דברים שלא סיפרתי לכם -אישי מאוד

[גווניבר]

דברים שלא סיפרתי לכם -אישי מאוד

אזהרה: ההודעה הזאת עלולה להיות קשה. אם אתם קוראים את ההודעה, תקראו אותה בבקשה עד הסוף. תמיד בפורום אני משתדלת לשדר המון אופטימיות ולעודד כמה שיותר. בעקבות מספר הודעות בפורום (שאני רואה שהיום התייחסתם אליהם מכיוון אחד), החלטתי לספר את הסיפור המלא. או במילים אחרות:הסיוט שנקרא קלאב-פוט. בתור ילדה נפלתי הרבה, ואחרי טיולים שנתיים הרגליים קצת כאבו. בקיץ שאחרי כיתה י' התחילו לי הכאבים הרציניים אחרי טיול שערכתי. במשך שבועיים לאחר מכן לא הייתי מסוגלת ללכת יותר מכמה צעדים. כשהלכתי לשירותים הייתי צריכה לעצור לשבת באמצע הדרך. לאחר זמן, הבנתי שהכאבים לא נבעו רק מהמאמץ של הטיול, וכשפניתי לרופאים הם אמרו שזה בגלל הצמיחה לגובה של גיל ההתבגרות. במהלך כיתה י"א החסרתי כשליש מהשיעורים בגלל הכאבים. בהפסקות לא יצאתי מהכיתה, כי לא יודעתי אם אני אוכל לחזור אליה בזמן, או שהרגליים ירצחו אותי. בכיתה י"ב הסיפור נמשך. שוב הייתי צריכה לנוח אחרי כמה צעדים, שוב הקור המקפיא שצורב בבשר. כשהלכתי לעיר לבשתי חצאיות כהות, כי ידעתי שאני אצטרך לשבת באמצע הרחוב כשהרגליים יפסיקו לתפקד. כמעט כל בוקר כשאני יורדת מהמיטה, אני מרגישה שהגידים ברגליים עומדים להקרע. לפעמים אני נשארת עוד שעה-שעתיים במיטה למרות שאני צריכה לשירותים, כי אני לא חושבת שאני אעמוד בכאבים הכרוכים במאמץ אדיר כזה. היום אני כבר בת 22.5. המצב לא ממש משתנה. סיפרתי לכם שהתחלתי ללמוד בלט. לא סיפרתי שאחרי כל שיעור היו לי כאלה כאבים, שלמחרת לא יכולתי ללכת לאוניברסיטה. לא סיפרתי שתכננתי את מערכת השעות באוניברסיטה לפי המיקום של החדרים. לא סיפרתי שלפעמים (כמו היום למשל) אני יושבת באמצע המסדרון חצי שעה, בוכה מרוב כאבים, ולא מסוגלת להגיע לכיתה שבמרחק שתי דקות. לא סיפרתי על הפעם שבה ירדתי מהאוטובוס בדרכי הביתה עם חבר שלי. אחרי חמישה צעדים התמוטטתי על המדרכה. הייתי צריכה לחכות רבע שעה עד שחבר שלי שם את התיקים בבית וחזר כדי להרים אותי. לא סיפרתי שאחרי 15 סוגים של משכחי כאבים, הרבה סוגים של טיפולים אלטרנטיבים, שבועות וחודשים של כאב רצוף, ויותר מחמש שנים של סבל- לפעמים אין לי יותר כוחות. שאלתי את אח שלי כשהייתי בכיתה י"ב: לא לכל האנשים הרגליים כואבות כל הזמן, נכון? אני כבר לא זוכרת מציאות אחרת. ואמא שלי עשתה הכל בשבילי. אחרי שהורידו לי את הגבסים היא עשתה לי פיזיוטרפיה כל יום, כמה פעמים (וזה כשהיו לה עוד שני פעוטות בבית). אח"כ היא עשתה לי פיזיוטרפיה שעות כל ערב עד גיל 12. הטיפול התחיל כשהלכתי לישון. לפעמים התעוררתי ב-1-2 בלילה, וראיתי שאמא שלי כבר חצי ישנה, ועדיין ממשיכה עם המתיחות. היא לקחה אותי לריפוי בריקוד (ב-6 בבוקר, לפני שהאחים שלי התעוררו), לברכות שחיה, רפלקסולוגים, אורטופדים, מסג'יסטים, אקופנטורה. אמא שלי עשתה הכל, ובכל זאת יש לי כאבים. כשהשנה ד"ר לילינג אמר לנו שהיום שמים את הדניס-בראון עד גיל ארבע, אמא שלי נכנסה ללחץ וכמעט בכתה. כשיצאנו היא אמרה לי "את חושבת שבגלל שלא השארתי לך את הדניס בראון יש לך את הכאבים? אבל אז הרופאים לא אמרו שצריך עד גיל 4. למה לא המשכתי על דעת עצמי עם הנעליים?" מה אתם הייתם עונים לה??? יש בחור בגילי, י', שנולד עם ק"פ ברגל אחת. הוא עבר כבר שבעה ניתוחים. היום הוא חי על כדורים נגד אפילפסיה. הכדורים האלה ממש מטשטשים אותו, והכל כדי להתגבר על הכאבים האיומים. אני לוקחת כדורים נגד דיכאון (שגם הם משפיעים על מערכת העצבים המרכזית), ויש הקלה מסויימת. יש ילד ביכתה ה', מ', שנולד עם ק"פ ברגל שמאל. הוא עבר שני ניתוחים. אמא שלו לא עושה לו פיזיוטרפיה (הוא גר אצלה), והיום הוא צולע וסובל מכאבים. באינטרנט קראתי על אנשים עם ק"פ שעומדים בפני קטיעה. אם אתם מחליטים שלא לתת לילדכם את מקסימום הטיפול, אני רוצה להפגש איתכם פנים אל פנים. תגידו לי מה החלטתם לא לעשות. כשתשמעו את הרעד בקולי, כשתראו את הדמעות שיורדות בלי שליטה, כשתבינו שלראות ילד בגיל ההתבגרות שרוצה למות מרוב כאבים תבינו שזה הרבה יותר נורא מאשר לתת לילד לישון עם ה-DBB עד גיל 4, ולעשות לו פיזיוטראפיה. אתם הבאתם אותו לעולם, וזאת האחריות שלכם לעשות את הכל בשבילו! והפעם בלי החתימה הרגילה: עושים מה שצריך! עכשיו! רבקה

 

[אמא של נושי]

עם כל הכבוד

אני יודעת שאת סובלתאבל לא הנעליים זה מה שמשנה אני מכירה כמה צעירים אחרי גיל בגיל 18 שעשו אפילו ניתוח ולא היו עם שום נעליים ולהם אין כאבים . יכול להיות שבמקרה שלך זה אולי היה קריטי אבל לא בכל מקרה והיום גם שמעתי עוד דבר - לא לכל הילדים מתאימה שיטת פונסטי לא לכל הילדים בלי קשר להורים . אני לא ישים לבן שלי את הנעליים הוא יעבור ניתוח ואח"כ הוא יצטרך לשים סד ולא את הנעליים כך אמרו כמה מומחים. אז מה שאת אומרת הוא שאני פשוט לא מטפלת טוב כי אני לא שמה נעליים ובטח לא עד גיל 4 אני עושה מה שאפשר ומקווה שזה הכי טוב שואלת מתעניינת אצל כמה מומחים כיום . נילי

 

[גווניבר]

אני בעיקר מדברת על אמא שלי

ופחות באופן אישי על אנשים בפורום. ד"ר בור אמר שהתיקון של הרגליים שלי, הוא התיקון הטוב ביותר שהוא ראה עם ניתוחים ובלעדיהם. אם את מתווכחת עם סטטיסטיקות ונתוני הצלחה של פונסטי, אני בטח שלא אצליח לשכנע אותך. תכנסי לפורומים של יאהו, ותקראי כמה אנשים הולכים לפי פונסטי. את לא תעשי את מה שאפשר. את תעשי מה שנראה לך. הכי טוב זאת שיטה שמוכיחה את עצמה. תראי לי נתוני הצלחה מספריים של שיטה אחרת שנבדקו לאורך זמן, ואני אכתוב הודעת תיקון "בנעליים או בכל שיטה מוכחת אחרת". אני חושבת שהשיטה בעיקר לא מתאימה לכל ההורים, לגבי הילדים, אני מניחה שהם יסתדרו גם אצל פונסטי. אני מאחלת רק טוב לך ולבנך. נ.ב- VIOX זה סוג תרופה שעוזר להרבה אנשים שסובלים מכאבים בעקבות ק"פ תזכרי את השם.

 

[גן עדן היחידה]

לא הבנתי, מה...

יש ילדים שלא "מתאימה" להם שיטת פונסטי?

 

[shaharhakmon]

קודם כל כל הכבוד על האומץ!

אני מצדיע לך,עברתי כמה דברים קשים בחיים,צבא קשה(למרות שאני עדיין חלק ממנו,ולא במיל'),קרעתי רצועה בקרסול,סבלתי מכאבים,אבל אין לי ספק שהם לא היו אפילו הפרומו לכאבים שלך. אני לאחר שקראתי את מה שכתבת יודע שאני אקפיד ללכת לפי הכללים. אמא שלי, תמיד אמרה עדיף שאתה תבכה עכשיו ולא אני אבכה אחר כך,היא דיברה על דברים אחרים,לנסוע על אופניים לביה"ס בגיל 8,לנסוע לאילת עם חברים בגיל 13 ,רשיון על אופנוע וכו'. את צודקת בכל מילה! עדיף לראות את הילד/ה בוכים עכשיו ולא סובלים כמבוגרים!! לגבי הנעליים אני יכול לומר לך שפרופ' ויינטראוב אומר שאין שום שינוי ואין צורך להמשיך עם הנעליים מעבר לגיל שנתיים! אבל הוא מדגיש שההורים חייבים להיות קפדניים ולעבוד ממש לפי הכללים,ושאומרים 23 שעות ,אז לא מתכוונים ל20 שעות וגם לא ל22 שעות! בתקווה שבהמשך ייעלמו הכאבים , שחר

 

[אמא של כדור]

האמת שאני לא כל כך יודעת איך להגיב.

קראתי על מעט מקרים מזעזעים (סליחה) של ק"פ. ושמעתי שיש אנשים בפורומים שכל מה שהם עושים זה להשוות תרופות לשיכוך כאבים. עצוב לי לקרא מה שכתבת. אני יודעת על שני מקרים של מטופלים של פונזטי- מהפורום nosurgery4clubfoot שפונזטי הורה להוריד א הנעליים בגיל שנתיים ושנתיים וחצי והק"פ חזר. שניהם היו צריכים ניתוח. כך שגם פונזטי עושה טעויות בשיקול דעת וזה מקשה עלי מאוד. זה גם מחזק את מה שכתבת על 4 שנים מול כל החיים. אני מקווה שזה יעשה את ההבדל אצל אושרי.האמת שהייתי מאוד רוצה להיות יותר אופטימית ולהגיד לעצמי שבגלל שלאושרי יש גמישות יתר אין צורך שהוא יהיה עם הנעליים עד יותר מגיל שנתיים וחצי. אבל שני המקרים שציינתי קודם כל הזמן חוזרים לי לראש. שניים זה מספיק לי. גם להם היתה גמישות יתר. מה שכתבת גם מאוד מתקשר לי למה שאורית שאלה על האם להאמין לרופאים שהם אומרים שיהיה בסדר. ועל זה עניתי שם- וגם אש"ת. האמת שהאחריות שלי האישית כהורה לפעמים מרגישה גדולה עלי. אבל אין דרך חזרה, יש לי ילד מדהים ורחלי כתבה היום על מתן שרב היום היא בכלל לא חושבת על הרגליים שלה. גם אני ככה עם אושרי. מאוד קשה לי לקרא את מה שכתבת. תודה רבה על השיתוף. אני מקוה שמה שכתבת לא יפחיד הורים אלא יעודד אותם לעשות הכל הכל, לבדוק שוב ושוב ולהיות שלמים עם הטיפול שהם נותנים לילדים שלהם. בשביל זה אני צריכה את הפורום. כדי שיהיו עוד הורים שיחלטו לבד או שהרופא שלהם יורה ללכת על גיל 4 ונעבור את זה יחד. אני באמת קוראת תמיד תמיד מהורים בפורום השני שזה לא כזה נורא. שלך

עידית

 

[גן עדן היחידה]

יו ../images/Emo7.gif

אני בהלם,באמת. כל הכבוד על גילוי הלב, איך יכלת להתאפק כל כך הרבה.... אני ממש אבל ממש מעריצה אותך ולמרות שהלב שלי נחמץ, יותר מדי... אני רוצה להודות לך על שהצלחת לזעזע אותי ואת היחס שלי לבעייה המשותפת שלנו ושל תמיר בפרט. ברשותך, אני רוצה לצרף את דברייך לדף הראשי של הפורום בהודעות האקטואליות. תודה תודה ועוד פעם תודה אוהבת אותך אורית

 

[ilana kotlyarenko]

אני מקווה שהכאבים יעברו

בכל אופן, מודה שדי הייתי בהלם ממה שכתבת. עד עכשיו כולם מסביבי אמרו "שטויות, נעבור את זה, לא יהיה זכר לא קלאב פוט, יהיה לך ילד בריא וכד'" (אני מתכוונת לאמירות של רופאים). ופתאום לקרוא את ההודעה שלך... קצת מלחיץ. ומצד שני אני אומרת לעצמי שאני עובדת עם גננת שלילד שלה היה קלאב פוט ולל שום נעליים (אפילו לחצי דקה) רק בעזרת הניתוח, הילד באמת לא זוכר מה זה קלאב פוט, וכרגע הוא כבר בן 18. כמו כן, הגננת הזאת מנסה להגיד לי שלא צריך את הנעליים, שזה סתם שטויות. כמובן אני לא מקשיבה לה, ולא לוקחת שום סיכוי, אבל הקטן ביותר. אבל יש, ויש. ויש מה שקצת מרגיע. אני באמת מאוד מקווה בשבילך שהכאבים שלהם יעברו, ותוכלי לתפקד ללא חששות, ובשבילי אני מקווה (בלי לפגוע) שאם הילד בכל זאת יוולד עם קלאב פוט לפחות שיהיה מקרה קל, שבאמת נגמר אחרי 4 שנים לכל היותר. מחזיקה לך אצבעות, ומאחלת בהצלחה לכולם.

 

[אמא של כדור]

היי אילנה

אני חושבת שאת לוקחת את מה שגוון כתבה נכון... ובקשר לגננת שאת עובדת איתה. בעבר היו עושים ניתוח ובאמת אח"כ לא היה צריך נעליים. הרבה פעמים היו עושים ניתוח לסידור כל העצמות. בשיטה הזו עד כמה שאני יודעת, מגבסים עד גיל שבעה חודשים לערך ואח"כ עושים את הניתוח. הבעייה בניתוח הזה שגם הרופאים אומרים להורים (גם היום-דיברתי עם אמא שעשתה את זה אני חושבת בתל השומר.) שיש סיכוי שבגיל ההתבגרות העיניינים יישתנו. מחזיקה 20 אצבעות שלאף אחד זה לא יקרה. אח"כ זה סדרות של ניתוחים.

 

[גן עדן היחידה]

טפו טפו טפו, אני מקווה שבאמת

זה לא יקרה כי אנחנו אותם אנשים שנמנים על הסטטיסטיקה שהצגת.

 

[רחליקה1]

גוון יקרה שלנו....

תודה יקירתי על ששיתפת אותנו, אני גם יודעת כמה קשה לשתף ברגש בפורום שכולו מרגיש אחרת... בכל הקשור לק"פ יש משפט אחד שמחזק אותי והמוטו שלו מלווה אותי בכלל, כל חיי : אני עושה את המקסימום שאני יכולה, את השאר עושה אלוהים. מה שכתבה אש"ת מאד נגע בי היום. מתן שלי סומכת עליי, שאעשה את הטוב ביותר עבורה. זה מה שאני עושה. את המקסימום. את השאר יעשה אלוהים. מה שלא יהיה בשליטתי נועד כדי שמתן תתמודד עמו, עד כמה שמצער אותי המשפט הזה. ייתכן וכשמתן תהייה גדולה ייצא פרוטוקול אחר שיבטיח טיפול בעל 100% הצלחה ועולמינו יתמלא בקלאברים מאושרים חסרי דאגות. האם אני אכה על חטא כי לא נתתי למתן את הטיפול הזה? לא. אני עושה עבורה כל מה שאני יודעת. היום. אני משקיעה את מחשבותי בכיוון החיובי תוך עשיית הדבר הנכון עבורה ולא תוך טמינת ראשי בחול וכל שנותר לי הוא להמשיך להתעדכן ולעשות את מה שאני מאמינה שהוא הטוב ביותר עבורה. אוהבת אותך מאד. מכירה מקרוב כאבי רגליים, משככי כאבים וחוסר אונים. תודה שסיפרת לנו את האמת שלך על ק"פ, הפורום הזה נועד כדי שכולנו נקבל תמיכה הבנה וידע מכל צידי המתרס. ערב טוב לכולנו.

 

[m e n d e l s o n]

VIOX

ראשית יחי ה VIOX (למרות מחירו) . שנית פעם כשהייתי בן 14 הלכתי עם אמא שלי ז"ל ברחוב היכן שגרנו מולנו עבר אדם כבן 60 עם הליכה מאוד מוזרה כשהוא התקרב ראיתי שרגליו היו מאוד מעוותות . אמא שלי נאנחה שאלתי אותה למה ואז היא אמר שהוא מסכן כי כשהוא היה ילד לא טיפלו בדבר ותסתכל אך הוא הולך ואז היא אמרה לך היה הרבה יותר גרוע אבל ברוך השם אתה הולך רגיל.היא לא דיברה על הנושא אף פעם ורק היום אני יכול להבין מה היא עברה וכאשר אני נזכר בבן אדם הזה אני אומר כל כאב כל סבל שווה עם הולכים על שני רגלים ישרות . נכון גם אני קורא לרגל שלי היותר קשה רגל מעץ כי חוץ מלשמור על צורה היא לא עושה הרבה אבל מה שהיא עושה זה בעצם המון כי מי שלא מכיר אותי רואה אדם נורמלי לחלוטין ולחשוב שאולי אולי לא היו מטפלים ..... גוון תתחזקי צריך תמיד לחשוב שיש יותר גרוע בעולם . או כמו שאמא שלי הייתה אומר (מתורגם מיידיש) הקב"ה לא מכה במקל שהאדם לא יכול לסבול אותו.

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

גוון יקרה לי../images/Emo23.gif../images/Emo24.gif../images/Emo20.gif

איזו הודעה כתבת!!! הלב שלי נשבר מלקרוא. כל כך רציתי לחבק אותך ולהרגיע. גוון יקרה, כל כך סבלת ואת עדיין סובלת. אני מסכימה איתך במאתיים אחוז ולכן עושה את כל מה שצריך ואת כל מה שאומרים לי בקשר לטיפול בטל. אני יודעת שכל רופא אומר אחרת, באיכילוב אמרו לנו שהטיפול בשיטת פוטנסי הוא אופנה חולפת. כרגע הם מטפלים שם בשיטה הזו אבל זה לא מה שמבטיח שיהיו ניסים. אנחנו לא מטופלים בשיטה הזו, כידוע, כי נולדנו לפני שהשיטה התחילה שם, באיכילוב, אבל אנחנו מקווים שאנחנו עושים כל מה שצריך עם טל. מורידים לכל יום לשעה בבוקר ולשעה בערב את הסד. עושים התעמלות של עשר דקות בכל יום ואתמול אפילו קניתי קרש דמוי קורה כדי לתת לו ללכת לאורכו ולחזור בלי לרדת, על גבי הקורה, כמו שנתנו לנו באיכילוב. גווני, תודה שכתבת את מה שכתבת. זה חשוב. זה הכרחי!!! אנשים צריכים לדעת שיש ק"פ שהם לא עוברים וזהו. ממש לא. מבחינתנו, הק"פ הוא חלק מחיינו כבר 6 שנים ונראה לי שזה ימשיך כך רק אולי עם פחות התעסקויות סביב זה במשך השנים הבאות. הלוואי. אוהבת המונים, יעל

 

[אמא של תותוש]

מרגש מה שכתבת

ואני כל כך מסכימה עם הגישה הזו...

 

[1הירוקה]

מה קורה לא הייתם אצל וינטרואב

הורידו לכם שעות ?מה הוא אמר תדברי איתי

 

[גן עדן היחידה]

מצטרפת לדעתך אילנה

ואומרת שההודעה של גוון הגיעה כרעם ביום בהיר, כי כל הזמן הרגשתי , פה בפורום לפחות, שהכל יסתדר "וייעלם" כלא היה, ופתאום.... גווני העיקר שתישארי כמו שאת, ככה אנחנו אוהבים אותך. תודה אורית

 

[Adoushi]

גוון יקרה,

כמו לכולם, היה לנו עצוב לקרוא את ההודעה שלך. תודה על גילוי הלב. רוצים לחבק אותך באהבה. מודים לך שגרמת לכולנו לעצור לרגע ולחשוב על הילדים שלנו..האם אנחנו נותנים את הכל? ועוד שאלות קשות ותהיות רבות לגבי המשך דרכנו עם הק"פ. הרגשות שעלו בעקבות הודעתך מזכירים לי מאוד את הרגשות שהיו לנו באותו יום גילינו שיש ללידיא ק"פ. גם אז חשבנו על העתיד ודאגנו..לא ידענו מה זה ק"פ ולמה לצפות. עכשיו אנחנו יודעים מה זה ק"פ אבל עדיין חושבים על העתיד ואיך לידיא תתמודד עם זה בעוד שנים רבות. אז, באותו יום, התחלנו לחפש וללמוד..ככל שידענו יותר נרגענו יותר...אני חושב שזה מה שצריכים לעשות כולנו גם עכשיו: לחפש וללמוד יותר..לקרוא יותר...להתאמץ יותר. העולם גדול גדול..ויש בו מלא אנשים שחוו את החוויה הזאת. אסור לנו לעצור אצל סיפור אחד כואב, מה עם עשרות, אם לא מאות הסיפורים המשמחים...הם נמצאים שם באיזשהו מקום..צריך למצוא ולקרוא. חובה שנטפל בילדינו לא מובהלים ומפוחדים אלא בידיעה שהטיפול מוצלח ובדוק..שכחתם את האנשים עם ק"ם שלקחו מדליות? אם אתם רוצים..אין זו אגדה...הכל תלוי בנו..איך אנחנו רואים את הדברים? האם יש לנו אמונה? ומה היא אמונה? אני לא אומר שהדרך קלה...והכל שטויות. אנחנו נמצאים במקום שכולנו לא רצינו להיות בו..אבל אנחנו בו, מה לעשות?! השאלה איך אנחנו עוברים את הדרך? האם אנחנו מרימים כל מכשול שבא מולנו אל הכתף וסוחבים את זה איתנו? האם אנחנו עוצרים בפני כל קושי..ומחפשים אנשים שעצרו באותו מקום כדי לבכות איתם? או שאנחנו מסתכלים לאנשים שכבר עברו את הקושי..מחכים לנו בחיוך! בדרך יש המון תחנות..חלק מרכזי וחלק משני...חלק חיובי וחלק שלילי. האם ניתן לשלילי לגבור על החיובי..אם כן אז אנחנו הולכים אחורה בלי להרגיש. זאת לא פילסופיה..אלא דרך חיים! מה שאנחנו מרגישים מכתיב את הצעדים שלנו. אז אם אנחנו רוצים את הטוב עבור יקירינו...אנחנו חייבים שנרגיש טוב ונצעד קדימה. בואו נאמין בטוב והוא יקרה. אני לא אופטימי, אני רק מאמין! איהאב

 

[tgdr]

../images/Emo151.gifחזקי ואמצי

קראתי את מכתבך שוב ושוב וברכתי את מזלי הטוב שאצל גיא בני העסק עבר חלק וללא סיבוכים מיותרים, כמו שסיפרתי פה לא פעם אחת ההצלחה לרוב מגיע אך ורק מעבודה קשה עם הילד ומתוך הבנה (עד כמה שזה נשמע נדוש) ש"קשה באימונים קל בקרב". וזה מה שאישתי לשעבר ואני עשינו, הבנו מד"ר יוסיפוביץ בזמנו שזו הדרך היחידה להצליח ולהמנע מנתוחים וכך עשינו בלי לסטות ימין ושמאל והצלחנו!!!. גוון, כמו שאת מניחה אין לי איזה שהוא פיתרון עבורך, אני מאחל לך שתמצאי פיתרון לכאבים ומפה אני מאחל לך הצלחה וחיים עם מה שפחות כאבים. שיהיה יום טוב. בהצלחה רפי

 

[אמא של תותוש]

../images/Emo24.gif רבקה היקרה

כתבת דברים קשים וטוב שכתבת הכל ישירות בלי לרכך. אני כל כך מעריכה אותך על שלקחת את הנסיון הקשה שלך והוצאת ממנו מסקנה כל כך חשובה להורים. אני מאמינה שהמילים שלך יעשו שינוי ויגרמו לטוב.

 

[אורנית של לים לם]

דברים שלא סיפרתי לכם...

שלום לך גווניבר - ניסיתי לשלוח לך מסר אבל אני לא מצליחה.החלון נפתח רק בחלקו.(מורה- נו מה אפשר לצפות ממנה...) לא ניראה לי שזה המקום לפרט יותר מידי אבל יש מקום בגליל - מעלה צביה שמו(על יד כרמיאל) יש להם הרבה ניסיון עם קלאב פוט ואני חושבת שאם לא ניסית אותם אולי כדאי לך. מה שלא יועיל בטח לא יזיק - רק לכיס... המקום נקרא "סטרייד אורטופדיה". תבקשי לדבר עם ויויאן או מיכאל. הטלפון: 04-6619040. אם את רוצה יותר פירוט תעבירי לי את הטלפון שלך ואני אצור איתך קשר. אורנית.