דברים שאני אוהב/ת באמא/אבא שלי

[יעל עיני]

דברים שאני אוהב/ת באמא/אבא שלי../images/Emo23.gif

ולמה זה חשוב לזכור? כי בתוך כל הסערה, בתוך כל המריבות, הכעסים, השנאות, חוסר ההבנה ועוד, יש בהורים שלנו גם דברים שאנחנו אוהבים, ולפעמים, אם נזכור את זה יהיה לנו יותר קל להבין אותם.

 

[עוד שרון]

באמא שלי אני לא אוהבת כלום.

אני אפילו מזדעזעת ליפעמים מההתנהגות שלה או מדברים שהיא עושה. ואבא שלי- אני מעריכה את ההשתדלות שלו, אני אוהבת את הסיפורים שלו.

 

[יעל עיני]

אילו סיפורים הוא מספר?

 

[עוד שרון]

הוא מורה לידיעת הארץ ותמיד יש

לו סיפורים מעניינים שקשורים בנושא. הוא מת על הארץ ועל ההיסטוריה שלה ועל תולדותיה ובקיא בתחום החל מימי התנך ועד ימנו אנו.

 

[יעל עיני]

מגניב...

אני אוהבת לשמוע סיפורים כאלו. גם אמא שלי כזאת (היא מורת דרך בין היתר). היא החדירה בי את האהבה שלי להיסטוריה.

 

[The Dream Maker]

אממ

באבא שלי: שהוא מסכים להסיע אותי לכל מיני מקומות,ושהוא תמיד עוזר לי. באימא שלי: שהיא תמיד נמצאת בשבילי כדי לדבר(למרות שמאז שהיא התחילה לעבוד מסודר יש לה קצת פחות זמן

)

 

[tty2]

אוהב את השירשור!../images/Emo45.gif

אצלי הסיפור שונה בתכליתו כיון שב-26.5 השנים מאז שנולדתי, אני מחפש, לא מוצא, ואולי אף פעם לא אמצא דרך לגמול להורי על העבודה הקשה והדורשנית הזו של גידול ילד חולה בשיתוק מוחין שחוץ מהאבחון הזה, נושא עימו גם חבילת מתנות נוספת שהפכה את משימת הגידול שלי למירוץ אין סופי שגם היום אינו נגמר. אז ברור, שמה שאני אוהב בהורי זה את הנחישות הבלתי מתפשרת! את ההתמדה, את כושר העמידה בלחצים אין-סופיים, וכי חשוב את האהבה האין-סופית שהעניקה לי רשת ביטחון בעולם האכזרי של החברה הבריאה. את כל זה הורי ביצעו תוך שהם מגדלים את אחי ואחותי וגם להם, לא היה חסר דבר! תשומת הלב הייתה כמעט שווה (כי אי אפשר להשוות

). רק כדי לסדר את האוזן, עברתי מס' לא מבוטל של ניתוחים, אשפוזים, בדיקות וטיפולים, שבזכותם, אני מאז ועד היום מתהלך עצמאית לגמרי, מדבר(!), התגייסתי לצבא, סיימתי לימודים אקדמאיים, והיום אני בעל חברה עצמאית לפיתוח תוכנה ופתרונות מיחשוב. שלא תבינו לא נכון, לגרום לילד, להלך בגבס בשתי רגליים, לבצע תרגילי פיזיוטרפיה, להתמיד בטיפולים, זה לא פשוט בכלל! כל זה רק בזכות 2 הורים... אז איך אפשר שלא לאהוב?!?

 

[יעל עיני]

וואו. עשה לי טוב לשמוע.

הסיפורים האלו תמיד מזכירים לי את כל הסרטים המבוססים על סיפור שקרה והיה כלול בתוכו מאבק להצלת הילד ממחלה כלשהי. מדהים. באמת כל הכבוד להוריך, וגם לך.

 

[tty2]

לצערי...

זה לא סיפור פשוט או דמיוני בכלל, אם כי אני מבין על מה את מדברת... לפעמים החיים באמת נראים יותר כמו איזה קטע מסרט בדיוני... אבל, חשוב לי להדגיש כי בניגוד לסרטים, כאן, במציאות, לא הכל נגמר בHAPPY END הדרך הייתה רצופה מריבות, חילוקי דעות, אבל בתוך כל זה צריך לזכור, לעצור, להקשיב, ולנסות להבין ולהתפשר. אלו החיים.

 

[יעל עיני]

התכוונתי לסרטים שמבוססים על סיפורי

אמת. לא כולם הסתיימו ב- HAPPY END, אבל בכולם קיימת הנחישות להצליח, לעזור ולא לקבל את "גזר הדין" כמו שהוא. שזה מה שאני אוהבת בסרטים האלו. סיפורים אמיתיים על אנשים שהחליטו שאפשר לשנות ולהילחם ב"גורל", וזה מה שההורים שלך, ואתה עשיתם.