גשם קר. סע ישר.

[sha na na revol]

גשם קר. סע ישר.

זר לא מוכר, אחרי הרבה שנים ביחד. איך היא כל-כך רחוקה, רק נהית יפה יותר וחזקה. ואתה במכונית מחפש אותה בלילה, ממסיבה למסיבה. כמה מסיבות יש כבר בעיר הזאת בכלל. --- בגלל שהכוונה הייתה למשהו אחר. אני לא יכול להישאר... חופשי זה לגמרי לבד. אי אפשר לבד. גשם בחוץ ממשיך עוד לרדת. השעה כבר מאוחרת. אתה מתכרבל ולא יוצא מהמיטה. אז מה אתה עושה בינתיים? "מה יהיה יהיה. לא אהבה תפיל אותי." מזל שיש לי מדרגות... הן מובילות למקום סודי. ברחובות כיבו מזמן את הניאון.אתה יוצא כשזה כבר חושך, לבוש בשחור. כוכב נופל, אור וצל. הכל גלוי ונעלם. כמו גנב באפלה. אבל יש בחוץ חיים שאתה לא הספקת. בגלל שהחיפוש אף פעם לא נגמר. בר נטוש ומיותם. בנות, בנים, חסרי פנים. פה ושם עוד עושים אהבה כאן בעיר הכי רעה. "אבל איפה אני ואיפה כולם?" זה אתה שאומר את זה. אבל בעצם מי אתה? הם לא רואים ממטר. "הכל בסדר? תגיד לי, מה יהיה איתך?" שקט והשתיקה, מים שקטים חודרים עמוק. משהו לא בסדר, על זה לא מדברים. בגלל שאת האמת הפשוטה קשה לשקר. "לא יודע מה קורה לי, למה כלום לא מסתדר..." זה לא נשמע לך אמיתי. אף פעם לא ידעת לשקר. אתה מסתיר את המכות, פצעים פתוחים וצלקות, שלא הגלידו. מי לימד אותך לבכות כל כך בשקט? לא נראה ואין רואים. שולח יד ולא זוכר שאין שם אף אחד. מילים עוד יזרמו וימלאו דפים ריקים. "כמו שני זרים. כל אחד לעצמו. היינו עיוורים. כל אחד בשלו. כמה פעמים העמדנו פנים מתים ונשארנו בחיים... לא לא, כן כן. אני לוקח בחזרה דברים קשים נורא שאמרתי לך ואמרת גם לי. אני לוקח בחזרה דברים קשים נורא שאמרתי לך ואמרת גם לי. המילים שבחרתי אינן הטובות מכולן. אני אוהב ולפעמים שונא, וקצת סובל, ונהנה מזה. רציתי לחבק אותך יותר.....' האיש אשר נכנס הוא האיש אשר יצא. וזה אני וזה אתה, והביחד שהיה כלא היה. בזבוז אחד גדול. אפילו לא השארת לי פתח צר. חיכיתי עוד לילה. אחכה עד מוות. אז מה אני עושה עם זה? לא אהבה תציל אותי, לא יגידו לי עוד פעם. רוצה כל כך לברוח, בגלל שאף פעם לא היה מקום להסתתר. בגלל שאף פעם לא היה מקום אחר... במי בעצם האשמה? אני בכיתי כמו אידיוט.

 

[Simple Sam]

אהבתי.

 

[Stillillgal]

מה אהבת? זה אביב גפן

 

[כולם אוהבים את ישראל]

הרוב זה שם יהודה פוליקר

כל הלמטה

 

[כולם אוהבים את ישראל]

מנחש את השירים:

בגלל המלחמה ההיא חופשי זה לגמרי לבד גינג'י/ נמס ברוח גנב באפלה עיר בשלכת (זה חלק מהשירים של פוליקר שם)

 

[Stillillgal]

אופס קראתי רק את הלמעלה

 

[לוטוססססססססססססס]

חכם

 

[כולם אוהבים את ישראל]

חה חה ח ה

חמודה!

(לוטוס)

 

[SHiRA110]

../images/Emo142.gifO_0 אי אפשר לאהוב את אביב גפן?../images/Emo12.gif

 

[Simple Sam]

מה אכפת לי של מי?

לא ראיתי את הקטע הזה בחיים,ואהבתי אותו.

 

[מעיין51]

קטעים*

 

[sha na na revol]

ועכשיו, שנינו בציור מטושטש... שני ילדים

הסיפור הראשון שלי מתוך ספר, ידוע גם בשם "הרואין". מקווה שתאהבו. Bad boys and painkillers. Together like peas in a pod. It's gone beyond me, beyond my vulnerbility לחיות זה בעצם לחקור את כל הצדדים של ההווייה האנושית... There's no use in poetry, degradation and the poetry of degradation maybe, maybe I'm just one man and you're plenty when you say I'm out of touch and all you who say I'm defeatist... Well, there you go And I haven't quite had much to begin with. No, not worth the point of arguing What is there? To fight for? Oh, mock me at will Because I wasn't made for warfare. Dress me up in all your favourite clothes and smear your lipstick on "Oh, you miserable tart" -But that's what I said... Oh never mind... And it's funny when you're told when to laugh, and who to laugh at. I'm too old to be told I'm so young And mistaking And I'd have so much use in some wealth, some mock-marrige And a home... Which had never been mine. So shut up, shut up... Won't you just?... אז תן סימן... Chasing cars, as the ridiculous world goes by. They took it out on him. I'll go insane tomorrow. The world kicked back a lot fucking harder now. Just an itch. I swore I won't, but I did. ~ לרפא אותך צריך, הם הורגים כדי להציל. והם יורים והם בוכים, שעה כמו נצח באזור הדמדומים. הכל שקט. זה כמו לחיות בתוך סרט-שחור לבן. לשחק רולטה עם השגעונות שלך, להמר על אושר על עצב, כל היקום, עד הבגד והסיכה הכי קטנה... When you'll look back at your life - was it all worth it? The art of loving and hating at the same time Seeing all you can't see Believing all that you have never been And always sure so misunderstood Why knowing is not understanding we are mother nature's orphans This blood dripping from our hands מטרת האמנות היא לחשוף את האמנות ולהסתיר את האמן- אוסקאר וויילד They say it's your problem, you have lived inside a song, for far too long. It's not easy, just getting it out of your head. אז מי פה האמן ומי פה הצופה?

 

[sha na na revol]

אז תן לי קצת ממך... תן לי קצת ממך...

Is it too early for "sweet nothings" now?.... אדם צריך שיהיה לו... אהבה ישנה ,שהוא יכול לדמיין שהוא חוזר אליה ואשר מזכירה לו איזו כברת דרך ארוכה הוא עשה. כל אדם צריך שיהיה לו.... מספיק כסף לרשותו, כדי לעזוב את הדירה ולשכור מקום לעצמו,אפילו אם מעולם לא רצה,או צריך היה. כל אדם לדעת... איך לחיות לבד, גם אם הוא לא צריך, או לא רוצה. כל אדם צריך שיהיה לו משהו מושלם ללבוש, כאשר המעסיק שלו או גבר חלומותיו, מבקש להפגש תוך שעה. כל אדם צריך, נעורים שהוא מרגיש בנוח להשאיר אחריו. "For sale? Dumb cunts, same dumb questions." עבר *עסיסי* מספיק, שהוא מצפה לשוב ולספרו כאשר הוא יזדקן. כל אדם צריך שיהיה לו, סט של צלחות, כוסות, ומרשם לארוחה,שיגרמו לאורחיו להרגיש מכובדים. לכל אדם מומלץ שיהיה בבית מערכת מברגים,מקדחה נטענת, וחזית תחרה שחורה. כל אדם צריך חבר אחד שתמיד גורם לן לצחוק, ואחד שמרשה לו לבכות. כל אחד צריך לזכור... שילדותו אולי לא היתה מושלמת, אך היא כבר חלפה. " אמרו לי פעם משהו וזה לזכור שאנחנו אנשים חזקים ולפעמים אנחנו עוד לא יודעים את זה... אנשים במקום שלך בעצם לוקחים על עצמם משהו מאוד גדול ולא בצדק - את תמיד החכמה, המבינה הרגישה כי את לא במקום שמספק לך תמיכה מאוזנת..." כיצד להתאהב, מבלי לאבד את עצמו. So did you know you could die from a broken heart? I tried to tell you a billion times. " אה הה... כשאת מספרת את הסיפור שלך הוא כבר כאילו לא ממש שלך, כאילו מן משהו 'נעלם' כזה. לכן קשה מאוד בעצם להוציא את הכאב, להיות מסוגלים בעצם להיות בתוך התחושות שלך." To carry the sky away... Pour your misery down on me, lad. Welcome to the land of the estranged and deranged. תרקוד, היא אמרה לי, תרקוד. הברושים בשמיים אנחנו עוד כאן ואני הולך לרקוד עם חיילים מתים בלב. כבה אור הנר. זה מה שנשאר. כבר לא מתוק של אף אחד וזה שוב אני אותו לבד. לא נסיך ולא מאושר. סה תמיד קרה לי כשהכוונה הייתה למשהו אחר, אולי צדקת. אולי תהינו, טעינו, טעונים טענות... חיפושים ראשונים, משחקים אסורים, קנאה חסרת מעצורים העיר מאחורנו שקועה בתרדמה. אפילו לא השארת לי פתח צר. הזמן לא מחכה עכשיו באופן מיוחד. לראש העיר, לא לך לא לי, ולא לאף אחד. בסוף עוד ישארו געגועים הבייתה. זה לא שחמט, זה לא שש-בש. אבל את לא נזהרת, זה משחק באש. יוצא לרחוב ונעלם. הבית שהיה שלי נחרב, וזה שוב אני אותו לבד. מה אני אעשה בזה? קשה להבין, קשה לדעת יותר. was I too close for comfort, pushing me out when I wanted in? מילים עוד יזרמו וימלאו דפים ריקים. אחרי הכעס, האשמה (במי בעצם האשמה? ) הרחמים העצמיים, הרי בסוף ישארו עוד געגועים הביתה. יפה כנבל משירים אסורים, כובשת, ציפור מדבר. מה אני עושה פה ? לא יודע אם את יודעת. לא יודע אם אני יודע... לאהוב אותך, כמו שאת. והיא עוצמת את עינייה, מנסה לשווא להרדם. מים שקטים חודרים עמוק. בתוך סדין היא מתכרבלת. הזכרונות יפים לרגע כמו צלילי נבל עתיק בתוך העלטה. אני מרגיש פה כמו אורח זר, והרחוב אינו מזמין כל כך כמו שנראה לי אז, שכל כך היה עתוב לי. " ודבר אחרון- אין דבר כזה הוא *מחליק*, זו שליטה שצריכה להיות לו על מה שהוא עושה. אולי סיום פתוח ולא אופטימי מצידי כי קשה לשנות אנשים מבוגרים. את כבר עשית משהו ענק בשביל עצמך, את קיבלת על עצמך סירוב לטשטש ולהדחיק." הוא מתהפך מצד לצד לצד, ולא עצמתי עין. אין לי מנוחה. הגענו אל העיר הזאת אולי מתוך טעות, ממקומות כל כך שונים. אין מקום חנייה, ואין פה חום וחם נורא ואין מקום לאהבה. אני לא מכיר פה כמעט אף אחד. הבית שהיה שלי נחרב מזמן. ומקומו יקום בניין, על כביש רועש בתוך עשן. שקט מוזר, מתח נורא. לך תדע לאן זה יוביל. ארץ אחרת? עיר שאין בה אותך? שם התהלך בלי בית. זה לא עולם שלי. הוא מתגנב על תוך הלילה, שקט כלעומת שבא, כמו בבוקר הקודם. הופך לצל בין הצללים. די להמשיך לברוח... אל מה שתמיד אנחנו רצינו לשכוח. היא מסתכלת ושואלת "איפה יש לו בית בעולם?" האש נמשכת. הכל גלוי ונעלם. הרחקנו לכת, בלי לדעת לאן, אז בואי ונברח מפה, כי מחשיך עוד מעט. ותשיג לך חיים, כי כבר אין ברירה, עד שתחדש ימיה. ואשיר לה באוזנייה. עיר קטנה, עיר סגורה, הלכה לישון מוקדם. אפילו אם יהיה לי רע, אנ'לא חוזר לשם. עובר בצומת ממשיך לנוע, היעד לא ידוע, מאחוריו נעלתי דלת. לפני אספלט ומלט, חושך מסביב. על מה נאבקנו כל כך, התעצמנו. אור פנס הרחוב דולק חיוור, איש עובר. בעלטה. גנב באפילה, עוף מוזר בתוך כלוב של זכוכית. מתקשה לצאת, רוצה כל כך לברוח. אז מה אני עושה עם זה בינתיים? ואיך נוצרו חומות ביננו במרחק שנייה מכאן. לא בכל הדרכים שרצית אני הלכתי אחרייך, נותן לעצמי להיות מובל ע"י אחרים. מחפש נחמה. ואין פה חום, וחם נורא. מכאן קשה לשגת חזרה. כמו שני זרים, כל אחד לעצמו. את לא נזהרת, זה משחק באש. לא קשה לסגת חזרה... לא לא, כן כן. לא אהבה תציל אותי. אני רואה אותך באור אחר. שאולי לא אבין, לא אבין לעולם. מהדהד בחושך. אז תני סימן עכשיו. ואת נגדי עם נשק ותחמושת. אולי היית כזאת, אולי אני הייתי עיוור. פתאום הכל נדלק בבת אחת. תמיד זה פגע וברח. כמו שני עיוורים, כל אחד בשלו. מה יהיה יהיה. כמה פעמים העמדנו פנים מתים, ונשארנו בחיים. לא לא, כן כן. לא אהבה תציל אותי. בגלל המזוודה שמוכנה תגיד לי מה שכחנו כאן? בגלל שכל חדר שינה נראה כמו חדר-המתנה. אבל כל הלילה למי הוא מחכה אפילו בפסגת העולם, בפינה הכי מוכרת, וזה סתם. בגלל שהיה אסור לשכוח, ואין לאן לברוח. מכאן קשה לסגת חזרה. הייתי כעיוור לאור יום. המילים שבחרתי, אינן הטובות מכולן. אני בעצם לאיודע לאן, אבל אני נוסע בתוך הערפל. אז עכשיו אני נוסע, וחושב אולי לקחתי בלי לתת. נהג מונית שורף לילותיו בכביש בשביל אלה שבדרך אבדה להם והדרך אבודה והיא עוד לפנינו. אתה אמרת שהחיים, הם הולכים ומתארכים לך יותר מדי, הרבה מדי. נמס בגשם, עף ברוח, בלילה קר כזה... השמר לך, נסיך מאושר, מלאך יקר שלי. הכל או כלום. כבר אין בי רוח. מחבק את הלילה בזרועותיי האוהבות. ואת? אל מי את צוחקת? כשאת שוב לא מחבקת אותי כמעט. תמיד זה פגע וברח, מכאן קשה לשגת חזרה, אה... ובך לא פוגע. הייתי אחר אם הייתי יודע. הייתי עושה אותך מאושרת. איפה את? טיפה שלי בים, אני לא יודע. i could have placed us in exile. I could have written all your lines. I could've placed that smile on your face. The arcadian dream has fallen through, but the albion sails on course. דמיינתי אותנו כמו בפוטורומן בלי קשר למציאות. אל מי את צוחקת כשאת שוב לא מחבקת?... וקצת סובל, ונהנה מזה. כמוני בטח יש כאן עוד מיליונים. כמו זבובים. זה מסוכן מדי להשאר ככה, תמיד. אותו לבד בפינה הכי מוכרת. זה כזה בזבוז בשביל חיים כל-כך קצרים. גם אנחנו קורנבות. העולם מלא בתי קברות, את יודעת. לא, לא , אל תדאגי.... טיפה של רוע לא שמעתי בקולך עוד אז. יש מלאך ששומך עלינו, והוא יעטוף אותנו ברגעים הכי קשים, והכי יפים של החיים, ילדה שבורה ועצובה. עובר עוד גדר שקשה לעבור. שני אנשים בשחור. זהו בעצם הכל, או לא כלום אם אני רוצה להאמין בזה. גשם לפרקים. אומרים שהשנה תהיה בצורת. אבל אני באתי מן הקיץ, כמו מתוך תבוסה, באתי אל החורף. בטיסה, במנוסה? בסופו של יום קיץ, הולך ודועך, וזה הכל או לא כלום. די לשחק את כל המשחקים הללו, הרי מישהו עוד יבכה ומישהו עוד יצחק, מישהו יצא שלם ומישהו פגוע.

 

[מוקימו]

וואו!

ממש יפה! השקעה!! קראתי מהתחלה עד הסוף ונהנתי להיזכר בכל מיני טקסטים של שירים ששכחתי... עבודת נמלים....

 

[sha na na revol]

../images/Emo13.gif