דברים שפתאום צריך להסביר לילדים...

[libbyorganizer]

דברים שפתאום צריך להסביר לילדים...

כבר שבועיים , כמעט שלושה מאז שחזרנו לארץ ופתאום אני מוצאת את עצמי מתלבטת ומתחבטת בשאלה איך להסביר לילדה על יום השואה ויום הזיכרון? איך להרגיע אותה בזמן הצפירה ולהסביר שלא צריך לרוץ לחדר המדרגות? ( היינו בקיץ בארץ וחווינו כמה אזעקות). פתאום אני מוצאת את עצמי מסבירה כל הזמן על ההבדלים בין ישראל וחו"ל ( צפירות בכביש, אוכל, אין חופש ביום ראשון ), לא חשבתי שזה יהיה החלק הקשה של המעבר.
בינתיים היא לא מדברת / מזכירה את העיר והילדים במקום שעזבנו....אולי גם לה זה נראה רחוק מאיתנו שנות אור כמו שזה נראה לי.

 

[een ogenblik]

הכל שאלה של הכנה

ביום השואה עזבנו את ישראל חזרה לבלגיה, וידענו שהצפירה תתפוס אותנו בדרך בשלב זה או אחר.
כבר בערב הקודם הבהרנו לה שזו צפירה מתוכננת, שבניגוד לקיץ שעבר, היא פשוט אמורה לעמוד יחד עם כולם, לא לזוז ולהראות כבוד.
בזמן אמת כאוס ראתה את כולם עוצרים ונעמדים, ומכיוון שהייתה מוכנה, היא עשתה את אותו הדבר ללא עירעור (אחר כך היא כעסה על מישהו שראתה דרך החלון ברכבת העומדת ברציף ממול שנשאר לשבת).
לא משוכנעת שצריך כבר בשלב כה ראשוני להסביר על מה ולמה עומדים. עד שנה הבאה היא כבר תאלץ לדעת הכל על צפירות, עמידת דום וזכרוןן.

 

[ניריתסקוטלנד1]

פרפרי אהבה הוציאה שירשור בנושא, שווה לבדוק.

כמה שזכור לי היא בגן, ואין לי ספק שיספרו להם על יום הזכרון, אז את יכולה לשאול אותה אם היא יודעת מה זה יום הזכרון שחל מחר. לראות מה היא יודעת.

במידה ולא, כמו שאן כתבה מעלי, להגיד שמחר יום הזכרון וכמה מילים על זה, ובערב תהיה צפירה, זאת לא הזעקה, הצליל שונה, וכולם עומדים במשך 2 דקות בשקט, צפירה נוספת תהיה גם מחר בבוקר. אם היא תשאל עוד שאלות תזרמי איתה.

אומרים שלחזור לישראל זה לא פשוט כמו שאנחנו חושבים, אני מאחלת לכם המון המון בהצלחה.

 

[libbyorganizer]

הסברתי מאוד בכלליות

על יום השואה, בכלל לא ציינתי את המילה שואה רק שמתו הרבה יהודים ושכל שנה אנחנו זוכרים אותם. הסברתי לה את ההבדל בין האעזקה ובין הצפירה.
לגבי יום הזיכרון, לא דיברתי על זה בכלל. אמרתי לה שכמו שהיה בשבוע שעבר צפירה תהיה שוב ושאם היא מפחדת שתעמוד ליד הגננת ( גם לגננת אמרתי שתתכונן להחזיק לבתי את הילד). אבל מה שניסיתי להגיד וכנראה לא עבר טוב, היתה ההפתעה שלי מאיזה דברים עוד צריך להתמודד איתם בהתאקלמות, דברים שבכלל לא חשבתי עליהם קודם.

 

[een ogenblik]

הגירה היא תהליך מפתיע

המעבר לישראל מהוןוה עבורך הגירה חלקית בלבד. הרבה דברים מוכרים לך מראש, אבל עבור בתך זו הגירה, פשוטה כמשמעה. לא משנה כמה ישראליות אנו מכיסים בילשינו (מי שמכניס, אני לא ממש, אבל אחרים כן), קיים תמיד פער בין ידע תיאורטי לחוויות מעשיות.

אנחנו לא חווינו הגירה שכזו, ולמרות זאת אני חושבת שאני מבינה, גם אם ברמה אחרת לחלוטין.
כשאימצנו את כאוס בהיותה בת שלוש מקזחסטן, התכוננו להרבה דברים.
אך איך אפשר להתכונן (ולהכין) לכך שכמות השיחים הירוקים ביוני שהיא נחשפה אצלנו רק בין הבית לסיבוב השביל בפעם הראשונה גדול בהרבה מכמות השיחים הירוקים אליהם נחשפה כל חייה גם יחד?
איך אפשר להתכונן לכך שילדה שלעולם לא יצאה מחוץ לשטח בנוי ללא מעיל מסרבת לעשות זאת גם בטמפרטורות של מעל שלושים מעלות, ולהכין אותה מראש? אני יכולה להבין כיום, בגיל תשע, את תלונותיה שחם מדי בישראל והיא לא רוצה לנסוע לשם בקיץ, אם האם הבנתי באמת כשאשת הקשר שלנו בקזחסטן שאלה בהפתעה במה ילדים משחקים אם אין תשעה חודשים בשנה שלג בבלגיה, כאשר אני הגעתי ממקום שבו בלגיה נחשבת למושלגת? כשעבורי שלג היורד ונמס מייד בפוגעו במדרכה נחשב לשלג לכל דבר, כאשר בעיני בת השלוש שכאוס הייתה אז, שלג אמור להיות לכל הפחות חצי מגובהה אז? ואם לא הבנתי, האם הייתי מסוגלת לתגובה אחרת ממופתעת למראה הילדה המזדרזת ללבוש מעילה כאשר אנו רוצים לצאת אל הלהט בחוץ?
אני יכולה להמשיך ברשימה, ולכל פריט בה תהיה לאחרים תשובה טובה, אך מתן מענה לכל דוגמא לבדה אינו מצמצם את ההפתעה. ובכן, ההפתעה שלך מובנת מאוד, ואפילו מוכרת, רק שזה לא מפחית מן ההפתעה.

 

[ניריתסקוטלנד1]

החוויות שלך עם כאוס מדהימות.

 

[een ogenblik]

לא יותר מחוויות הורים אחרים עם ילדיהם

הן לא תמיד סטנדרטיות, אבל כל צפיה בילד החווה דבר לראשונה היא מדהימה, אז הן מדהימות מתוך כך.