אוקיי...לפני זה הקדמה
הרשימה שלי היא משהו מאוד אינטואיטיבי,כלומר מה שאני זוכר באותו הזמן,כך שהיא מאוד חלקית.בשבילי זה ממש מקור בלתי נגמר של השראה,תקווה,חלום ואמונה.הם גם משקפים אצלי סוג של טרנספורמציה של התודעה שלי,דרך ההסתכלות שלי על העולם-בשלב ה"טרום גולמי" שלי אהבתי את השירים העצובים והכואבים בגלל הזדהותי הכמעט מוחלטת עם אותם רגשות,שהיו גם מנת חלקי.הם היוו בשבילי ממש(ושאני אומר ממש אני מתכוון לכך שהם היו מאוד משמעותיים בשבילי,בטח בהסתכלות לאחור) דרך להביע רגשות,בתוכי, כשבעולם החיצוני לא ידעתי איך לעשות זאת.הם שמרו לי על הניצוץ,על הזיק הכי קטן של אמונה ש"אולי יום אחד...". ברגע שהתחלתי להשתנות,להרגיש שמחת חיים אמיתית ואמונה בעצמי,האהבה שלי לכל המעורר השראה לא הלכה לאיבוד,אלא שינתה צורה-השירים,הסיפורים,השירים,וכל השאר(למשל אישיים מסויימים שהערצתי את דרכם בעולם) הפכו לכלי רב עוצמה בשבילי,מקור לעוצמה פנימית שלא היתה לי לפני כן,אנרגיה פוטנציאלית שלא הייתי מודע לה והכי חשוב-אמונה ברבדים השונים של החיים,שלפני כן היתה מאוד מוגבלת ומצומצמת. מהתמכרות לרגש עצמו-לכאב/געגוע/סבל/אובדן-הראיה שלי התרחבה להתמכרות למציאת המשמעות שעומדת מאחוריי הרגש, המשמעות של מה שגרם לי להרגיש כפי שהרגשתי, למציאת המשמעות והחיובי שיש בכל התנסות שלי בחיים,ורכישת כוחות דווקא מאותם דברים,מקרים ונסיבות אשר נראו לי כשליליות(ואף טרגיות),כשבעצם זוהי הדרך הכי אמיתית,לדעתי,להגיע לצמיחה,התפתחות והשתנות ברמת התודעה העצמית שלי,ולא רק ביחס לעצמי,אלא גם ביחס להורים,לסביבה,לחברים,לעולם,ליקום כולו או לכל מה שניתן לכנותו היצירה האלוהית. יש כאן משהו נוסף,שלכאורה נראית כאן סתירה.שמצד אחד,אני אוהב ומתחבר מאוד לעצב,לכאב ולמשהו שסוחט ממני דמעות,ומצד שני,דווקא הרגשות האלו שלי הן שנותנות לי את התקווה,האמונה והעוצמה הפנימית.אולי אפשר ליישב את זה בכך שזה האופי שלי, הטבע שבתוכי.אני מודע לכך שיש לי אופי מלנכולי דומיננטי...ולכן,דווקא רגשות כמו עצב, כאב ואובדן ממלאים אותי בעוצמות גדולות. זה משהו שאולי קצת קשה להבנה למי שלא מכיר או חווה את זה בעצמו,אבל זה בהחלט משהו שאני חש אותו,מאז שאני זוכר את עצמי.השינוי הוא בתפיסה שלי את אותן רגשות/מחשבות-ממשהו שמביא אותי לפסימיות ושקיעה בדכאון קיומי אל משהו שנותן לי כוחות אופטימיים ושמחת חיים. רוצה עוד להוסיף שאני ממש יכול לראות את הטרנספורמציה הבאה שלי בעניין זה,בעתיד-ה"רשימה" הזו,כמטפורה,מילאה אצלי צורך מאוד חזק בתחושת החיים שלי,בתקופה מסויימת.בעתיד,אני רואה איך מה שסופק לי באמצעות מילים,מנגינות או תמונות זזות,הופך למשהו הרבה יותר "חי",ויסופק לי על ידי דברים אחרים,שקשורים יותר לחיבור בין העולם הפנימי והחיצוני שלי-במובן של קבלת השראה מתוך העולם עצמו,מהמקור עצמו,מתוכי אני,ולא(או פחות) מתוך משהו שהוא עדיין מלאכותי,מעשיי יצירתו של האדם,ולא ממקור החיים עצמם.למשל,לקבל את רגש שמחת החיים לא משיר/סרט או ספר אלא מהתבוננות בצמח המתחיל כזרע וצומח עד שמוציא מתוכו פירות ופרחים וחוזר להיות זרע,מהקשת בענן,מזריחה או שקיעה.נכון שזה כבר קיים אצלי במידה מסויימת,אבל בעתיד אני רואה איך התחושות שלי שעולות מהתבונניות כאלו הופכים למשהו הרבה יותר "חי" בתוכי,בפנימיותי והוויתי העמוקה ביותר.
מה מעודד אתכם כשאתם נשברים באמצע התוכנית שלכם לשינוי המיוחל
