דאבל פיצ'ר
באיחור מה, אבל היה לי שבוע עמוס... דאבל פיצ'ר - דמי מור בהריון בתמונע? ורקויאם לטרנטינו. (ערב פית/קית בתמונע, 17 בנובמבר 2007) לפני כשנתיים יצא לי לראות את "האנשים" בתמונע, נדמה לי שמעט לפני יציאת האלבום השני שלהם, ולבטח מעט מאוד לפני היציאה לאויר העולם של עוד איש/ה מבטנה הגואה של הזמרת (נירי דמסקי, לפחות לפי הויקיפדיה, שלא מציינת את שמו ומגדרו של דור ההמשך). יש משהו מטריד בלראות אשה בהריון מתקדם על הבמה, אפילו אם בהופעת ישיבה ואם מדובר בלהקה שלא מנגנת רוק עצבני - בכל זאת, להופיע במקום מלא בעשן סיגריות ואלכוהול זה לא נשמע ממש מומלץ במצב שכזה. אך מתברר שמדובר בטרנד (ואולי בנורמליזציה, שכן בכל זאת, גם להופיע זאת עבודה, ואם נשים בהריון עובדות שעות נוספות במקומות רבים, אז למה לא על הבמה?), וההופעה שבישרה על נגה שלו ודני הדר (NXD) ועל זהר וגנר והמסריחים (זוהמ"ס), התחילה דוקא באחרונים (אולי כדי לטהר את האוירה) כשבמרכז הבמה האם לעתיד וגנר מחוללת עם בטנה ההריונית-בינונית בחולצת רשת שמאפשרת גם לעובר להתבשם מאור הזרקורים. ואולי זה היה הומאז' ללמאז'? בכל אופן, למרות שבאתי בגלל דני הדר, ולא שמעתי לפני כן את וגנר (אם כי שמעתי על סרטה המסקרן ושובר הקופות, כמסתבר, שכן דני הדר הוא היחיד שצפה בסרט, לדברי שותפתו להופעה), מדובר היה במתאבן מסקרן, ובדיוק במידה הנכונה. זהר וגנר, למרות שאינה שרה, אלא יותר מדקלמת, נעזרת בחומת הצליל המסריחה של ימי ויסלר, עודד גולדשמיט וטל הפטר ובכישורי המשחק הפורצים ממנה על מנת לצייר תמונות קשות, עצובות ובעיקר, ככל הנראה, מאוד אוטוביוגרפיות, גם אם אולי לא כלשונן. מכיוון שלא הכרתי את שמות השירים והעתקתי לתוך מסרון את מה שהצלחתי לקלוט מהדף של אנשי הסאונד, הרי שאחת התמונות נותרה ללא כותרת, בתור תרגיל לקורא/ת: - תלך מאחוריי - מאהבת שחורה - אלי וגנר - ליאור - ? - חומר זול - נערי הגטו - כואבות לי הברכיים - חלונות פתוחים וגנר כה מיהרה לרדת, עד שהשאירה מאחוריה את האורגנית שבה השתמשה, וגרמה לי לתהות אם אולי תצטרף אחר-כך לנגה שלו ודני הדר שעלו בינתיים על הבמה, ובניגוד אליה, מיד ביקשו לכוון את האורות על הקהל ולא עליהם. הקהל לא היה רב, ולמרות שהתמונע אינו מקום גדול במיוחד, ישב ברובו באיזורים המרוחקים מהבמה (אולי חוץ מהסבתא של שלו, שהיתה אמורה להיות בין הנוכחים), בין אם כדי להשאר בחשכה, ובין אם כדי לשמור מרחק מהמופיעים האינטמיים. הרי לא בכל יום הזמר עולה עם נעלי קיפי, והזמרת עם מחלצות שבהחלט הזכירו איזו סבתא (אבל עם שיק). גם את דני הדר (ואת נגה שלו) לא ראיתי מופיעים קודם לכן, אך שמעתי ואהבתי שירים רבים משלושת אלבומיו והנספחים. שיריו נעים בעיקר סביב החיים בעיר הגדולה, בדירה הקטנה, עם האהבה הגדולה, ובעיקר בלעדיה, ועם הדברים הקטנים שמחפים על כך, בעוד הנהר ממשיך לזרום גם אם לא מכניסים אפילו לא בוהן למים. עם זאת, ההופעה התמקדה יותר בשיריו הביקורתיים (מחאתיים היא לא מילה מתאימה, שכן הם מקבלים את המצב יותר מדי, שהרי בלעדיו, כמו שאמר הדר לאחר "רקויאם לבועה", לא ישאר על מה לשיר), וכמובן גם בשיריה של נגה שלו (שאותם לצערי לא הכרתי קודם, ועל-כן נותרו אנונימיים ברובם ברשימה שבהמשך). גם שלו וגם הדר בהחלט הרגישו בבית, ויחד עם יוני כדן שעל התופים, החליפו גיטרות, בירות, הלצות, המלצות ("אל תתגייסי") והצלפות מתחת לחגורה: - כמה אהבה יש לך לתת, לא הרבה - אל תתגייסי - מה לעשות - ? - להרוג את ביל חלק אחד - עדיף - הזדמנות - זונה של המיתון - חיה לבד - רקויאם הבועה - ? - ? - ? יין ויינג, זהר בדשא, נגה צפוני, הדר ושלוה, ומעל הכל גם השם וגנר. כך הייתי מסכם את השילוב הזה של אמני לייבל פית/קית, שראוי לקהל רב יותר, אבל אולי ניתן להאשים בכך את ההפגנה שהיתה קודם לכן (עם אמנים אחרים לטוב ולרע), ואולי את כל מי שעבר לצד השני. ההופעה הסתיימה ללא הדרן, אך בהתחשב באורכה הכולל, (ובמחיר הכרטיס ששילמתי - תודה לפורום), בהחלט יצאתי בלב מלא ובבטן הומיה לדווש בזיגזגים אל הדירה הקטנה שבעיר הגדולה שסוף סוף קיבלה שטיפה הגונה השבוע.
באיחור מה, אבל היה לי שבוע עמוס... דאבל פיצ'ר - דמי מור בהריון בתמונע? ורקויאם לטרנטינו. (ערב פית/קית בתמונע, 17 בנובמבר 2007) לפני כשנתיים יצא לי לראות את "האנשים" בתמונע, נדמה לי שמעט לפני יציאת האלבום השני שלהם, ולבטח מעט מאוד לפני היציאה לאויר העולם של עוד איש/ה מבטנה הגואה של הזמרת (נירי דמסקי, לפחות לפי הויקיפדיה, שלא מציינת את שמו ומגדרו של דור ההמשך). יש משהו מטריד בלראות אשה בהריון מתקדם על הבמה, אפילו אם בהופעת ישיבה ואם מדובר בלהקה שלא מנגנת רוק עצבני - בכל זאת, להופיע במקום מלא בעשן סיגריות ואלכוהול זה לא נשמע ממש מומלץ במצב שכזה. אך מתברר שמדובר בטרנד (ואולי בנורמליזציה, שכן בכל זאת, גם להופיע זאת עבודה, ואם נשים בהריון עובדות שעות נוספות במקומות רבים, אז למה לא על הבמה?), וההופעה שבישרה על נגה שלו ודני הדר (NXD) ועל זהר וגנר והמסריחים (זוהמ"ס), התחילה דוקא באחרונים (אולי כדי לטהר את האוירה) כשבמרכז הבמה האם לעתיד וגנר מחוללת עם בטנה ההריונית-בינונית בחולצת רשת שמאפשרת גם לעובר להתבשם מאור הזרקורים. ואולי זה היה הומאז' ללמאז'? בכל אופן, למרות שבאתי בגלל דני הדר, ולא שמעתי לפני כן את וגנר (אם כי שמעתי על סרטה המסקרן ושובר הקופות, כמסתבר, שכן דני הדר הוא היחיד שצפה בסרט, לדברי שותפתו להופעה), מדובר היה במתאבן מסקרן, ובדיוק במידה הנכונה. זהר וגנר, למרות שאינה שרה, אלא יותר מדקלמת, נעזרת בחומת הצליל המסריחה של ימי ויסלר, עודד גולדשמיט וטל הפטר ובכישורי המשחק הפורצים ממנה על מנת לצייר תמונות קשות, עצובות ובעיקר, ככל הנראה, מאוד אוטוביוגרפיות, גם אם אולי לא כלשונן. מכיוון שלא הכרתי את שמות השירים והעתקתי לתוך מסרון את מה שהצלחתי לקלוט מהדף של אנשי הסאונד, הרי שאחת התמונות נותרה ללא כותרת, בתור תרגיל לקורא/ת: - תלך מאחוריי - מאהבת שחורה - אלי וגנר - ליאור - ? - חומר זול - נערי הגטו - כואבות לי הברכיים - חלונות פתוחים וגנר כה מיהרה לרדת, עד שהשאירה מאחוריה את האורגנית שבה השתמשה, וגרמה לי לתהות אם אולי תצטרף אחר-כך לנגה שלו ודני הדר שעלו בינתיים על הבמה, ובניגוד אליה, מיד ביקשו לכוון את האורות על הקהל ולא עליהם. הקהל לא היה רב, ולמרות שהתמונע אינו מקום גדול במיוחד, ישב ברובו באיזורים המרוחקים מהבמה (אולי חוץ מהסבתא של שלו, שהיתה אמורה להיות בין הנוכחים), בין אם כדי להשאר בחשכה, ובין אם כדי לשמור מרחק מהמופיעים האינטמיים. הרי לא בכל יום הזמר עולה עם נעלי קיפי, והזמרת עם מחלצות שבהחלט הזכירו איזו סבתא (אבל עם שיק). גם את דני הדר (ואת נגה שלו) לא ראיתי מופיעים קודם לכן, אך שמעתי ואהבתי שירים רבים משלושת אלבומיו והנספחים. שיריו נעים בעיקר סביב החיים בעיר הגדולה, בדירה הקטנה, עם האהבה הגדולה, ובעיקר בלעדיה, ועם הדברים הקטנים שמחפים על כך, בעוד הנהר ממשיך לזרום גם אם לא מכניסים אפילו לא בוהן למים. עם זאת, ההופעה התמקדה יותר בשיריו הביקורתיים (מחאתיים היא לא מילה מתאימה, שכן הם מקבלים את המצב יותר מדי, שהרי בלעדיו, כמו שאמר הדר לאחר "רקויאם לבועה", לא ישאר על מה לשיר), וכמובן גם בשיריה של נגה שלו (שאותם לצערי לא הכרתי קודם, ועל-כן נותרו אנונימיים ברובם ברשימה שבהמשך). גם שלו וגם הדר בהחלט הרגישו בבית, ויחד עם יוני כדן שעל התופים, החליפו גיטרות, בירות, הלצות, המלצות ("אל תתגייסי") והצלפות מתחת לחגורה: - כמה אהבה יש לך לתת, לא הרבה - אל תתגייסי - מה לעשות - ? - להרוג את ביל חלק אחד - עדיף - הזדמנות - זונה של המיתון - חיה לבד - רקויאם הבועה - ? - ? - ? יין ויינג, זהר בדשא, נגה צפוני, הדר ושלוה, ומעל הכל גם השם וגנר. כך הייתי מסכם את השילוב הזה של אמני לייבל פית/קית, שראוי לקהל רב יותר, אבל אולי ניתן להאשים בכך את ההפגנה שהיתה קודם לכן (עם אמנים אחרים לטוב ולרע), ואולי את כל מי שעבר לצד השני. ההופעה הסתיימה ללא הדרן, אך בהתחשב באורכה הכולל, (ובמחיר הכרטיס ששילמתי - תודה לפורום), בהחלט יצאתי בלב מלא ובבטן הומיה לדווש בזיגזגים אל הדירה הקטנה שבעיר הגדולה שסוף סוף קיבלה שטיפה הגונה השבוע.