גררררררררר ../images/Emo80.gif|מיוחדת|
איזה אמא מפגרת יש לי. יש לי [למעשה היה צריך להיות לי לפני 20 דקות] צו ראשון. אמא שלי העירה אותי אבל הייתי כל כך מנונמנמת שחזרתי לישון. התעוררתי וגיליתי שאבא שלי שכח לקח אותי. עכשיו היא מתקשרת אליי ואומרת לי שהכל אמשתי ומתחילה לצעוק עליי. נכון, אני זו שחזרתי לישון אבל נמאס לי שהיא מפילה הכל עליי! אבא שלי היה צריך לבוא ולקחת אותי. הוא פשוט עבר ליד החדר שלי והלך לעבודה שלו בלי בכלל לשים לב - 'או! איפה הבת שלי?' היא ראתה טוב מאוד שאני בקושי ערה והיא עדיין הלכה והיא יודעת שקשה לי לקום תמיד. היא יצאה מהחדר ועדיין לא הייתי ערה והיא יודעת את זה. אוף, אני יודעת שרוב האשמה עליי כי לא התעוררתי, אבל גם הם אשמים, אפילו בקצת, ונורא מעצבן אותי שהם פשוט לא מכונים להודות בזה ועכשיו אני מאחרת לצו ראשון ואני אהיה תקועה שם לנצח ורבתי עם אמא שלי ואני פשוט צריכה מקום להגיד את זה כי כל החברים שלי ישנים בשעות כאלו. עד שאבא שלי יגיע מהעבודה בשעות כאלו [אם הוא בכלל יצא, כי הרי מה יותר חשוב, בית או עבודה?] יקח שנים ואעכשיו אני אהיה תקועה בתל השומר עד איזה 5. אוף. ואז אני אצטרך להיות בבית כשאמא שלי המכשפה הזו תחזור הביתה ואין לי כוח להטפות שלה, כשהיא יודעת טוב מאוד שגם היא אפילו קצת לא טיפונת אבל נהנת להפיל הכל עליי, כמו תמיד. אני שונאת להיות כאן, נשבר לי. אני כבר מתה לעבור מכאן. כל החברים שלי חושבים שאני צוחקת אבל לא. בהזדמנות הראשונה שתהיה לי, אני כל כך עפה מכאן, לא אכפת לי לאן.
איזה אמא מפגרת יש לי. יש לי [למעשה היה צריך להיות לי לפני 20 דקות] צו ראשון. אמא שלי העירה אותי אבל הייתי כל כך מנונמנמת שחזרתי לישון. התעוררתי וגיליתי שאבא שלי שכח לקח אותי. עכשיו היא מתקשרת אליי ואומרת לי שהכל אמשתי ומתחילה לצעוק עליי. נכון, אני זו שחזרתי לישון אבל נמאס לי שהיא מפילה הכל עליי! אבא שלי היה צריך לבוא ולקחת אותי. הוא פשוט עבר ליד החדר שלי והלך לעבודה שלו בלי בכלל לשים לב - 'או! איפה הבת שלי?' היא ראתה טוב מאוד שאני בקושי ערה והיא עדיין הלכה והיא יודעת שקשה לי לקום תמיד. היא יצאה מהחדר ועדיין לא הייתי ערה והיא יודעת את זה. אוף, אני יודעת שרוב האשמה עליי כי לא התעוררתי, אבל גם הם אשמים, אפילו בקצת, ונורא מעצבן אותי שהם פשוט לא מכונים להודות בזה ועכשיו אני מאחרת לצו ראשון ואני אהיה תקועה שם לנצח ורבתי עם אמא שלי ואני פשוט צריכה מקום להגיד את זה כי כל החברים שלי ישנים בשעות כאלו. עד שאבא שלי יגיע מהעבודה בשעות כאלו [אם הוא בכלל יצא, כי הרי מה יותר חשוב, בית או עבודה?] יקח שנים ואעכשיו אני אהיה תקועה בתל השומר עד איזה 5. אוף. ואז אני אצטרך להיות בבית כשאמא שלי המכשפה הזו תחזור הביתה ואין לי כוח להטפות שלה, כשהיא יודעת טוב מאוד שגם היא אפילו קצת לא טיפונת אבל נהנת להפיל הכל עליי, כמו תמיד. אני שונאת להיות כאן, נשבר לי. אני כבר מתה לעבור מכאן. כל החברים שלי חושבים שאני צוחקת אבל לא. בהזדמנות הראשונה שתהיה לי, אני כל כך עפה מכאן, לא אכפת לי לאן.
