדרת]

מאות קראו אמש לעזור לניצולי השואה

ערב יום השואה: מאות קראו לסייע לניצולים יום ראשון, 15 באפריל 2007, 8:26 מאת: מערכת וואלה! אתר ההנצחה באוושוויץ. גובה הקצבה הבסיסית מגיע לפחות ממחצית הקצבה שמשלמת גרמניה לניצולים (רויטרס)בעצרת שהתקיימה אמש בתל אביב נקראה הממשלה להעניק בדחיפות סיוע כלכלי לניצולי השואה. אירועי יום השואה ייפתחו הערב בשמונה ברחבת מוזיאון תל אביב לאומנות נערכה אמש עצרת תמיכה בניצולי השואה החיים בישראל. בגלי צה"ל דווח כי מאות מפגינים קראו לממשלה להעניק בדחיפות סיוע כלכלי לניצולי השואה. בין הנואמים בעצרת היו גם יו"ר השדולה בכנסת למען ניצולי השואה ח"כ קולט אביטל (עבודה) ויו"ר יד ושם אבנר שלו. בישראל חיים כיום כ-240 אלף ניצולי שואה, וכשליש מתוכם חיים מתחת לקו העוני. רק כ-40 אלף מהם מקבלים קצבאות נכות מהמדינה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. גובה הקצבה הבסיסית, 1,040 שקלים לחודש מגיע לפחות ממחצית הקצבה שמשלמת גרמניה לניצולי שואה ילידי גרמניה. אירועי יום השואה ייפתחו הערב בשעה 20:00. הטקס המרכזי ייערך ביד ושם בירושלים, ומחר ב-10:00 בבוקר תישמע צפירת זיכרון.

 

[ענת אדרת]

יום עיון במטכ"ל לזכר השואה

המטכ"ל עורך יום עיון לזכר השואה ביד ושם יום ראשון, 15 באפריל 2007, 9:19 מאת: מערכת וואלה! בבית הספר המרכזי להוראת השואה ביד ושם יתקיים היום יום עיון מיוחד עבור המטכ"ל, בנושא "והגדת לבנך - השואה בין היסטוריה לזכרון". בקול ישראל דווח כי אלופי צה"ל ובראשם הרמטכ"ל גבי אשכנזי ישתתפו ביום העיון, תחת הדרכת מנכ"ל יד ושם אבנר שלו.

 

[ענת אדרת]

"לדאוג לניצולי השואה"

"תפקידו לדאוג לכבוד ניצולי השואה" יום ראשון, 15 באפריל 2007, 10:53 מאת: מערכת וואלה! אולמרט. "העיסוק בזיכרון אינו מנותק מהניצולים האחרונים החיים בקרבנו" (רויטרס)ראש הממשלה אמר בישיבת הממשלה, שתפקידה של ישראל הוא לדאוג לכך שמי שעבר את השואה יסיים את חייו בכבוד הראוי לו ראש הממשלה אהוד אולמרט אמר היום בישיבת הממשלה, כי זכרון השואה עומד בראש סדר היום הישראלי בימים הקרובים, וכי "העיסוק בזיכרון אינו מנותק מהניצולים האחרונים החיים בקרבנו". לדבריו, שהובאו בגלי צה"ל, "מאחורי הזיכרון הקולקטיבי הנורא חיים עדיין כמה אלפי בודדים שנושאים עימם את הזיכרון האישי המחריד ואת מכאוביו, ותפקידנו לדאוג לכך שמי שעבר את מאורעות השואה יסיים את חייו במדינת ישראל בכבוד הראוי לו".

 

[ענת אדרת]

80,000 ניצולי שואה מתחת לקו העוני

80,000 ניצולי שואה מתחת לקו העוני יום ראשון, 15 באפריל 2007, 11:01 מאת: אמיר תיבון, מערכת וואלה! הנתון המזעזע שבכותרת הוא לב הסרט "מוסר השילומים". "אני חשה בושה איומה", אומרת היוצרת, אורלי וילנאי-פדרבוש, בראיון לוואלה! אורלי וילנאי-פדרבוש. "לא מדובר בפרויקט עיתונאי רגיל מבחינתי" (בוצ'צ'ו) הסרט מתחקה אחר סכומי הכסף האדירים שהובטחו לניצולים במסגרת "הסכם השילומים" (יחצ)במדינת ישראל חיים למעלה מ-80,000 ניצולי שואה מתחת לקו העוני. רבים מביניהם אינם יכולים לקנות תרופות, או לשלם את חשבון החשמל החודשי. התמיכה לה הם זוכים מהמדינה היא מחפירה. הנתונים הללו הם רק חלק מהתמונה הקשה שנחשפת בסרט "מוסר השילומים", סרטם הדוקומנטרי של אורלי וילנאי-פדרבוש וגיא מרוז שיוקרן הערב במקביל בערוץ 2 ובערוץ "יס דוקו". הסרט מנסה להתחקות אחר סכומי הכסף האדירים שהובטחו לניצולים במסגרת "הסכם השילומים" בין ישראל לגרמניה. ב-1953, כשנחתם ההסכם, העבירה גרמניה 800 מיליון דולר (סכום אדיר באותם הזמנים) לטובת ניצולי השואה בישראל. חלק מהכסף הועבר ישירות לישראל, וחלק ממנו הגיע לידי "ועדת התביעות של ניצולי השואה" – גוף יהודי בינלאומי, שמחזיק עד היום במאות מיליוני דולרים. כסף שנועד לאפשר לניצולים להזדקן בכבוד, הושקע בבניית מפעלי תעשייה, תשתיות וציוד צבאי. "השתמשנו בכספי השילומים לבניית המדינה. זה היה הכרחי באותו זמן, אבל כעת אותם ניצולי שואה, שבזכותם הוקמה המדינה, חיים בעוני, והממשלה מתעלמת ממצוקתם", אומרת וילנאי-פדרבוש בראיון לוואלה!. "כבר שנים אני מתעסקת בצדדים הלא יפים של החברה הישראלית, אך אף פעם לא התביישתי כל-כך כמו במהלך העבודה על הסרט". ניצולת שואה, חירשת, חצי עיוורת. לבד אסתר פרנק מקבלת 3,000 שקלים בחודש. היא בקושי מצליחה לממן תרופות (למצולמות אין קשר לכתבה. ערוץ 10)אסתר פרנק, אחת מהמרואיינות בסרט, עברה כילדה את הזוועות בטרייזינשטט ובאושוויץ. אילו היא הייתה חיה היום בגרמניה, הייתה פרנק זכאית לקבל מדי חודש לפחות 800 יורו, כמו גם תרופות בחינם וסיוע בדיור. אבל אסתר עלתה לישראל. כיום היא מתגוררת בדירה מתפוררת. למרות שהיא חירשת כמעט ב-100%, אין לה מכשיר שמיעה. אין לה כסף בשביל אחד. המשקפיים שהיא מרכיבה אינם מסייעים לבעיות הראייה שלה – הם אינם במספר המתאים. פרנק כמעט לא יצאה מהבית בשנים האחרונות – היא סובלת מנכות קשה. מדינת ישראל מעבירה לה מדי חודש 3,000 שקלים. היא בקושי מצליחה לקנות תרופות. לפני כמה חודשים, זמן קצר לאחר הראיון איתה, פרץ גנב לביתה של פרנק. הוא לקח 87 שקלים שהיו בארנק שלה, והסתלק. היא שכבה באותו זמן על הרצפה, בחוסר אונים. "אי אפשר לא לחוש בושה איומה", אומרת פדרבוש. "האם מישהו היה מוכן לראות את אמו או סבתו במצב מחפיר כזה?". הניצולים משלמים את מחיר הביורוקרטיה שר האוצר אברהם הירשזון. היה עסוק מדי בשביל להיפגש עם מרוז ופדרבוש (בוצ'צ'ו) 1,700 ש' בחודש. אליזבת דרגוצקיבמהלך העבודה על הסרט, ניסו וילנאי ומרוז לשוחח עם שר האוצר אברהם הירשזון על מצבם המחפיר של ניצולי השואה. "התקשרנו ללשכה שלו עשרות פעמים, ניסינו בכל דרך אפשרית, כולל ללכת אליו הביתה. הוא כנראה היה עסוק מאוד", אומרת וילנאי-פדרבוש. שר האוצר ההולנדי, לשם השוואה, מצא זמן לארח את השניים בלשכתו בהאג. וילנאי-פדרבוש ומרוז עבדו בשיתוף פעולה עם "הקרן לרווחת ניצולי השואה", וגייסו מהמדינה 120 מיליון שקלים אותם החליטה הקרן להשקיע במימון תרופות לניצולים. וילנאי ומרוז פנו לקופות החולים, וגילו שניצולי השואה בישראל זכאים, על פי חוק, לקבל תרופות בחינם. "משרד האוצר אמור להעביר למערכת הבריאות רשימה של כל ניצולי השואה, כך שכאשר הניצול מגיעה לבית המרקחת, מיד יידעו שהוא זכאי לתרופות בחינם. במקום כלשהו בדרך – לא ברור לנו איפה, כל צד מאשים את השני – התהליך נתקע. ניצולי השואה משלמים את המחיר". אליזבת דרגוצקי, מרואיינת נוספת בסרט, מקבלת מהמדינה מדי חודש 1,700 שקלים. היא סיפרה למרוז ופדרבוש כי היא אינה קונה תרופות שחשובות לה, מכיוון שאינה יכולה לממן אותן. אילו הייתה יודעת שהיא זכאית לתרופות בחינם, מצבה הבריאותי ודאי היה טוב יותר. "הבעיה היא שאף אחד לא טרח ליידע את ניצולי השואה על הזכויות שלהם. זה מעיד על זלזול באנשים", אומרת וילנאי פדרבוש. "אני לא אצליח להירדם בלילה" "חשוב לי שכמה שיותר אנשים יראו את הסרט", אומרת פדרבושוילנאי אומרת כי ההחלטה של YES לתמוך בהפקת הסרט, ולאפשר את הקרנתו גם בערוץ 2 ולא רק למנוייו, היא "החלטה אמיצה". היא מבקשת לציין שאם הסרט יצליח לשנות את המצב, "זה יהיה בזכות הצוות המצוין שעבד עליו – התחקירנית מיכל הוכברג, העורכת ענבל פטל והבמאי שגיא בורשטיין". "חשוב לי שכמה שיותר אנשים יראו את הסרט הערב. במהלך העבודה, כאשר הבנתי את גודל המחדל, הרגשתי שלא מדובר בפרויקט עיתונאי רגיל מבחינתי. הרגשתי שאם לא אעשה כמיטב יכולתי בשביל לתקן את המצב, אני פשוט לא אצליח להירדם בלילה".

 

[ענת אדרת]

הכירו בכנס לפני "מצעד החיים" ומתחתנים

הכירו בכנס לקראת "מצעד החיים" בפולין ירון הוא בן לניצולי שואה, שאיבד את רוב משפחתו שם. הוא ואפרת נפגשו בראשונה ב"יד ושם", בכנס לקראת משלחת מטעם התאחדות הסטודנטים הארצית. לפני חמש שנים הוא צילם אותה, והחיוך שלה לא לא עזב אותו, גם אחרי שהחליט לעזוב את הארץ ולנסות את מזלו בארצות הברית. דרך האינטרנט צמחה האהבה שרית פרקול פורסם: 15.04.07, 09:05 בשנת 2002 היה ירון סטודנט במכללה למנהל, ואפרת היתה סטודנטית באוניברסיטת בן גוריון. הם נפגשו בראשונה בכנס שהתקיים ב"יד ושם" לקראת יציאה לפולין, במסגרת משלחת של התאחדות הסטודנטים הארצית ("משלחת שיוצאת כל שנה, מומלץ מאוד", אומר ירון). היא היתה אז חברה של ראש המשלחת, והוא היה פנוי. לא קרה דבר ביניהם, אבל הוא צילם אותה, בדיוק לפני חמש שנים, "עם החיוך הכי יפה בעולם", לדבריו, ולמרבה האירוניה - במהלך "מצעד החיים" בפולין. מילואים רגע לפני ההחלטה לעזוב את הארץ לאחר המשלחת התקיים מפגש, בו הוקרן הסרט של המשלחת. אפרת וירון נפגשו שוב. "היא ראתה את התמונה ואמרה לי שהיא חייבת אותה", מספר ירון. "החלפנו טלפונים ואמרתי לה שבהזדמנות אקפוץ אליה ואתן לה עותק". דיברנו כל לילה, בצ'ט עם מצלמה ירון טס לארצות הברית, כמתוכנן. "שהיתי שם כשנתיים, ואחד הדברים שידעתי היה שיש בחורה שרק בשבילה אני חוזר לארץ - והיא לא ידעה זאת. במהלך שהותי שם היינו בקשר טלפוני פעם בכמה חודשים, החלפנו כמה מכתבים ותו לא. היו לה פה חברים, לי היו שם חברות, וזהו", הוא מספר. "לקראת סוף שהותי שם הקשר בינינו התחיל להתחמם, באמצעות האינטרנט, מצלמות רשת וכדומה. דיברנו כל לילה, בצ'ט עם מצלמה, עד שבשלב מסוים נשברתי ואמרתי לה שאני אוהב אותה". עוד בהיותו שם, התקיימה פגישה בין אפרת והוריה לבין הוריו של ירון ומשפחתו. ירון חזר ארצה באוגוסט 2004 והפתיע את אפרת, כשהגיע לביתה הישר משדה התעופה. "מאז לא נפרדנו", הוא אומר. "הצעתי לה נישואים על חוף הים בשקיעה והתחתנו ב-1 בנובמבר 2006". אפרת, בת 29, מורה לאנגלית ב"אנקורי" אשדוד. ירון, בן 31, מנהל מכירות של ירון, בן למשפחה של ניצולי שואה (אפשר לומר ש-90 אחוז ממשפחתי נשארה שם"), אומר: "נפלאות דרכי הגורל, ומדהים שדווקא מתוך המקום הנורא ההוא תצמח לה המשך שושלת משפחת שוורץ".

 

[ענת אדרת]

הגדה ליום השואה

מדרש צלמוות "כיצד ניתן להמשיך לאהוב את אלוהים מבלי לקבוע זמן גם לכעוס עליו?" בהגדת השואה שחיבר פרופסור דוד רוסקיס, אשר יצאה עתה לאור בגרסה מחודשת, מוצג המתח העולה ביום השואה בין עולם האמונה לעולם המחאה כנגד אלוהים אלדד וייל 15/4/2007 9:49 איך מקיימים את הציווי האלוהי "והגדת לבנך" ביום השואה? אולי כמו בליל הסדר, מצווה לקרוא בהגדה ולספר בשואת ארופה, עד קריאת שמע של שחרית? לקראת יום השואה השנה שוקדים נועם ציון ושרגא בר-און מ"מכון הרטמן" בירושלים על הגדה ליום השואה, בגירסה מותאמת לציבור הישראלי בשם "מדרשי צלמוות- הגדה ליום השואה" שכבר יצאה בעבר בהוצאת "נאמני תורה ועבודה" ו"מכון הרטמן". "זוהי חלק ממסורת של התווכחות שהחלה עם אברהם ואיוב ועברה דרך חז"ל, והיא עצמה ביטוי של אמונה שאיננה מקבלת תפיסה של 'צידוק הדין". מספרים הכותבים. "במחנה הריכוז, ערב אחד לאחר העבודה, רב קרא לשלושה מעמיתיו והקים בית דין מיוחד. כשהוא עומד בפניהם וראשו מורם בגאון בפניהם, הוא אמר כך: כוונתי להרשיע את האלהים ברצח, כי הוא מחריב את עמו ואת התורה שנתן להם בהר סיני. יש בידי הוכחות שאין נגדם עוררין. שפטו ללא מורא, ללא עצב, וללא משוא-פנים... המשפט המשיך לפי כל כללי הטקס המקובלים, עם עדים לכל צד ודיונים. ההחלטה התקבלה פה אחד: "אשם". [ מתוך:"תפילה ארבע עשרה"] מלבד הטקסטים הקשים והמצמררים, ההגדה כוללת הצעות לריטואלים כגון חליצת נעליים, קריעת חולצה ואפילו כתיבה של מספרים על זרועם השמאלית של המשתתפים בטקס. אולם עיקר תוכנה הוא הקראת קטעים מתוך יצירות של משוררי וסופרי השואה והתרבות היידית שקדמה למלחמת העולם השנייה ומיד לאחריה. ההגדה נאמרת על ידי באי-הטקס בפיהם של ל"ו (36) דמויות שונות כמו: נביא, הסטוריון, רב, בעל החלומות, אברהם אבינו, יצחק אבינו, אמא, שופט, נגר, חייל, אילם ועוד. אלו יחדיו יוצרים מספר מערכות מעולם התרבות היהודית, כגון- עקידת יצחק, מעמד הר סיני, טקס חליצת הנעל וחזון העצמות היבשות. בצורה זאת, משתתפי הטקס הם למעשה אלו שמחוללים את העלילה ולא רק צופים בטקס. הגרסה המחודשת ל-"מדרשי צלמוות" מלווה באיורים מרגשים וקשים כאחד של המשוררת והסופרת רבקה-מרים, שגם היא בדומה לרוסקיס גדלה בביתם של ניצולי שואה שחיו את התרבות היידית. להוכיח את אלוהים את ההגדה ביססו העורכים על הגדה שיצר פרופסור רוסקיס, כבר בשנת 1970. כמי שגדל בבית של הורים שברחו מליטא לקנדה ב-1940, העסיקה שאלת זיכרון השואה ודרכי הנצחתה את פרופ' דוד רוסקיס כבר מילדותו. במכתב שכתב בגיל 16 בתגובה לטקס יום השואה במונטריאול הביע רוסקיס את אכזבתו מן התוכן הדל ומהעדרם של צעירים באירוע שהתקיים. ראשי הקהילה היהודית השיבו לו בציניות כי אם ירצה יוכל לערוך טקס יותר טוב משלו. רוסקיס לא נבהל וארגן טקס מיוחד בהשתתפות כל תנועות הנוער מכל המגזרים שבאזור. בשנות ה-60, כחלק מחבורה שניסתה ליצור הווי יהודי-רוחני שונה ערך רוסקיס טקסי יום-השואה בעלי גוון מחודש. בשנת 1970 הוציא רוסקיס את "מדרשי לילה על השואה", מעין "הגדה" נסיונית ליום השואה. דרך הבאת שירים וסיפורים ובצרוף קטעים מארון הספרים היהודי והלא-יהודי כאחד, התכוון רוסקיס לעמוד על המתח העולה ביום השואה בין עולם האמונה לעולם המחאה כנגד אלוהים בליבו של יהודי-מסורתי. "בלוח העברי יש יום המוקדש לכל עת ולכל יעוד תחת השמש: ימי תשובה, ימי אכילה ומשתה וימי תענית, ימים לשחזור יציאת מצרים וימי זיכרון היציאה לגלות. אבל היכן מצוי, במערכת המתוזמנת הזו, מועד להתריס כלפי שמיא? היכן הוא היום המוקדש לזעם הדתי? כיצד ניתן לאהוב את הקב"ה "בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים י', יב') מבלי לקבוע זמן המותר לכעס?..." כך הוא כותב ב"הרהורים" להגדה. "והיה אחרי הגרוש הגדול ויאמר יי אל שארית ישראל לאמר: בשבעה ועשרים יום לחדש ניסן עצרת תעשו. כל-מלאכה קלה לא תעשו עד למחרת. יום אבל וזכרון תעשו לכם. ועשיתם לכם עבודה חדשה. והגדתם לכם את-הדברים, ואמרתם את-הקינות האלה אשר אתכם פה עמי היום. ובעת בוא השמש, בעשותכם את-העצרת, כל-איש בישראל, אנשים נשים וטף, יצעקו על יי. ושמרתם את-הדבר הזה לחק לכם ולבניכם עד עולם." [מתוך: חלק א' "כוונות"] עבור רוסקיס, שלמותו של המאמין היא בהבנה כי הדרישה הדתית לכל אורך המסורת היא לדעת גם לכעוס, להתווכח ולהוכיח את אלוהים. השואה מסמלת לדעת רוסקיס, את הפרת הברית בין הקב"ה לעם ישראל, ובתודעת זכרון השואה יש לעמוד על ממד זה: "האם נוכל לשמוח לפני ה' ולאשר את הברית בין אלהי ישראל ועם ישראל מבלי להודות שהיו גם הפרות ברית, לוחות שבורים? לדעתי, השמדת יהדות אירופה היתה אות לבגידת אלהי ישראל בעמו ויום השואה מציין את יום הפרת הברית...". לשיטתו, רק לאחר המחאה והכנות המקסימלית, יש לחזור ולחדש את היחסים בין האל לעמו. ניתן להשיג את ההגדה במשרדי "תורה ועבודה" 02-5611761 ובאתר התנועה www.toravoda.org.il

 

[ענת אדרת]

"מחברת המתכונים ששרדה את הגיהנום"

מחברת המתכונים ששרדה את הגיהנום בברגן-בלזן, כשהיא נעה בין פנטזיה לייאוש, ליקטה ברכה לוי ז"ל מתכוני בישול מחברותיה. במחברת מתפוררת סימלה את רצונה להמשיך להיאחז בחיים דפדף בחדשות דוידה גינטר 15/4/2007 12:25 דוידה גינטר 15/4/2007 12:25 פודינג מכרובית, חציל בשומן ומאכל על בסיס מוח ממלאים את הדף הראשון במחברתה המצהיבה של ברכה לוי ז"ל, מחברת שעברה בירושה לשני ילדיה, חיים לירם ויהודית דקל, שגדלו על רבים מהמאכלים ההונגריים המפורטים בה. היום מעידים השניים כי אמם לא תמיד ידעה לבשל, לפחות עד שלא ליקטה בסבלנות את רשימת המתכונים מחברותיה למחנה ברגן-בלזן, עת ישבו שם בשנה האחרונה למלחמת העולם השנייה, מפנטזות על ארוחות שלמות. הרעב, הפנטזיות והייאוש הם שהביאו את ברכה הצעירה לרשום מפיהן של חברותיה למחנה הריכוז, את המתכונים ההונגריים העשירים. "המחברת תמיד היתה במטבח. שיא האטימות מה הטעם ביום השואה, אם המדינה לא יכולה לדאוג שמי שניצל לא ירעב כאן? דעה לכתבה המלאה אמא השתמשה בה כל החיים", מספר הבן חיים, שלפני כשנתיים העביר את פיסת הזיכרון מאמו לידי מכון "משואה", לצורך שימורה ותיעודה בארכיונים הגדושים. על סימני השימוש במחברת בישראל, עשרות שנים לאחר שעלו אליה משפחת לוי בתום המלחמה, מעידים סימני כלי הבישול והאוכל הטבועים בדפים. ואילו על התקופה בה נוצרה אותה מחברת, שעל המתכון הראשון בה מתנוסס התאריך ה-4 באוקטובר 1944, מספרים הדפים המתפוררים, שהאחרונים שבהם בכלל נועדו לשיעורי עברית שברכה לימדה את עצמה בתנועת הנוער הציוני בטרנסילבניה. ברכה, שנולדה בשם אירן מושקוביץ בעיר קלוז' שבטרנסילבניה, הגיעה בשנת 1944 למחנה ברגן-בלזן שבגרמניה עם משפחתה הקטנה. לפני כן, כאשר החלו הטרנספורטים לאושוויץ, ברחו הארבעה - ברכה, בעלה אריה (גיארג מתיאש) ושני הזאטוטים – לבודפשט, שם שהו רק ימים ספורים אצל קרוב משפחה שחשש להסתיר אותם. ההורים הצעירים שהיו חברי התנועה הציונית פנו למשרדי הארגון, שם פגש אריה את קסטנר, שהציע לו להצטרף לרכבת המפורסמת. כך מצאו עצמם כעבור שבוע בדרכם למחנה הריכוז.

 

[skito]

תודה ענת - חדשות נוספות

פרויקט: הנוער הלחין ושר טקסטים של ניצולי שואה פרויקט מיוחד שיתקיים הערב (א‘) ומחר ב"מעבדה", בו יבצעו וילחינו בני נוער שירים שכתבו ניצולי שואה. המופע במעבדה הוא סופו של פרויקט ארוך שכלל גם הכנה בבית הספר המרכזי להוראת השואה ביד ושם, מפגש עם ניצולי שואה וכן עשרות חזרות. שמו של הפרויקט הוא "מו-זיקה", הפקתו של איתן בן חיים והוא מציע דרך נוספת ומקורית להתמודדות עם נושא זיכרון השואה. בני הנוער שביקשו להשתתף בפרויקט הם מוזיקאים, מלחינים ושחקנים והמופע המסכם שם הוא כולו פרי יצירתם. בני הנוער הלחינו את השירים בכל סגנון שעלה על רוחם, כולל רוק כבד. ... תחקיר: ניצולי שואה אינם מודעים לזכויות הרפואיות שלהם מבדיקה שערך המשמר האזרחי עולה כי ניצולי שואה אינם מודעים לכך שהם זכאים לפטור מתשלום על שירותים רפואיים ותרופות. לקראת יום השואה: שירותי בריאות כללית מפעילה קו מידע לניצולי שואה בקו המידע ניתן לברר זכאות לפטור מתשלום עבור שירותים רפואים ורכישת תרופות. 'שירותי בריאות כללית' תחל בערב יום השואה להפעיל קו מידע לטובת ניצולי שואה ובני משפחותיהם שיופעל באמצעות מוקד 2700*. בקו המידע ניתן יהיה לברר האם הלקוח רשום כזכאי לקבלת פטורים עבור שירותים רפואיים בגין נכויות מוכרות. בנוסף, הפונים יוכלו לקבל הכוונה להסדרת ... אולמרט: ניצולי שואה צריכים לחיות בכבוד ynet ידיעות אחרונות בישיבת הממשלה בירושלים נדרש ראש הממשלה, אהוד אולמרט, להתייחס למצבם המחפיר של ניצולי השואה. "תפקידנו לדאוג לכך שמי שעבר את מאורעות השואה יסיים את חייו בכבוד הראוי לו". הוא התייחס גם לפגישתו הצפויה בצהריים עם אבו מאזן ואמר שילחץ לשחרר את גלעד שליט. ראש הממשלה, אהוד אולמרט, התייחס הבוקר (יום א') בישיבת הממשלה בירושלים לפרסומים בכל כלי התקשורת על מצבם המחפיר של ניצולי השואה בישראל: "תפקידנו לדאוג לכך שמי שעבר את מאורעות השואה יסיים את חייו בכבוד הראוי לו", אמר. הערב ייפתחו אירועי יום השואה בטקס ממלכתי ...

 

[ענת אדרת]

"הקרב שלא היה"

הקרב שלא היה הסרט המוקומנטרי "הימנית האחרונה של מקס בר", שמתעד-בכאילו מסע בעקבות סרט אבוד ומוקרן מהשבוע בסינמטקים, סונט בדרך כינונם של מיתוסים לאומיים שמוליק דובדבני פורסם: 15.04.07, 11:58 באוקטובר 1942, כאשר רומל ופקודיו כבר ניצבו בשערי קהיר והסבו אבדות כבדות לחיילים הבריטים, ופלישתו לפלסטינה נראתה אך שאלה של זמן, החליט אמרגן יהודי ממולח לנצל מסחרית את הסיטואציה ההיסטורית: בכוונתו היה לארגן קרב בין אלוף העולם היהודי במשקל כבד, המתאגרף מקס בר, לבין צ'מפיון נאצי – בתל אביב. תשע שנים לפני כן, כזכור, הביס בר (שמגן דוד היה רקום על מכנסיו) את אלוף העולם מקס שמלינג, שזכה לתמיכתו של היטלר, והפך לסמל של גבורה יהודית. אבל עתה, כשהוא רדוף טרגדיה מקצועית – בר גרם למותו בזירה של יריבו, פרנקי קמפבל, ומעולם לא הצליח להתאושש מהטראומה – שתיין והולל, האמנם יוכל האלוף לשעבר להשיב את כבודו הרמוס של העם היהודי? אלא שהסיפור הזה, אם זאת יש להבהיר בכלל, לא התרחש מעולם. זוהי רק נקודת המוצא לסרט המוקומנטרי (בדיה המתחזה לתיעוד), “הימנית האחרונה של מקס בר", שכתב וביים אבידע לבני (שמאחוריו, בין היתר, בימוי מספר פרקים בסדרה על תולדות ההומור העברי, “במדינת היהודים”), ואשר מתחיל השבוע את סבב ההקרנות שלו בסינמטקים. הוא עוקב אחר בנו של אותו אמרגן אגרוף כושל, המגיע, 60 שנה אחרי, לתל אביב בחיפוש אחר סרט שבו תועד הקרב האחרון שניהל האלוף היהודי לשעבר. במקביל, הוא חושף כיצד שברה גרטה גרבו מקומית את לבו של בר, ואיך נוצל האירוע החגיגי על ידי אנשי לח"י למטרת התנקשות באישיות בריטית בכירה. כמו לא מעט סרטים פסאודו-תיעודיים – בולט בהם "אוצרות נשכחים" של פיטר ג'קסון – גם "הימנית האחרונה" מתעד-בכאילו מסע בעקבות סרט אבוד. הנ"ל מספק את היסוד המיתי שעל בסיסו נבנית כאן הפרודיה המרכזית – לעג לסיפורי הגבורה היהודיים. אגב כך, ראויה לציון עבודת השחזור בסרט – שילוב של קטעי ארכיון אותנטיים עם סצינות אגרוף מבוימות – עליה הופקדו, בין היתר, הצלמים יואב קוש ורוני כנעני. יחד עם כרזות מפוברקות ברוח התקופה ופואמה הרואית על אודות הקרב שמדקלם בפאתוס השחקן הוותיק יהודה פוקס, סונט עוד הסרט בדרך כינונם של מיתוסים לאומיים. נקודת התורפה של "הימנית האחרונה" נעוצה בבחירה בשחקנים מקצועיים, מוותיקי התאטרון הישראלי, כנתן כוגן, יאיר (קויה) רובין ויוסף כרמון לתפקידים מכריעים של עדי מפתח. הלוא מי שמזהה אותם מיד, ממילא יתקשה ליפול בפח האמנותי שטומן לבני, אך גם מי שמעולם לא חזה בהם – יחוש אי נוחות קלה נוכח המיומנות שבה הם מגישים את הטקסטים שלהם. אמנם קולנוע מוקומנטרי מתוחכם באמת הוא כזה המשלב רמזים בדבר מופרכות הסיטואציה המתועדת, אבל זה לא אמור לקרות בערך בדקה השנייה. עדיין, הסרט הוא תוספת הולמת לאגף היצירות הכמו-תיעודיות שאינו מאוד מפותח בציון.

 

[ענת אדרת]

טקס יום השואה יתורגם לאמהרית

טקס יום השואה יתורגם לאמהרית וכך יוכלו 120 אלף יוצאי אתיופיה להיחשף לסיפורי הזיכרון בערוץ הישראלי האתיופי. "זו טרגדיה של כל עם ישראל והם חייבים להבין ורוצים להבין אותה", אומר מנכ"ל הערוץ מירב קריסטל פורסם: 15.04.07, 12:58 יוצאי אתיופיה דוברי האמהרית יוכלו להיחשף לראשונה לטקסי ומשדרי יום השואה בשפת אימם. הטקסים הממלכתיים ושידורים נוספים יועברו בשידור ישיר בשפה האמהרית בערוץ " "ietv הערוץ הישראלי אתיופי", באמצעות שיתוף פעולה עם ערוץ 2. הטקסים יתורגמו סימולטנית לאמהרית. כך, למעלה מ- 120,000 יוצאי אתיופיה בישראל, ייחשפו לראשונה בשידור חי בשפתם לסיפורים ולמראות של יום הזיכרון לשואה ולגבורה. גם טקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, והדלקת המשואות בערב יום העצמאות ישודרו באותו האופן. "הערוץ הישראלי האתיופי" שם לו למטרה לגשר באמצעות המדיה על הפערים התרבותיים והחברתיים בין הקהילה האתיופית בארץ לחברה הישראלית. הערוץ מנוהל ומופעל על ידי אנשי מקצוע ושדרנים שרבים מהם עלו בעצמם מאתיופיה שמכירים מקרוב את הצורך של בני העדה לקבל מידע וביטוי טלוויזיוני הולם בשפתם שלהם, דבר שיכול להוביל לשיפור התקשורת בינם לבין שאר חלקי החברה הישראלית. לגסה פסיל, מנכ"ל הערוץ: "אי אפשר להשוות את השואה של עם ישראל לתלאות שעברו יוצאי אתיופיה בדרכם לישראל. מעל 4,000 איש איבדו את חייהם בדרך לארץ ובני העדה יכולים להזדהות עם הסבל של העם היהודי, אבל בכל זאת עד עכשיו מספר לא מבוטל מהאוכלוסיה הזאת לא ידע מה זה השואה בכלל. זו טרגדיה של כל עם ישראל והם חייבים להבין ורוצים להבין אותה. עד כה לא היה שום אמצעי תקשורת שטיפל בזה עבורנו. "כשהעלנו את הערוץ שמנו לנו למטרה להעביר את התרבות והמסורת של מדינת ישראל לאוכלוסיה האתיופית ובראש הדברים רצינו לודא שהאנשים יבינו שמה שאירע לעמנו במזרח ארופה ובארצות אחרות על ידי הנאצים הוא אירוע מאוד משמעותי בתולדותינו. עכשיו כנוצרה ההזדמנות להעביר את הנושא הזה בזממן שעם ישראל כולו צופה בו".

 

[ענת אדרת]

שגריר הותיקן ישתתף בטקס הממלכתי

שגריר הוותיקן בישראל חזר בו: ישתתף בטקס יום השואה הממלכתי פורסם: 15.04.07, 15:02 שגריר הוותיקן בישראל, הארכיבישוף אנטוניו פרנקו, הודיע למשרד החוץ בירושלים כי החליט להשתתף בטקס יום השואה הממלכתי שיתקיים ביד ושם. זאת, בניגוד להודעתו בשבוע שעבר, לפיה החליט להיעדר מהאירוע. בשיחה עם ynet אמר השגריר כי שינה את עמדתו לאחר שבד ושם התחייבו בפניו לבחון שנית את הכיתוב המופיע תחת תמונתו של האפיפיור פיוס ה-12, ולפיו פעילותו במהלך השואה שנויה במחלוקת. (לילך שובל)

 

[skito]

מחאה מיותרת טוב שחזר בו

 

[ענת אדרת]

../images/Emo26.gifפנים ללא שמות../images/Emo36.gif

זהו את האנשים בתמונות:

 

[ענת אדרת]

"תלמידי שדרות במסע בפולין"

"גם היום מנסים לפגוע בנו כי אנו יהודים" קמה בלולו, תלמידת תיכון בשדרות, נמצאת בימים אלה בפולין במסגרת משלחת של תלמידים מדרום הארץ. היא וחבריה מתייחסים למסע כאל בריחה מהמציאות בבית, אך מוצאים גם חיבורים בין מה שקרה אז למה שקורה היום בשדרות: "כאשר נסענו כאן נשמע פיצוץ - כנראה של גלגל באוטובוס. פרצה מהומה והיסטריה, כי כולם היו בטוחים שנפלה רקטת קאסם" שמוליק חדד פורסם: 15.04.07, 16:50 "יצאנו משדרות עם בלוק על הלב. בשדה התעופה זה גדל למשקולת של 'בטונדה' ופה בפולין קיבלנו פרופורציות למה שקורה לנו בשדרות. הסבל שאנו עוברים קטן מאוד מאוד לעומת מה שהיה פה" - כך אמר אמש (מוצאי שבת) תלמיד משדרות שנמצא בימים אלה בפולין במסגרת משלחת לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה. אותו תלמיד, יחד עם רבים מחבריו, אמר את אשר על ליבו בשיחה שקיימה אתמול משלחת תלמידים מכפרי ילדים בדרום הארץ. המשלחת - שיצאה מטעם בתי הספר בסיוע משרד החינוך והחברה למתנסי"ם - כוללת גם 32 תלמידים מהתיכון הכללי בשדרות. בסך הכל נסעו לפולין 3,000 תלמידים מבתי ספר בישראל. התלמידים יישתתפו בטקסים בפולין ויצעדו מחר במצעד החיים.

 

[ענת אדרת]

"מציירים שואה"

 

[ענת אדרת]

סיפוריהם של 6 מדליקי משואה לזכר השואה

ערב יום השואה: מדליקי המשואות ששת מדליקי המשואות בטקס המרכזי הפותח את ארועי יום הזכרון לשואה ולגבורה נושאים עימם סיפורי חיים מצמררים. כמה מהקרובים להם לא שרדו את זוועות השואה, אך הם הגשימו חלום ועלו לארץ לילך שובל פורסם: 15.04.07, 19:46 ששת ניצולי השואה שמדליקים הערב (א') את המשואות בטקס המרכזי ב"יד ושם" מביאים איתם מורשת של כאב - ותקומה. כל השישה היו ילדים צעירים כאשר זוועות השואה התחוללו לנגד עיניהם. רבים מבני משפחותיהם לא שרדו, אך הם הגשימו את החלום לעלות לארץ. דוד גור נולד ב-1926 באוקנייה, שבדרום מזרח הונגריה. ב-1943 הוא הצטרף לפעילות המחתרת של תנועת "השומר הצעיר". במרס 1944, עם כיבוש הונגריה בידי הגרמנים, התארגנה במחתרת ועדת הגנה של כלל תנועות הנוער הציוניות. דוד פעל בצוות שהיה מופקד על זיוף תעודות. בעקבות הלשנה, נתפסו דוד וחבריו בידי בלשים הונגרים. אחד החברים נרצח בחקירה והיתר – הושלכו לבית הכלא. דוד שוחרר לבסוף בזכות שוחד שניתן לקצין בכיר. בזכות פעולת דוד וחבריו בזיוף תעודות – ניצלו חייהם של אלפי יהודים. בתום המלחמה גילה דוד שאביו נספה באושוויץ. אמו ואחותו שרדו. ב-1949 עלה דוד ארצה. דוד נשוי לנעמי ולהם שלוש בנות ו-10 נכדים. ז'ני פרבשטיין נולדה ב-1926 בברדיוב שבסלובקיה למשפחה דתית ובה שישה ילדים. במארס 1942 ז'ני ושתי אחיותיה אדית ושרה נשלחו בטרנספורט הראשון שהגיע לאושוויץ. הן נלקחו לבירקנאו והועסקו בעבודות פרך. ז'ני, שעסקה במיון בגדים מהטרנספורטים החדשים מצאה את הטלית של אביה ולאחר זמן-מה גילתה שאביה נלקח למשרפה. באחד הימים החליטה האחות הבכורה אדית, כשהיא חולה ותשושה, שלא לצאת לעבודה. האחיות לא ראו אותה עוד. ב-18 בינואר 1945 נשלחו הנשים בצעדת מוות לגרמניה. בתנאים קשים של הליכה בשלג ובגשם דחפה ז'ני את אחותה הכורעת תחת הנטל ולא הרפתה ממנה, עד שהנאצים נטשו אותן. כשנודע להן שהמלחמה הסתיימה, נפגשו האחיות עם חיילי הבריגדה היהודית. הן גילו ששניים מאחיהן נותרו בחיים. ב-1949 עלתה המשפחה המורחבת ארצה באמצעות הג'וינט באנייה "עצמאות". בארץ נישאה ז'ני למשה. לזוג שני ילדים ונכדים. יעקב (ינק) הולנדר נולד ב-1929 בקרקוב שבפולין למשפחה של חמש נפשות. ב-1942 נשלחה המשפחה לגטו קרקוב, ושם הופרדו ההורים וינק משני אחיו. כשפשטה בגטו השמועה על אקצייה קרובה, מיהרו בני המשפחה להסתתר במרתף. המשפחה עברה למחנה עבודה בציז'יני ומשם לפלשוב. מפלשוב נשלחו ינק ואחיו בנק לסטרחוביצה ומשם לאושוויץ. באושוויץ הם שרדו מכמה סלקציות ונשלחו למכרות הפחם ברידלטאו. בחורף 1944 הם הוצעדו למאוטהאוזן. בנק אחיו סבל מפגיעה קשה ברגלו. ינק נלקח לעבודה ואת אחיו לא ראה עוד. באפריל 1945 נשלחו עובדי המחנה בצעדת מוות לגונסקירכן. הוא הגיע לידיהם של אנשי הצלב האדום ומשקלו 33 ק"ג בלבד. בסמוך לבית החולים הוא פגש את חיילי הבריגדה היהודית והצטרף אליהם לאיטליה. לאחר כשנה – עלה על האנייה "כתריאל יפה", אך הבריטים תפסו את האנייה, ונוסעיה נשלחו לקפריסין. ב-1947 הגיע לקיבוץ משמר השרון. יעקב ינק הוא מלחין ידוע, מעבד מוזיקלי ומנצח מקהלות. בתום המלחמה התברר לו כי אביו נספה באושוויץ, אמו נפטרה ממחלה בפלשוב ואחיו דולק נורה בברגן-בלזן שלושה ימים לפני תום המלחמה. בשנת 1953 נישא ינק לדבורה, לזוג שני ילדים ונכדה. יעקב (ג'קי) הנדלי נולד ב-1928 בסלוניקי שביוון למשפחה של שש נפשות. ב-1941 נכנסו הגרמנים לסלוניקי. הם הרסו את בית הקברות היהודי העתיק שבעיר, החרימו את בית המסחר לחומרי בניין של אביו של ג'קי והחילו את החוקים האנטי-יהודיים. לאחר כשבועיים נשלחה המשפחה בקרונות רכבת לפולין. לאחר כשבוע נעצרה הרכבת באושוויץ-בירקנאו, ונוסעיה הושלכו החוצה לסלקצייה ראשונה. בסלקצייה ראה ג'קי את הוריו ואת אחיותיו בפעם האחרונה, ואילו הוא ואחיו נלקחו מיד לעבודות שונות במחנה. באושוויץ איבד ג'קי את שני אחיו והיה לבדו עד שנלקח תחת חסותו של המתאגרף הסלוניקאי ג'קו רזון, ובזכותו הצליח להשיג מזון ולשרוד במחנה. בינואר 1945 נשלחו האסירים לצעדת המוות. לבסוף – הגיע לברגן-בלזן, שם היה עד לכניסת הבריטים למחנה. ב-1947 החליט ג'קי לעלות לארץ ישראל, התנדב למח"ל, הפליג ארצה באנייה "פאן יורק" של מתנדבים מדרום אפריקה והשתתף במלחמת השחרור. ג'קי הוא היחיד ששרד מכל משפחתו. הוא נשוי לרחל ולהם שני ילדים. מניה ברודצקי טיטלמן, בת יחידה, נולדה ב-1932 בז'בוקריץ שבמחוז ויניצה שבאוקראינה. ביולי 1941 היהודים הצטוו להתרכז בחמישה מרתפים. אז, לחרדת הכול, ירו החיילים הרומנים בכולם. מניה איבדה את זיכרונה וכשהתעוררה גילתה שאמה נרצחה בטבח. היא ואביה התחבאו תחת הגופות עד רדת החשכה, חזרו לביתם וגילו שהמקומיים בזזו אותו. כעבור כמה ימים – נשלחו לגטו. לקראת תום המלחמה אספו הרומנים את כל היהודים בכיכר מרכזית בעיר כדי לחסלם ביריות, ואז הגיעו במפתיע חיילים גרמנים והזהירו את הרומנים מפני הצבא הרוסי הנמצא בעיר. הרומנים מיהרו לברוח, ולתדהמת הכול התגלה שהחיילים הגרמנים היו בעצם פרטיזנים מחופשים. בתום המלחמה נשארו מניה ואביה בעיר ומניה חזרה ללימודים. ב-1980 עלתה המשפחה ארצה. מניה התאלמנה לפני כחודש מבוריס, ניצול שואה ולוחם בצבא האדום. למניה שתי בנות, חמישה נכדים ונינה. מרדכי (מוטקה) ויזל נולד ב-1929 בסטמאר שבטרנסילווניה, אח תאום במשפחה חרדית של שמונה נפשות. עם פלישת הגרמנים להונגריה ב-1944 אביו של מוטקה חש בסכנה המתקרבת ומיהר לשלוח את שלושת בניו, בהם מוטקה, לעבודה בחווה חקלאית. משם – הוא ואחיו נלקחו לגטו ופגשו את הוריהם. לבסוף – הם נשלחו בטרנספורט לאושוויץ. לאחר כשבוע נשלחו התאומים לקרקוב-פלשוב, עבדו בדיר החזירים של שינדלר ושימשו שוליית בנאי. הם הועברו לגרוסרוזן ומשם ללנגנבילו-ספורט-שולה שליד רייכנבך. באחד המחנות נלקח אחיו של מוטקה לעבודה במכונה הגורמת למוות בתוך זמן קצר, ומוטקה הכריח אותו לחתוך את ידיו כתאונת עבודה כדי להינצל. ב-8 במאי 1945 נכנס טנק של הצבא הרוסי ללנגנבילו-ספורט-שולה. מוטקה ואחיו יצאו מהמחנה ויצאו במסע חזרה לסטמאר. בעיר הולדתם הם גילו שרק אחיהם הגדול שרד. לא ידוע מה עלה בגורל בני המשפחה האחרים. מוטקה עלה על האנייה "ארבע החירויות", אך הבריטים תפסו אותה, והוא נשלח לקפריסין. רק במרס 1947 הוא הגיע ארצה לעתלית ואחר כך לקיבוץ שדה נחום, שם התגורר אחיו מאיר. ב-1952 נישא מוטקה לאסתר. לזוג שני ילדים ושמונה נכדים.

 

[ענת אדרת]

לשיר התקווה במדי צה"ל באושוויץ

 

[ענת אדרת]

הציור שהציל את חייה של סוניה

 

[ענת אדרת]

ארועי יום השואה תשס"ז