דברים שאנחנו כותבים.

דברים שאנחנו כותבים.

היה שירשור ציורים [שלצערי לא לקחתי בו חלק כי לא ציירתי כבר כמה שנים טובות] בואו נעשה שרשור כתיבה!

כתבתם שיר? סיפור?
תראו לנו D:

 
:)

זה קטע שכתבתי בעקבות חוויה אמיתית במסעדה אמיתית. מעולם לא אהבתי ילדים ואינני רואה את עצמי מביאה כאלה לעולם, וזה רק חיזק את העניין.

"אמא. אמאאאאאאאאאאא אני רוצה את זהההההההההה אמאאאאא!!!#$#@% אם לא תתני לי את זה אני לא זוז מפהההההההה", בן אדם קטן ומרושע נשכב על הרצפה ולא מוכן לזוז. הוא צורח ומנפנף בידיו לכל עבר בעוד האישה שרוכנת לצידו נראית חסרת אונים. שקיות שחורות מתחת לעיניה, קמטים אין סוף והיא רק בת 35, אישה צעירה. כל המסעדה מסתכלת עליהם, איזו בושה. אני שומעת אותה מתחננת לילד שיאכל מה שהזמינו לו, מכל מיני סיבות. אולי אין להם כסף למנה הספציפית ההיא, אולי הוא פשוט קטן מידי כדי לאכול מנה כזו, לא יודעת. האבא אדיש, עסוק בעולם שלו. בין ביס לביס הוא תוהה בשביל מה הוא היה צריך את זה, יכול להיות שהוא גם חושב על המאהבת. הצעירה המהממת ההיא שאין לה ילדים אז הבטן שלה מחוטבת וקטנה, אין לה קמטים ובטח לא שקיות שחורות מתחת לעיניים – נפש חפשייה שמקדישה את כל כולה רק לו. מיותר לציין שאחרי שהילד נרגע, המשפחה לא החליפה מילה כל הארוחה, הם כבר די התייאשו אחד מהשני. איזה מראה עגום.
שולחן ליידי תינוק מתחיל לבכות. אני מניחה את ההמבורגר שלי בצלחת ומביטה בבחילה בגברת שללא שום בושה חושפת שד באמצע המסעדה ומניקה. נורא בא לי להעיר לה, או לפחות להעיר את עיניה למספר זוגות עיניים רעבות ננעצות בה. אני תוהה אם בנות הזוג של אותם גברים רעבים שמו לב לזה. אבל אני שותקת.. אני לא אומרת כלום, כי מי אני שאצא נגד הטבע? הקיסר הקטן רעב, וצריך להאכיל אותו. אולי אני אציע לה בקבוק?.. בפעם האחרונה שהערתי למישהי זה כמעט נגמר במכות. איכס גועל נפש. איבדתי את התאבון לגמרי..
בצד אחר של המסעדה חוגגים יומולדת לקיסר אחר. שולחן של 20 איש, משפחה בעיקר. הילד השמן בקצה השולחן חוגג 7 או 8, לא הצלחתי לשמוע. אני מזועזעת מכמות האוכל שהמפלצת הקטנה הזו אוכלת, ונמלאת תדהמה ומעט קנאה על האוצרות שמרעיפים על הילד. היי, אני לא קיבלתי כאלה כשהייתי קטנה! לגו ב500 שקל, ערכה לניסוים בעוד 480 כדי שהילד ישכיל, טרקטורון שעלה בוודאי כמו רכב, וגולת הכותרת! מכשיר נייד הכי חדיש שיש [מניחה שבאיזור ה3000 שקל] עכשיו אני ממש כועסת. אני כועסת על בני אדם שהפכו חלשים אל מול המפלצות הקטנות. אני כועסת על אנשים שלא מסוגלים להביא ילדים ובכל זאת עושים את הטעות הזו ואז מצטערים עליה כי היום להוליד ילד זה להביא קיסר לעולם. מלך שההורים הם הנתינים שלו. אני יודעת שכשאנשים משתעבדים לאדם אחר הם נעשים מדוכאים, ודיכאון מוליד כעס וטינה, וככה זוגיות מתפרקת. אני רותחת מזעם כשהמפלצת חצי טון הזו עוד מעזה לבוא בטענות לאבא המקסים, ולספר לו שיש פלאפון עוד יותר חדשני מזה.
אלוהים, במה חטאו המסכנים?
אני ובן זוגי מסתכלים זה על זה ומחייכים בהסכמה, חוזרים להמבורגר עם בייקון וגבינה שהזמנו. בועה קטנה וורודה משלנו. בלי מפלצות, בלי קיסרים, בלי שום עול.
 

always say yes

New member
לא המציאות

זה שלאנשים אין מושג בחינוך ילדים לא הופך את הילדים למפלצות
אני לא אוהבת להעביר ביקורת אבל הקטע שכתבת זיעזע אותי, סליחה
הילדים האלה הם אנשים קטנים הם יגדלו והם צריכים מישהו שילמד אותם איך לגדול
הילדים האלה הם אנחנו לפני מספר שנים
וההורים שתיארת, הם המפלצות בסיפור הזה
לתת לילד כל מה שהוא דורש? להפוך אותו לשליט? "קיסר"? זה אסון
לא הילדים הביאו אותם למסכנות הזאת זה הם בלבד הביאו את עצמם!
בכיסא בו אני יושבת אני לומדת מטעויות של אחרים, הטעויות של ההורים שלי, של אנשים בחוץ.
אני אביא לעולם ילד ואגדל אותו להיות בן אדם ולא מפלצת וזו צריכה להיות מחשבה של כל מי שרוצה להיות הורה וכן צריך לחשוב לפני שמחליטים להיות הורים.
לדעתי, נקודת המבט שלך מוטעת
נכון ילדים זה לא קל אבל זה לא צריך להיות אסון
צריך לשמש דוגמא טובה לילד והילדים שתיארת מתנהגים בדיוק כמו שההורים שלהם חינכו אותם אי אפשר להאשים אותם
אני מקבלת את זה שיש אנשים שלא רוצים להביא ילדים באמת מקבלת
אבל אם זאת הסיבה? שמסתכלים על הילד כמפלצת מרושעת ותאוותנית זה פשוט לא נכון, ההתנהגות שלו תלויה אך ורק בהורים שלו ובחינוך שהוא מקבל
 
מצטערת שזיעזעתי אותך

ככה אני רואה את המציאות סביבי. אני לא אוהבת ילדים, לא מוצאת בהם שום דבר חמוד או מדהים פרט לעובדה שבילד יש חלק ממך. יש לי עוד המון סיבות למה אני לא בעד בכלל, אבל אין לי חשק לפתוח בדיון בו את מנסה להבין אותי ואני מנסה להבין אותך. אלה התחושות שלי, ועל זה כתבתי. מצטערת אם הזדעזעת.
 
פרפרית

לא פשוט לכתוב את הדברים האלה שמנוגדים ל"מקובל".

אני מאמינה שהלחץ החברתי וה"נורמות" גורמים להרבה זוגות להביא ילדים לעולם
למרות שלא היו עושים זאת אילו חיו בחברה אחרת.

ובכל מקרה אני מקווה שהבועה שלכם וורודה מהדברים שממלאים אותה ולא ממה שאין בה
 

Heart N Soul

New member
נהניתי לקרוא (=

ומאוד אהבתי את אחת מפנינות החכמה באותו קטע: "אני יודעת שכשאנשים משתעבדים לאדם אחר הם נעשים מדוכאים, ודיכאון מוליד כעס וטינה, וככה זוגיות מתפרקת."
ולי זכורים זמנים שהשתעבדות לאדם אחר היוותה בשבילי משמעות...

תודה על השיתוף
 

Being And Doing

New member
כתיבה יפה, קולעת, מדויקת, בהירה ..

מצד שני, אני חייב להמשיך את המשפט האחרון, "בלי מפלצות, בלי קיסרים, בלי שום עול, ועם אובדן הרגשה שמילים לא יוכלו לתארה, שאנשים כמהים להשיגה, הרגשת האהבה האינסופית, ההרגשה הנתינה האינסופית, הרגשה ששום אחד אחר לא יוכל לגרום לך - רק ילדך שלך"..
 
אני מצטערת.

אני לא מסוגלת להסכים ולראות את הטוב בזה.
אני לא אוהבת ילדים, ומעולם לא אהבתי. אולי יום אחד זה ישתנה ויתעורר בי הרגש האימהי הזה שכולם מדברים עליו, אבל בנתיים... טוב לי כפי שאני


ותודה :)
 

ירון מקשקש

Well-known member
מנהל
משהו משלי...

החיילת


חיילת על הגבול יושבת עבודתה עושה בשקט
היא רצינית ודייקנית ערנית ותכליתית ביום וגם בערב
כי בידיה מופקדים חייהם של אחים חברים המה לנשק
ובשעות הפנויות היא עם החברות חולמות על העתיד
ומדברות על הידיד, את הפחדים שלה היא נושאת בשקט


פזמון:
אלוקים שמור על החיילת, בת ישראל הנאמנת, אל ביתה השיבה
בלי פגע וכאב אל אימא ואחים ואבא שאוהב
עוד נכונו לה ימים של שמחות וריגושים חתונה וילדים
וערבי שבת קדושים. שמור אלוקים על זו החיילת


חיילת אל אהוב ליבה מכתב כותבת, במוצב בלילה קר
הוא לה הכי יקר ואת כל געגועיה בדמעות ודיו שופכת
מספרת על חלומות טיולים ומקומות שאליהם הם ילכו
אם את הצבא הם יעברו בחייהם כי מר האויב
אשר כל יום לא מוותר ויורה עליהם בלב קר


פזמון:
אלוקים שמור על החיילת, בת ישראל הנאמנת, אל ביתה השיבה
בלי פגע וכאב אל אימא ואחים ואבא שאוהב
עוד נכונו לה ימים של שמחות וריגושים חתונה וילדים
וערבי שבת קדושים. שמור אלוקים על זו החיילת


חיילת שתדעי את הגאווה של אבא את תמיד בלב של אימא
האחים מתגעגעים מציירים אותך בציורים לבבות ופרחים.
וביום שישי עת לחופשתך תצאי אבא יחבק אימא תפנק
והאחים יקרקרו סביבך מרוגשים
אימא במטבח תמלמל מבלי משים


פזמון:
אלוקים שמור על החיילת, בת ישראל הנאמנת, אל ביתה השיבה
בלי פגע וכאב אל אימא ואחים ואבא שאוהב
עוד נכונו לה ימים של שמחות וריגושים חתונה וילדים
וערבי שבת קדושים. שמור אלוקים על זו החיילת.

 
למעלה