דאגנות יתר

[הדאגנית]

דאגנות יתר

אני בת 53 בעלת אופי דאגני לשלום קרובי. אינני מודאגת או נלחצת מכל נושא. אלא רק מה שנוגע לנושאי בריאות. כל תופעה מיד מקבלת ממדים של הכי גרוע. כרגע ישבתי לכתוב מתוך מצוקה עכשווית. בעלי בדרך כלל אדם בריא ועוסק בספורט, לפני שבועים נרשם למכון כושר וכבר כמה ימים מסתובב עם הבעה שאני לא רגילה לה. הוא טוען שהוא לא מרגיש טוב ונראה לי שהוא מודאג. הוא קבע תור לארגומטריה כדי לקבל אישור לפעילות בחדר הכושר, הוא טוען שעשה ספינינג, והגזים. חוץ מזה שלפני שבועיים היה חולה בשפעת ואולי חזר לפעילות מוקדם מדי. אך אני כבר לחוצה הדופק מתחיל להיות מהיר וחושבת על הכי גרוע. אותה תופעה יש לי גם לגבי הילדים וגם לגבי ההורים שהם כבר בני שמונים ואני נלחצת מכל מצב בריאותי לא תקין שלהם. הרי הם לא יחיו לנצח. ויש בי כעס על עצמי ופחד איך אתמודד בזמן אמת, אם עכשיו אני נלחצת מכל מצב בריאותי. ושוב אני רוצה לציין שמלמד הנושא הזה אני לא נלחצת ומשתדלת להסתכל על חצי הכוס המלאה. האם הסיבה יכולה להיות היותי בת יחידה, ובת לניצולי שואה. הייתי מבקת עזרה כיצד ובאיזה אופן להתמודד עם מצבים אלה שהם די משתקים אותי ומלווים בתופעת פיזיות כמו יובש בפה דפיקות לב מואצות, והשתנה תכופהץ תודה על תשובתכם

 

[סהר-תמיכה]

דאגנית יקרה..

הדאגה לשלום הקרובים לנו היא חלק בלתי נפרד מחיינו, הרצון שלא ייפגעו, שיהיו בריאים וששום רע לא יאונה להם. ועם זאת, את מתארת מצב שחורג, בעינייך, מהמצב הנורמלי, כלומר כל דבר שקורה מתפרש בעינייך באור המפחיד ביותר, ואת חושבת על הרע מכל. יותר מכך, את חולקת אותו עמנו, כלומר, בעצמך מרגישה שאולי התחושה היא קצת קיצונית, מטרידה, משתלטת עלייך. היות שאת מסבירה את המצב היטב ומודעת להשלכות שלו על החיים שלך, וגם מעוניינת להיפטר ממנו, האם התעניינת בדרכים שונות לטיפול? האם פנית לייעוץ מקצועי?