הצבעוני השחורטולי
New member
`` גשם של רגשות ``
`` גשם של רגשות ``
יושבים בקולנוע ,,, מסביבנו כסאות ריקים די שומם הפופקרן בהכן -שנינו עם חיוך מרוח על הפנים הפרסומות חלפו הסרט החל ... דקה ועוד דקה חולפת ואנחנו צוללים לדמויות הבמאי מעביר לנו שלא קל לחיות . מימיני יושב אדם שבלבו רשם `` אני תפקידי לנגב לך את הדמעות `` רציתי לגשת ולשאול האם יש לו תשובה ..כיצד מוחקים צלקות ? יושבים בקולנוע .. מסביבנו כסאות רובם ריקים ..... כנראה שהקול נוע אבד את הקסם שלו ואיתו גם כולנו . הפופקרן אוזל ,כבר אנחנו לא בדיוק במצב חיוך .. הבמאי די הצליח - אני מקנא לא בו באנשים סביבי הם יושבים ובוכים .. את בוכה גם ואני כמו שיכור ממראך מלקק את דמעותייך לממש את השורה שההוא רשם ..... אממ` זה לא מרצה אותי ובטח שלא אותך רוצה גם להוריד יושבים בקולנוע האולם די ריק ..נראה שהוא איבד מקסמו אוףףףף בטוח שגם אנחנו ? הייתכן שאנשים מפחדים מסרטים שבאים להם כמו השתקפות של עצמם ... הסרט מתקרב אל סופו הגיבור מוצא את אושרו המסך יורד איתו גם הקסם הקטן שנשאר ... אל הרחוב יצאנו ונראה שהיא לא נרגעה , היא ממשיכה לבכות אני שאול כדי להיות בטוח : האם זה משהו שאמרתי ? או סתם מזג אוויר ? או המצב רוח ? והיא אומרת :זה הסרט ... היא בוכה על הסבל של הגיבורה ואני כך סתם מהשרוול ירתי :טוב שהיא סבלה . והיא כך במן מבט תמוה .. כאילו שואלת מה אתה קרוע ? ואני כמו איזה `` מנתח נפשות `` בלי לסבול אדם בחיים לא ידע מהו אושר ! שגוזל לומד לעוף נופל נפצע אך מנסה שוב תינוק ללכת רוצה מקבל מכה בוכה ...קם הוא שוב ללכת מנסה . אין קיצורי דרך הסבל הוא נתיב ...שבו האושר בקצה מחכה . גם שהאושר הוא רגעי - שהוא מנת חלקו של אדם סובל הופך הוא לרגע נצחי . ואני מדבר על סבל עצב אושר שמחה ...וכל הדרך הבייתה חושב לעצמי ... אוףףףף עם רק הייתי יודע להוריד ``גשם של רגשות `` ....
`` גשם של רגשות ``
יושבים בקולנוע ,,, מסביבנו כסאות ריקים די שומם הפופקרן בהכן -שנינו עם חיוך מרוח על הפנים הפרסומות חלפו הסרט החל ... דקה ועוד דקה חולפת ואנחנו צוללים לדמויות הבמאי מעביר לנו שלא קל לחיות . מימיני יושב אדם שבלבו רשם `` אני תפקידי לנגב לך את הדמעות `` רציתי לגשת ולשאול האם יש לו תשובה ..כיצד מוחקים צלקות ? יושבים בקולנוע .. מסביבנו כסאות רובם ריקים ..... כנראה שהקול נוע אבד את הקסם שלו ואיתו גם כולנו . הפופקרן אוזל ,כבר אנחנו לא בדיוק במצב חיוך .. הבמאי די הצליח - אני מקנא לא בו באנשים סביבי הם יושבים ובוכים .. את בוכה גם ואני כמו שיכור ממראך מלקק את דמעותייך לממש את השורה שההוא רשם ..... אממ` זה לא מרצה אותי ובטח שלא אותך רוצה גם להוריד יושבים בקולנוע האולם די ריק ..נראה שהוא איבד מקסמו אוףףףף בטוח שגם אנחנו ? הייתכן שאנשים מפחדים מסרטים שבאים להם כמו השתקפות של עצמם ... הסרט מתקרב אל סופו הגיבור מוצא את אושרו המסך יורד איתו גם הקסם הקטן שנשאר ... אל הרחוב יצאנו ונראה שהיא לא נרגעה , היא ממשיכה לבכות אני שאול כדי להיות בטוח : האם זה משהו שאמרתי ? או סתם מזג אוויר ? או המצב רוח ? והיא אומרת :זה הסרט ... היא בוכה על הסבל של הגיבורה ואני כך סתם מהשרוול ירתי :טוב שהיא סבלה . והיא כך במן מבט תמוה .. כאילו שואלת מה אתה קרוע ? ואני כמו איזה `` מנתח נפשות `` בלי לסבול אדם בחיים לא ידע מהו אושר ! שגוזל לומד לעוף נופל נפצע אך מנסה שוב תינוק ללכת רוצה מקבל מכה בוכה ...קם הוא שוב ללכת מנסה . אין קיצורי דרך הסבל הוא נתיב ...שבו האושר בקצה מחכה . גם שהאושר הוא רגעי - שהוא מנת חלקו של אדם סובל הופך הוא לרגע נצחי . ואני מדבר על סבל עצב אושר שמחה ...וכל הדרך הבייתה חושב לעצמי ... אוףףףף עם רק הייתי יודע להוריד ``גשם של רגשות `` ....