דברים מעניינים ללמידה שלא ימצאו ב..

דברים מעניינים ללמידה שלא ימצאו ב..

דברים מעניינים ללמידה שלא ימצאו בבית הספר הממלכתי? בת של מכרים למדה בבית ספר ממלכתי בשוויץ את ההיסטוריה של המשפחה של עצמה. שלא תבינו איתי לא נכון: 1. המשפחה שלה לא הייתי משפחת מנהיגים ששינו את העולם. 2. בתי הספר הממלכתיים בשוויץ מרובעים וחסרי גמישות יותר מאלה שבישראל. ובכל זאת, היה שם פרויקט בשיעור היסטוריה שברור שלא ימצא לו זמן בתוכנית הלימוד המקוצצת שלנו: כל תלמיד (כולל מי שזה ממש לא עניין אותו) היה חייב לסכם עבודה על תולדות המשפחה שלו. נכון, זה נעשה כשהסוגיה עניינה מישהו במשרד החינוך ולא באלפי ההזדמנויות בהן זה עניין את התלמידים. נכון, כל העבודות היו חייבות לענות לקריטריונים מסויימים ולא לקריטריונים של התלמידים שאינם בהכרח פחות טובים ובכל זאת, פרויקט מעניין שעוסק בסוגיה היסטורית לא פחות חשובה מהרבה סוגיות שכן מעניינות מישהו שם למעלה במשרד החינוך הישראלי. סוגיה היסטורית אחרת שלא יהיה סיכוי ללמוד בכיתה היא ההיסטוריה של הפשע המאורגן. מישהו יכול לומר לי שזה לא חשוב? הרי הפשע המאורגן הוא חלק מהחברה המודרנית ותולדותיו צריכות לעניין אזרחים במדינה מודרנית. למה אני נזכר בפשע המאורגן? מישום שפעם הקרינו סידרת טלויזיה ארוכה על תולדות הפשע המאורגן בארה''ב. (מאיר לנסקי היה עוד בחיים כשהיא צולמה ולכן דמותו זכתה בה לשם אחר). הסידרה הייתה מרתקת והיוותה נושא בשיחות שלנו כתלמידים, בהפסקות וכנושא להתכתבות בפתקים בשיעורי היסטוריה ממוסדים. מחנך ביתי טוב היה מנצל את העיתוי ומזמן לבנו שצופה בסידרה גם ספרים בנושא. ממשרד החינוך אין בכלל מה לצפות לזה.
 

berlinale

New member
אבל זה לא מדויק

בביה"ס שאני למדתי בו, שהיה בי"ס ממלכתי רגיל לחלוטין (לא "ייחודי", לא חינוך ביתי ולא נעליים) היה "פרויקט שורשים" שבו כ"א היה צריך להציג את ההיסטוריה של המשפחה. אבל זה מביא אותי להרהור אחר. משרד החינוך קובע תוכנית לימודים מסוימת בהיסטוריה כחלק מתהליך סוציאליזציה: חשוב שידעו על נושאים א' ב' ג' (למשל: השואה, המהפכה הצרפתית וכו'). זה כמובן נכון גם למקצועות אחרים: אזרחות למשל ("חשוב" שידעו מהי דמוקרטיה, מה מבנה המשטר בישראל וכו'). מה אם ההורה בחינוך הביתי - או הבי"ס האלטרנטיבי - חושבים שזה לא נורא חשוב? שעדיף ללמד על פשע מאורגן ולא על המהפכה הצרפתית? או שלא ממש חשוב ללמד על דמוקרטיה (זה הרי קורה יום-יום בביה"ס של החינוך העצמאי)?
 
שאלה נפלאה

זו בדיוק אחת השאלות שמבדילות את החינוך האלטרנטיבי מזה הממלכתי. החינוך האלטרנטיבי (בהכללה, כמובן)גורס שאין לנו, ההורים, אפשרות לדעת מה באמת חשוב שהילד ילמד, מה באמת יכין אותו לחיים שלו (והדגש הוא על החיים העתידיים שלו), במיוחד בעולם הנוכחי שבו קצב השינויים הוא מסחרר. האם חשוב יותר ללמוד סינוסים וקוסינוסים בשיעורי מתמטיקה, או שאולי עדיף ללמוד דווקא משפטים ועריכת דין? האם היסטוריה חשובה יותר מפסיכולוגיה? האם גיאוגרפיה עדיפה על לימודי התמצאות באינטרנט? האם שיווק וניהול לא יותר חשוב מלשון? וכן הלאה? כמובן שלא רק מה ש"חשוב" הוא הקובע, אלא גם ההקשר התרבותי הכולל, אבל גם כאן ניתן לראות שלא ברור מה "תרבותי" יותר. על מנת לבחון את השאלה הזאת כדאי לנו להסתכל על עצמנו ולבדוק מה מהחומר שאנו למדנו בבית הספר רלוונטי לחיינו כבוגרים (וזאת עוד בתקופה שבה השינויים היו הרבה פחות מואצים). האם השאיפה שהילד ילמד כך וכך איננה נובעת בעצם מתוך איזו פנטזיה שאם הוא יילמד את היידע שאנחנו למדנו אז הוא "יהיה בסדר"? מכאן נובע שעדיף לתת לילד כלים ללמוד על עצמו, על כוחותיו וחולשותיו ואהבותיו ונטיותיו ויכולותיו החברתיות והאישיות, ולתת לו לבחור בעצמו את תחומי העניין שלו.
 
אני מניח שאם נושא מסויים חשוב

לתפקוד של האזרח, ימצא רגע שהתלמיד יתעניין בו ובהיסטוריה שלו כך שמי שמשתמש בשיטת UNSCHOOLING ימצא מתי ללמוד עם התלמיד על מהות הדמוקרטיה ושורשיה. בחינוך ביתי או חולופי אחר, אם זה חשוב למישהו אז יגיעו לזה. חינוך חלופי זה לא רק בתי ספר דמוקאטיים. גם רשת אל המעיין של ש''ס היא חינוך חלופי ושם אני בטוח שסותמים את הפה חזק וטוב למי שמנסה ללמוד על המהפכה הצרפתית או האמריקנית.
 
עבודות שורשים נפוצות

כמעט בכל בי"ס ממלכתי בישראל-אני,בזמנו,כתבתי אחת וממש עכשיו קראתי שתי עבודות מרתקות של תלמידות כתה ז' בבי"ס רגיל,מיובש וגרוע לטעמי-אבל גם שם יש דברים טובים ובודאי שיש עבודה שמלמדת הסטוריה דרך המשפחה האישית. בחיים יש עוד כמה צבעים חוץ משחור ולבן...
 
../images/Emo12.gif

נחמד לשמוע שעושים עבודות שורשים גם פה. (על זה האייקון המתפלא). אגב, ברור שבחיים יש יותר משחור ולבן. מ'מערכת שחורה לגמרי' היה קל בהרבה להוציא תלמידים. לא יודע אם כתבתי את זה כאן בעבר, הבן שלי מקבל שעתיים בשבוע בבית ספר ממלכתי (שיעורי ריפוי תקשורתי). הנקודה היא שאת רוב השירות שהם הציעו לנו דחינו לאחר בדיקה. אם הבדיקה הייתה יוצאת מוצלחת והיינו מקבלים כל שירות שהם הציעו, היינו משלימים את השירות שלהם אחר הצהריים בתראפיות נוספות ומקבלים בסך הכל יותר טיפול. אישית אני בעד אקלקטיות (אספנות) וזה גם החינוך שהבן שלי מקבל: חצי ביתי-מיוחד, חצי חליפי-מיוחד וטיפה ממלכתי-מיוחד.
 
למעלה