דברים מפתיעים שילדים אומרים

[keren kr]

דברים מפתיעים שילדים אומרים

יש דברים מסויימים שילדים אומרים, שממש לא ציפינו מהם להגיד , ווואלה לפעמים הם ממש מפתיעים אותנו... אני חייבת לשתף אותכם , שהיום הייתי עם הילדים שלי בבנק, והייתי חייבת להתרכז ולהיות קשובה לפקידה/יועצת וואט אבר.. וכל שניה הבן שלי , הראל שאוטוטו בן 5 , נזכר שהוא ממש חייב לדבר איתי עכשיו, ואני חוזרת ואומרת, הראל עוד מעט ,כשנסיים פה, לא עכשיו, עוד מעט.. ואז הוא אומר לי : אז אמא, למה הבאת אותנו איתך , אם אנחנו מפריעים לך? הייתי בשוק, ובלי לחשוב יותר מידי , עניתי , כי אני חייבת לסדר פה משהו ואני לא יכולה להשאיר אותכם לבד בבית, אז תתחשב קצת? למרבה הפלא , זה עזר ל 3 דקות. מספיק טוב , לא!?

 

[אמא יש רק אחת 3]

איזה חמוד הראל..../images/Emo13.gif

אני לימדתי אותם את המילה סבלנות...ומשמעותה... שהם מנדנדים ורוצים משהו כאן ועכשיו את תשומת הלב שלי ,את המשחק מהמדף העליון וכו וכו..ע כ ש י ו אמא !!! לדחות סיפוקים מאוד קשה להם בגילאים האלה אז אני אומרת אתם מכירים את המילה סבלנות נכון? ואז הם עונים ..כן אמא סבלנות זה לחכות לאמא..לפעמים זה עובד והם מחכים עד שאתפנה.. לפעמים הם ממשיכים לדרוש כאן ועכשיו מענה מידי.. אני ממשיכה להפנים את המילה הזו.

עד שישריש עמוק..

 

[טלי אמסלם]

ילד רוצה שיראו אותו- טיפ../images/Emo66.gif

אני למדתי שילד מטבעו רוצה שנראה אותו ואז הוא מתחיל לנדנד או לקפוץ עלינו מאחורה ולמשוך ואנחנו עושים בדיוק הפוך מעיפים אותו מאיתנו וכועסים, מניסיון וזה עובד, פשוט להסתכל עליו ולהגיד לו "הי, אני רואה אותך..." כמו אני רואה שאתה קופץ, אני רואה שאתה כועס וכו', וגם אהבתי את מה שקרה לך קרן, כי בסה"כ הסברת לו.... ומגיע להם הסבר!

 

[אמא יש רק אחת 3]

לפעמים הם לא רק רוצים שנסתכל..

אם כל הזמן היו רוצים שאראה אותם וזה היה מספיק... היתי מסתכלת עליהם כל היום... הם רוצים משהו עכשיו ממני ,לא מספיק להם שאראה אותם הם רוצים שאמלא את הדרישות שלהם ...בזמנים שלפעמים אני פשוט לא יכולה. מתי בכלל ילדים יכולים לדחות סיפוקים הכל תלוי במנגנון הזה לדעתי באיזה גיל זה מתיצב יותר??

 

[אמא יש רק אחת 3]

ואיך מלמדים אותם לפי הקבלה לדחות סיפוקים?

האגו הקטן רוצה כאן ועכשיו...

 

[limorsf]

דחיית סיפוק לומדים מהיום שנולדים ועד...

סוף החיים כנראה. למעשה, בתחילת החיים מחוץ לרחם אנו מתאימים (או מתאימות) את עצמנו לצרכי התינוק באופן הכי מלא שאפשר, וכבר לאחר כחודש, בעדינות וברגישות, מתחילים לדרוש מהתינוק "לחכות" שהאוכל יגיע ("...הנה הבקבוק מגיע...") מרגיעים במילים, לוקחים על הידיים אבל "מושכים מעט זמן", והכל באופן טבעי. למעשה במהלך השנה הראשונה התינוק לומד יותר ויותר להמתין למילוי הצורך, מבלי להרגיש שהמצב כואב באופן בלתי נסבל מבחינתו. בשנה השניה לחיים אנו מלמדים גם לקבל תחליפים ("...אתה לא יכול לקחת את הצלחת אבל בוא תיקח את הכף...") כך שאל היכולת לחכות אנו מוסיפים את הגמישות לקבל תחליפים. בשנה השלישית אנו מלמדים את הרעיון של סבלנות כתכונה מוערכת על ידי הסביבה, כאשר בגן ובבית יש יותר ויותר מצבים בהם הילדים נדרשים לעמוד בתור, לחכות שיגיעו אליהם... וכו' מעבר לגיל 4 לערך, קיימת ציפיה ברורה מצד הסביבה החינוכית להיות מסוגל לדחות סיפוק במשך דקות ארוכות, ואף להתאים עצמו לדרישות הסביבה - דהיינו - מיפגש בגן, בו הוא לא פועל על פי רצונותיו אלא מתאים עצמו לסביבה. זהו למעשה המנגנון שמכשיר את הילדים לתפקד בקבוצה, מבלי להרגיש סבל בכך שאינם עושים באותו רגע כל מה שרוצים. כך שמסכימה מאד שהרבה מאד מהתנהגותינו תלויה בהתפתחות המנגנון הנ"ל ונגזרותיו: מתוך היכולת לחכות מופיעה הסבלנות, ומתוכה מופיעה היכולת לשיתוף פעולה ובשתיהן תלויה היכולת לתפקד היטב בקבוצה, ולהרגיש כי אני קיים גם כאשר אני בקבוצה, והופך לחלק מהקבוצה, במקום להיות איתה בקונפליקט, ובהמשך היכולת למלא הוראות. מגיל גן חובה ואילך, גילאי 5-6 משתכללת היכולת לדחות סיפוק אישי ולהיות חלק מקבוצה, יכולת אשר משמשת בסיס ללמידה על פי לוז של שיעורים, בהם הילדים נדרשים רוב הזמן לעכב סיפוק אישי ולבצע הוראות. לכן כאשר בודקים התאמה לכיתה א', חשובה ביותר גם ההתפתחות הרגשית הנ"ל המאפשרת למידה בקבוצה. כל זאת, יש לזכור, נמצא בחוסר התאמה עם התרבות הנוכחית בה אנו חיים - בה יש דגש רב ומסיבי על סיפוק מיידי ומהיר באמצעות טלפונים ניידים, תקשורת מחשבית, קצב חיים מהיר וכו'. כך שמצד אחד אנו מדגישים ורוצים דחיית סיפוק ומצד שני מפעילים לחץ חזק באמצעות הסביבה לסיפוק מיידי. מבלבל לא? גם אותנו כהורים וגם אותם כילדים. צריך למצוא איזונים בין הללו, ולא פשוט מסתבר. אני חושבת שפתרון אפשרי הוא להגדיר בכל זאת מה חשוב לנו י ו ת ר כהורים ולהדגיש את זה, וכנראה שאי אפשר בלי היכולת הזו "לשים את עצמי בצד" למשך רגע או יותר.... לימור סופר-פטמן פסיכולוגית חינוכית ופסיכותרפיסטית

 

[אמא יש רק אחת 3]

../images/Emo13.gifתשובה נהדרת כמו גם האחרות..תודה

 

[keren kr]

לפעמים כשמסתכלים הם מרגישים תשומת לב

אני לומדת בימים אלו גישור, ולמדנו השבוע משהו שהיזדהות עם צורך לא מסופק של מישהו זה עוזר ומוריד לו את הכעס. ויותר קל להתקדם משם.. אז על אותו משקל , אם מסתכלים על הילד בהבנה שקשה לו , שהוא כועס.. , בלי לספק את הצורך, זה עשוי לעזור,זה תלוי גם בילד כמה הוא הבין שעצם המבט זה יחס..וכמה אנחנו שידרנו במבט .. אבל שווה לנסות ולהתאמן על זה..

 

[limorsf]

עצות מעשיות למתן תשומת לב:

נכון מאד, ואפשר מעבר למבט, לאמר שאנו מבינים ושמים לב לצורך, גם אם לא נוכל למלא אותו מיד. לדוגמא: דני, אני מבינה שאתה פשוט חייב שזה יהיה עכשיו אבל אם תמתין עד סוף השיחה...(טלפון, אלא מתי הם הכי צריכים אותנו?) אני אוכל לעזור לך... ובהקשר של אחים, לשתף במיגוון הרצונות את כולם: "...רגע יש פה את יוסי עם השיעורים, דינה צריכה אוכל לטיול ורועי הקטן צריך עזרה עם המכנסיים... לכן הוא יהיה ראשון, דינה... ויוסי... וכו' שימו לב - הם לא צריכים להסכים עם סדר החשיבות שאנו נותנים, ומותר להם לערער על ההחלטות, אנו לא מחויבים בשום חוזה להתווכח באופן דמוקרטי על כל החלטה. ברור שהם יתחרו על תשומת הלב, זה רק הגיוני ואינטליגנטי מצידם לעשות כך, אבל אם יש הגיון בדרך שאנו פועלים, הם יפנימו, גם אם לא יודו בכך! לא בגלוי לפחות לימור סופר פטמן פסיכולוגית חינוכית ופסיכותרפיסטית

 

[rin859]

הילדים שלנו קולטים אותנו בצ'יק צ'אק

מה לעשות, אנחנו צריכים לעשות מאמצים "לחגוג" על מספר חתונות בעת ובעונה אחת מבלי לפספס את תשומת הלב שהם דורשים

 

[טלי אמסלם]

מסכימה ולפי הקבלה...

אני מסכימה שלא תמיד זה מה שהם צריכים, ואם שאלת מה לפי הקבלה, אז חינוך עפ"י הקבלה הוא בהחלט לא אינסטנט, אלא בניית האדם להבנת הטבע שלו עצמו, הטבע הוא אגואיזים, וילד שמתחיל לעבוד עם הרצונות שלו ולהיות מודע להם גם מתחיל לעבוד אחרת ולפעול בצורה אחרת מתוך ההבנה שלנשמה אין גיל וההתפתחות שלנו ושלהם היא מקבילה, וכל החינוך הופך להיות משותף לו ולנו, כמו הרפתקאה משותפת שבדרך יש עליות וירידות.

 

[ורד129]

הי קרן השיתוף שלך מזכיר לי משהו....

שסבא שלי נפטר בשיבה טובה בגיל 96 , הבן שלי מיכאל בן 4 ראה שאני עצובה והתחיל לשאול אותי כל מיני שאלות קיומיות מה זה נפטר? ולאן הוא הלך? ומה זה מת הסברתי לו שרק הגוף שלו התעייף ונפטר, אבל בעצם הנשמה שלו ממשיכה לחיות בגוף חדש אז הוא אמר לי : אמא נכון שאני יותר גדול מסבא נעים כי עכשיו סבא הוא כבר תינוק ואני גדול בן 4 לרגע זה נשמע לי כמו מדע בדיוני והאמת שנדהמתי וצחקתי ביחד... באיזה מהירות וטבעיות הוא תפס את העניין...

 

[נעמי שקורי]

תודה ורד על השיתוף

בהחלט תגובה מדהימה יחסית לילד בן 4 איזה חמוד

 

[keren kr]

אנחנו כל הזמן מופתעים מהמודעות שלהם

נראה שהדור הזה , הגיע כבר עם הרבה הבנות על החיים.. זו דרך ההתפתחות כנראה.. מדהים

 

[תלתלית3]

אולי להבטיח לו על סבלנותו משהו שהוא אוהב