דאגה כרונית !!!

[kלין של הים]

דאגה כרונית !!!

שהאחיין שלי מתגייס ביום שני הבא בדיוק בעוד שבוע. בתאריך8.8.05 וזה גיוס קרבי, אני כל הזמן חושבת על זה מה יהיה איתו איך יהיה איתו הוא בחור חכם פיקח יפה מוכשר הכל בסדר הבעיה שהוא נורא קשור לבית. עוד שבוע נשאר זה קורה, אני חרדה מאוד מהגיוס שלו, ושתבינו זה לא האחיין הראשון שמיתגייס ,יש לי גם אחיין בן 22 וחצי משוחרר, כשתהגייס לא ממש יחסתי חשיבות,כמעט שלא דאגתי. אני נורא קשורה לזה שמיתגייס בע"ה בעוד שבוע, האם זה קורה לא רק להורים? האם הדאגה האובססיבית העמוקה שלי היא בסדר? זה קורה למישהו? והדמעות כשאני חושבת עליו בתור חייל , הקטע שהוא מתגייס לקרבי אם ירצה או לא עדין לא יודע לאן מאחר והוא דחה את הגיוס מה25.7 ל 8.8, תעזרו לי תנו לי עיצות איך לא לדאוג. איך הוא ירוץ ויהיה לו חם . אני מודאגת מהאוכל אני נורא קשורה אליו נפשית ורוחנית ,הוא החיים שלי הילד הזה. כאילו היה הילד שלי, קשה לי לחשוב שהוא לא יסתדר עם האוכל כי הוא מפונק וגם כן מאד ביישן. ובהזדמנות זאת אברך את כל חייל צה"ל היקרים שאלוהים ינטע בכם ברכה וישמור עליכם אמן כן יהי רצון. אשמח לקבל תגובות כאן או במסרים אישיים. תודה ויום נעים

 

[oshiko]

ברוכה הבאה!

הדאגה היא טבעית, אין מה לעשות. במיוחד למי שקשור בקשר כל כך חזק. בשביל זה הקמנו את הפורום - לפחות יש לאן להשתפך, בלי לשלם לפסיכולוג. כולנו דואגים כאן ביחד ליקירינו. חלקנו ראינו את השירות הצבאי גם מהצד השני, ומי שנמצא בצד שמשרת או נשלח למשימה מסויימת הרבה פחות דואג ממי שנשאר; יש לכך לפחות 2 סיבות: 1. הוא עסוק ומרוכז בשירות/הפעילות, מה שלא משאיר הרבה זמן לדאגה. אקשן ואדרנלין גבוה לא משאירים מרווח לדאגה. 2. הוא נמצא במצב של וודאות ועדכון כל הזמן. חוסר וודאות (של מי שנשאר בבית) היא מקור לדאגה. עם חוסר הוודאות אין הרבה מה לעשות, חוץ מלנסות בכל מיני דרכים להשיג יותר אינפורמציה ולהתעדכן. הפורום יכול קצת לעזור בזה. לגבי האקשן, רצוי לייצר איזושהי פעילות חיובית. אפילו השתתפות בפורום. ככל שעסוקים ומרוכזים משאירים פחות מקום לדאגה.

 

[אימשל2]

הרגשות שלך מאד טבעיים

קודם כל, האם ידוע לך מה היו הבקשות של אחיינך בשיבוץ שלו בצבא? האם היו לו בקשות? כי יש סכוי שהוא מתגייס לתותחנים. מה שאם יהיה נכון יכול קצת להקל עליך. שכן, אז הוא יעבור מסלול קצת פחות קשה ולא יהיה קרבי מאד. חוץ מזה, העובדה שאת כ"כ קשורה אליו, היא טבעית לגמרי. גם אחותי הקטנה קשורה מאד לילדים שלי (אולי כי הם נולדו לפני שהיו לה ילדים משלה והיא סייעה לי רבות בגידולם). גם לה קשה עם הגיוס של הבנים שלי והיא משתדלת לשמור איתם ואיתי על קשר שוטף כדי להיות מעודכנת. הקשר הזה שלך אליו, אכן, גורם לך להרגיש כאלו מדובר בבן שלך. לכן, את יכולה לעשות שימוש בפורום הזה כדי ללמוד איך מרגישים הורים/חברות לחיילים. אם תקראי קצת אחורה בפורום הזה, תלמדי שהרבה מהילדים שגיסנו היו ילדים מפונקים. רב רובם הצליחו להתגבר על הפינוק שלהם מהר מאד ואפילו, לא יאומן, להנות מהיותם חיילים. אני בטוחה שהאחיין שלך גם כן יצליח להתגבר. אם, אף על פי כן, תהיה לו בעיה עם האוכל הצבאי (שכיום הוא לא כ"כ גרוע ברוב הבסיסים) אפשר תמיד לשלוח לו חבילות מלאות כל טוב. במקרה שלכם, תוכלי גם את לשלוח לו חבילה משלך, כך שהוא יקבל פי שתיים תשומת לב. אצלנו לכבוד יום ההולדת, כל אחד מבני המשפחה (הורים, אחים אחיות סבא סבתא דודים דודות ובני דודים) שלח לחייל כרטיס ברכה משלו, כך שהוא קיבל מבול של תשומת לב בדואר. זו רק דוגמא קטנה, איך משפחה מורחבת בעורף, יכולה להרחיב את התמיכה בחייל.

 

[kלין של הים]

תודה על שני התגובות החמות ו..

בע"ה אני לא יודעת לאן הוא יתגייס הוא בעצמו לא יודע הוא רוצה כמה שפחות קרבי, אבל יקחו אותו לקרבי אם הוא ירצה ואם לא. אני מקוה מאוד שאני אישית יעבור את זה בשלום, אני לא חושבת שיהיה לו קל להתגיס הוא נורא קשור לאחי -אבא שלו- הלואי בע"ה הכל יעבור בשלום