גרקו
אני לא אוהבת לכתוב ביקורות שמבאסות אותי וזו אחת מהביקורות האלו כי נורא רציתי ליהנות בגרקו וממש קיוויתי לכתוב ביקורת נהדרת על המקום, אבל יצאתי ברגשות מעורבים. רוב האוכל היה טעים ואפילו טעים מאוד. הקינוחים היו נפילה אבל השירות היה זה שבאמת הצליח להרגיז אותי.
אולי זה בגלל שכבר בשלב המארחת כבר הצלחתי להתעצבן - החברה שהזמינה מקום הזמינה דרך האינטרנט וזה היה מותנה אישור, גילינו כשפגשנו אותה במסעדה שבכלל לא יצרו איתה קשר לאישור ובמסעדה לא מצאו את ההזמנה. בדיעבד הסתבר שהם ניסו להשיג אותה ולא הצליחו ולכן פשוט הניחו שאפשר לבטל את ההזמנה. להשאיר הודעה קולית לדוגמא, לא היה נשמע להם הגיוני, הם ציפו שהיא תהיה פשוט זמינה בכל שעה שיבחרו להתקשר אליה. קצת הזכיר לי את ההתנהלות של הדואר עם דואר שליחים.
שוין, מצאו לנו מקום על שולחן גבוה שיושב בצד על הגלידה שליד. קיבלנו תפריטים וחיכינו.
וחיכינו.
אחר כך חיכינו עוד קצת.
אני בשלב הזה כבר הייתי מוכנה לעזוב ואופס הגיע מלצר. סימנו לו על התפריט מה אנחנו רוצים כי עדיף לבזבז כמויות אדירות של נייר על תפריטים אבל לא לתת למלצרים לרשום הזמנות.
הזמנו ככר לחם יווני שהוא למעשה רבע של ככר לחם גדולה, הקראסט קשה וטעים, ובאמת שאת הלחם הזה הייתי מוכנה לאכול כל יום, אבל בשביל חתיכת לחם כזו, כמה חמוצים בצד (שהיו נחמדים אבל שלי יותר מוצלחים) וכמה זיתים, אני לא חושבת שאני צריכה לשלם 22 ש"ח.
סקורדליה - המנה הטובה של הערב. אני מאוד מחבבת את הממרח הזה (טוב, שום) והוא אכן עמד בציפיות והיה עוקצני בדיוק במידה, היה נהדר לניגוב עם הלחם.
דולמדס - עלי גפן שהגיעו חמים עם רוטב יוגורט מתחת היו מצוינים לסוגם. היה טעם חזק של ציפורן או קינמון שהשתלב טוב עם כל שאר המרכיבים.
גירוס עגל וכבש שהגיע עם מצע של פיתה יוונית שהייתה מוצלחת עם עגבניה צלויה, סלטון של בצל עם אורגנו ופטרוזיליה. מתחת לגירוס הסתתר רוטב עגבניות ובצד היו ציזיקי וטחינה. בהחלט מנה טובה.
סלט אוקטופוס ותפוח אדמה חם - מאוד דומה לגרסא הספרדית של התמנון, רק כאן היה מדובר בעיקר בעשבי תיבול ובצל סגול. התמנון היה עשוי כראוי והמנה הייתה בהחלט מכובדת.
סאגאנקי - גבינה מטוגנת עם לימון. ציפיתי שיחתכו את הגבינה קטן כדי שיהיה נעים יותר לחלוק ולנגוס בה. אז לא. גוש גבינה אימתני שטוגן והגיע עם פלח לימון. היה טעים כן? גבינה מטוגנת, לא צריך הרבה כדי להפוך אותי ל happy camper בכל מה שנוגע לטיגון. עדיין - היה מקום להשקיע יותר ביחס למחיר.
מאפה 12 האלים - ידעתי שזו מנה מתוקה ובכל זאת היא סיקרנה אותי. אז המנה אכן מתוקה. מתוקה מדי. אמנם בחודשים האחרונים קשה לי עם מתוק, אני מודה, אבל הבעיה הייתה בחוסר האיזון במנה. מנה כזו שמיועדת להיות מנה שאינה קינוח אמורה להיות עם גבינה סופר מלוחה כדי לאזן את המתיקות של כמויות הדבש. העניין הוא שהפטה שהם בחרו הייתה חסרה את המליחות הנדרשת. אם לא היינו חולקים את המנה, אין סיכוי שהייתי מסוגלת לאכול יותר משליש ממנה.
ביחד עם המנות הללו שתיתי קוקטייל בשם זאוס שמבוסס על ברנדי יווני, ליקר הדרים ולימון. מדובר בקוקטייל מעניין וחמצמץ ובדיוק בפרופיל הטעמים שלי. במקביל אלי הבחור שתה אוזו סאנרייז - אוזו, וודקה, ליקר תפוזים ופלח תפוז שגם היה מוצלח. החברה שהייתה איתנו שתתה מכבי.
לקינוח המלצר מלמל את הקינוחים, אני הצלחתי להבין שמדובר בארבעה קינוחים שונים בזכות ההיכרות עם שמות חלק מהמנות והזמנתי לנו שניים מהם. בשלב קבלת הקינוחים גם הבחור וגם החברה שהייתה איתנו גילו לי שהם בכלל חשבו שהמלצר תיאר רק שני קינוחים והזמנתי לנו את אחד מהם והיו מופתעים מאוד.
לוקומדס - בדמיוני חשבתי על כדורי בצק מטוגנים ואווריריים בטירוף, עם דבש ואולי אפילו יוגורט בצד. בפועל, קיבלנו ספינג' אימתניים מפוצצים בדבש. היה מתוק להחריד וכבד להפליא. למזלנו אנחנו חובבים מטוגן ואיכשהו הצלחנו לסיים את המנה הזו בין שלושתינו.
את המנה השנייה כבר לא הצלחנו לסיים - קרם אנגלז עטוף בסולת ומטוגן בתוך ים של רוטב טופי במוטיב של "הרבה יותר מדי מתוק OMG תנו לי כוס מים אני הולכת למות מהרעלת סוכר". היה מדובר בניסיון לא מוצלח להמציא מחדש את הגלגל של קרם הברולה. אז לא, עזבו אותכם מזה.
ראיתי את גלידת היוגורט שהם מוציאים שמגיעה עם הררים של סירופ פירות יער לכן אין לי ספק שמדובר בקינוח בעייתי לא פחות. הקינוח הרביעי אמור להיות סוג של פנקוטה שגם אמור לשחות בים של מתיקות ולכן ויתרנו על שניהם.
זה מטריף אותי כי קינוחים יווניים יכולים להיות נהדרים, אבל היו פשוט לא.
המלצר שלנו לא היה הכי זמין וכל פעם היינו צריכים להסב את תשומת ליבו לכך שאנחנו מחפשים אותו, לא שאלו אותנו אפילו פעם אחת איך האוכל ואני עד עכשיו מחכה למים שביקשתי בתחילת הארוחה.
סך הכל 508 שח לפני.
יקר מדי ומבאס מדי.
אני לא אוהבת לכתוב ביקורות שמבאסות אותי וזו אחת מהביקורות האלו כי נורא רציתי ליהנות בגרקו וממש קיוויתי לכתוב ביקורת נהדרת על המקום, אבל יצאתי ברגשות מעורבים. רוב האוכל היה טעים ואפילו טעים מאוד. הקינוחים היו נפילה אבל השירות היה זה שבאמת הצליח להרגיז אותי.
אולי זה בגלל שכבר בשלב המארחת כבר הצלחתי להתעצבן - החברה שהזמינה מקום הזמינה דרך האינטרנט וזה היה מותנה אישור, גילינו כשפגשנו אותה במסעדה שבכלל לא יצרו איתה קשר לאישור ובמסעדה לא מצאו את ההזמנה. בדיעבד הסתבר שהם ניסו להשיג אותה ולא הצליחו ולכן פשוט הניחו שאפשר לבטל את ההזמנה. להשאיר הודעה קולית לדוגמא, לא היה נשמע להם הגיוני, הם ציפו שהיא תהיה פשוט זמינה בכל שעה שיבחרו להתקשר אליה. קצת הזכיר לי את ההתנהלות של הדואר עם דואר שליחים.
שוין, מצאו לנו מקום על שולחן גבוה שיושב בצד על הגלידה שליד. קיבלנו תפריטים וחיכינו.
וחיכינו.
אחר כך חיכינו עוד קצת.
אני בשלב הזה כבר הייתי מוכנה לעזוב ואופס הגיע מלצר. סימנו לו על התפריט מה אנחנו רוצים כי עדיף לבזבז כמויות אדירות של נייר על תפריטים אבל לא לתת למלצרים לרשום הזמנות.
הזמנו ככר לחם יווני שהוא למעשה רבע של ככר לחם גדולה, הקראסט קשה וטעים, ובאמת שאת הלחם הזה הייתי מוכנה לאכול כל יום, אבל בשביל חתיכת לחם כזו, כמה חמוצים בצד (שהיו נחמדים אבל שלי יותר מוצלחים) וכמה זיתים, אני לא חושבת שאני צריכה לשלם 22 ש"ח.
סקורדליה - המנה הטובה של הערב. אני מאוד מחבבת את הממרח הזה (טוב, שום) והוא אכן עמד בציפיות והיה עוקצני בדיוק במידה, היה נהדר לניגוב עם הלחם.
דולמדס - עלי גפן שהגיעו חמים עם רוטב יוגורט מתחת היו מצוינים לסוגם. היה טעם חזק של ציפורן או קינמון שהשתלב טוב עם כל שאר המרכיבים.
גירוס עגל וכבש שהגיע עם מצע של פיתה יוונית שהייתה מוצלחת עם עגבניה צלויה, סלטון של בצל עם אורגנו ופטרוזיליה. מתחת לגירוס הסתתר רוטב עגבניות ובצד היו ציזיקי וטחינה. בהחלט מנה טובה.
סלט אוקטופוס ותפוח אדמה חם - מאוד דומה לגרסא הספרדית של התמנון, רק כאן היה מדובר בעיקר בעשבי תיבול ובצל סגול. התמנון היה עשוי כראוי והמנה הייתה בהחלט מכובדת.
סאגאנקי - גבינה מטוגנת עם לימון. ציפיתי שיחתכו את הגבינה קטן כדי שיהיה נעים יותר לחלוק ולנגוס בה. אז לא. גוש גבינה אימתני שטוגן והגיע עם פלח לימון. היה טעים כן? גבינה מטוגנת, לא צריך הרבה כדי להפוך אותי ל happy camper בכל מה שנוגע לטיגון. עדיין - היה מקום להשקיע יותר ביחס למחיר.
מאפה 12 האלים - ידעתי שזו מנה מתוקה ובכל זאת היא סיקרנה אותי. אז המנה אכן מתוקה. מתוקה מדי. אמנם בחודשים האחרונים קשה לי עם מתוק, אני מודה, אבל הבעיה הייתה בחוסר האיזון במנה. מנה כזו שמיועדת להיות מנה שאינה קינוח אמורה להיות עם גבינה סופר מלוחה כדי לאזן את המתיקות של כמויות הדבש. העניין הוא שהפטה שהם בחרו הייתה חסרה את המליחות הנדרשת. אם לא היינו חולקים את המנה, אין סיכוי שהייתי מסוגלת לאכול יותר משליש ממנה.
ביחד עם המנות הללו שתיתי קוקטייל בשם זאוס שמבוסס על ברנדי יווני, ליקר הדרים ולימון. מדובר בקוקטייל מעניין וחמצמץ ובדיוק בפרופיל הטעמים שלי. במקביל אלי הבחור שתה אוזו סאנרייז - אוזו, וודקה, ליקר תפוזים ופלח תפוז שגם היה מוצלח. החברה שהייתה איתנו שתתה מכבי.
לקינוח המלצר מלמל את הקינוחים, אני הצלחתי להבין שמדובר בארבעה קינוחים שונים בזכות ההיכרות עם שמות חלק מהמנות והזמנתי לנו שניים מהם. בשלב קבלת הקינוחים גם הבחור וגם החברה שהייתה איתנו גילו לי שהם בכלל חשבו שהמלצר תיאר רק שני קינוחים והזמנתי לנו את אחד מהם והיו מופתעים מאוד.
לוקומדס - בדמיוני חשבתי על כדורי בצק מטוגנים ואווריריים בטירוף, עם דבש ואולי אפילו יוגורט בצד. בפועל, קיבלנו ספינג' אימתניים מפוצצים בדבש. היה מתוק להחריד וכבד להפליא. למזלנו אנחנו חובבים מטוגן ואיכשהו הצלחנו לסיים את המנה הזו בין שלושתינו.
את המנה השנייה כבר לא הצלחנו לסיים - קרם אנגלז עטוף בסולת ומטוגן בתוך ים של רוטב טופי במוטיב של "הרבה יותר מדי מתוק OMG תנו לי כוס מים אני הולכת למות מהרעלת סוכר". היה מדובר בניסיון לא מוצלח להמציא מחדש את הגלגל של קרם הברולה. אז לא, עזבו אותכם מזה.
ראיתי את גלידת היוגורט שהם מוציאים שמגיעה עם הררים של סירופ פירות יער לכן אין לי ספק שמדובר בקינוח בעייתי לא פחות. הקינוח הרביעי אמור להיות סוג של פנקוטה שגם אמור לשחות בים של מתיקות ולכן ויתרנו על שניהם.
זה מטריף אותי כי קינוחים יווניים יכולים להיות נהדרים, אבל היו פשוט לא.
המלצר שלנו לא היה הכי זמין וכל פעם היינו צריכים להסב את תשומת ליבו לכך שאנחנו מחפשים אותו, לא שאלו אותנו אפילו פעם אחת איך האוכל ואני עד עכשיו מחכה למים שביקשתי בתחילת הארוחה.
סך הכל 508 שח לפני.
יקר מדי ומבאס מדי.
