דברים שעלולים להשאיר אותי ערה בלילה - זומבים
ולא סתם זומבים, אלא כאלו שכל הזמן עושים "כן" עם הראש...
אז עשיתי ריספקט לקומרן. ונכנסתי לקרוא מקבץ נאה של פוסטים באתר האינפורמטיבי(?)ספקולטיבי של הד"ר קרן לנדסמן.
באמת כותבת יפה. אילו הייתי הורה בעידן התמימות ההורית, בשנייה הייתי נופלת. ונשבית.
אחרי שנתתי קצת מקום לנושאים שאני מכירה, כדי לנסות להרגיש בבית, ואחרי ששמחתי במפגש במפתיע עם דיוויד בואי החביב עלי כנראה מכולם (חוץ מאולי דיוויד גילמור), עשיתי מקום לדברים שאני לא מכירה.
זומבים.
לרגע היה מרגש בעיני - רופאה-לוחמת עם עולם דמיון עשיר, וכשרון במלה הכתובה - כותבת בשיא הכנות: ולפעמים, אנחנו באמת לא יודעים.
עוד מהכותרת כמעט נשבר לי הלב. גם מהכנות, וגם כנראה כי זה נוגע לי באיזו ציפור נפש של הדברים שאני לא יודעת (וכל כך הייתי רוצה כן לדעת).
קראתי.... וקראתי. סיימתי וקראתי שוב. מגפה מסתורית? אוגנדה? סודן?
זאת אומרת - אפריקה.
(חבל נורא, דווקא שקלתי אולי לפרוש לכיוון אפריקה ולגדל שם בנחת כמה ירקות גינה בצל ערבה ליד הנהר).
במגפת הזומבים המסתורית שאין לה פשר - מעורבים, כמובן: ילדים.
בבדיקות מעבדה לא מצאו כלום. לא ווירוס, לא חיידק, ולא שום דבר שיכול להסביר אות לתת כיוון מהי אותה מגפה מסתורית.
הילדים פשוט מהנהנים עד מוות.
לפעמים המוות נגרם מהנהון חזק מדי שהביא את הראש למקום הלא נכון בזמן הלא נכון. ולפעמים הוא פשוט מגיע בסופו של דבר מהנהון-יתר.
טוב. לא הייתי צריכה לחשוב הרבה מדי.
הרי אנחנו קודם כל פונים - גם בעלי הדמיון העשיר שבינינו - למשהו מוכר.
ומייד נזכרתי שגם לנו, ב"מערב", יש מגפה מסתורית כזאת.
באמת.
ולא תאמינו - המספרים אצלנו הרבה יותר גדולים מהמספרים באפריקה.
וגם במגפה שלנו יש ילדים רבים שנתקפים בהנהונים. ובעוד תנועות גוף שנראות בלתי רצוניות.
נכון שאצלנו הם מתחילים עם השטות הזאת בגיל יותר מוקדם, אבל כנראה שלא רק לעיתוי יש משמעות, אלא גם למהות.
טוב, אז אחרי שנרגעתי קצת, והבנתי שלא באמת מדובר בזומבים מפחידים מאפריקה...
ושהמגפה ה"מסתורית" לא כל כך מסתורית.
ושלפעמים אנחנו לא יודעים רק את מה שאנחנו לא באמת רוצים לדעת,
נשאר רק לחקור - מה גורם להמוני ילדים להיקלע למצבים אוטיסטיים.
יש לי השערה, אולי שווה עיון בגליונות הרפואיים של הילדים באפריקה - לזה דרושה נקודת מבט רטרוספקטיבית.
ולתחושתי - לא יהיה צריך להסתכל אחורה את כל הגיליון.
אני מקווה שלד"ר לנדסמן יש כובע קש שמקורו בחיטה אורגנית.
ולא סתם זומבים, אלא כאלו שכל הזמן עושים "כן" עם הראש...
אז עשיתי ריספקט לקומרן. ונכנסתי לקרוא מקבץ נאה של פוסטים באתר האינפורמטיבי(?)ספקולטיבי של הד"ר קרן לנדסמן.
באמת כותבת יפה. אילו הייתי הורה בעידן התמימות ההורית, בשנייה הייתי נופלת. ונשבית.
אחרי שנתתי קצת מקום לנושאים שאני מכירה, כדי לנסות להרגיש בבית, ואחרי ששמחתי במפגש במפתיע עם דיוויד בואי החביב עלי כנראה מכולם (חוץ מאולי דיוויד גילמור), עשיתי מקום לדברים שאני לא מכירה.
זומבים.
לרגע היה מרגש בעיני - רופאה-לוחמת עם עולם דמיון עשיר, וכשרון במלה הכתובה - כותבת בשיא הכנות: ולפעמים, אנחנו באמת לא יודעים.
עוד מהכותרת כמעט נשבר לי הלב. גם מהכנות, וגם כנראה כי זה נוגע לי באיזו ציפור נפש של הדברים שאני לא יודעת (וכל כך הייתי רוצה כן לדעת).
קראתי.... וקראתי. סיימתי וקראתי שוב. מגפה מסתורית? אוגנדה? סודן?
זאת אומרת - אפריקה.
(חבל נורא, דווקא שקלתי אולי לפרוש לכיוון אפריקה ולגדל שם בנחת כמה ירקות גינה בצל ערבה ליד הנהר).
במגפת הזומבים המסתורית שאין לה פשר - מעורבים, כמובן: ילדים.
בבדיקות מעבדה לא מצאו כלום. לא ווירוס, לא חיידק, ולא שום דבר שיכול להסביר אות לתת כיוון מהי אותה מגפה מסתורית.
הילדים פשוט מהנהנים עד מוות.
לפעמים המוות נגרם מהנהון חזק מדי שהביא את הראש למקום הלא נכון בזמן הלא נכון. ולפעמים הוא פשוט מגיע בסופו של דבר מהנהון-יתר.
טוב. לא הייתי צריכה לחשוב הרבה מדי.
הרי אנחנו קודם כל פונים - גם בעלי הדמיון העשיר שבינינו - למשהו מוכר.
ומייד נזכרתי שגם לנו, ב"מערב", יש מגפה מסתורית כזאת.
באמת.
ולא תאמינו - המספרים אצלנו הרבה יותר גדולים מהמספרים באפריקה.
וגם במגפה שלנו יש ילדים רבים שנתקפים בהנהונים. ובעוד תנועות גוף שנראות בלתי רצוניות.
נכון שאצלנו הם מתחילים עם השטות הזאת בגיל יותר מוקדם, אבל כנראה שלא רק לעיתוי יש משמעות, אלא גם למהות.
טוב, אז אחרי שנרגעתי קצת, והבנתי שלא באמת מדובר בזומבים מפחידים מאפריקה...
ושהמגפה ה"מסתורית" לא כל כך מסתורית.
ושלפעמים אנחנו לא יודעים רק את מה שאנחנו לא באמת רוצים לדעת,
נשאר רק לחקור - מה גורם להמוני ילדים להיקלע למצבים אוטיסטיים.
יש לי השערה, אולי שווה עיון בגליונות הרפואיים של הילדים באפריקה - לזה דרושה נקודת מבט רטרוספקטיבית.
ולתחושתי - לא יהיה צריך להסתכל אחורה את כל הגיליון.
אני מקווה שלד"ר לנדסמן יש כובע קש שמקורו בחיטה אורגנית.