דברים שרציתי לומר
ביום שישי התכנסנו לארוחה חגיגית. הינו שבעה. R, שלושת בניה, שתי חברות, של הבכור ואחד התאומים ואני. הבישול היה עלי. הכנתי עוף עם תפוחי אדמה ואפונה ברוזמרין, היו קצת סלטים ולשתיה מיץ ויין אדום. את השולחן ערכנו ביחד, R ואני. לפני האוכל, ישבתי בדשא עם R. החברה של התאום התיישבה עמנו ופתחנו בשיחה. זה היה מיוחד, כי עד עכשיו היא נכנסה עם הבן ואף אחד משניהם לא אמר שלום... הופתעתי. מסתבר שיש לה אם חורגת, ששנתיים היא הייתה איתה בכאסח ועכשיו הכל נפלא. איך זה קרה שאלתי? ההורים (אביה ובת הזוג שלו) הלכו לסדנת חינוך ומאז כל אחד עשה צעד בכיוון. השיחה הייתה נעימה והיה בה כדי לנטוע תקווה בלבי. התיישבנו לאכול. מזגתי יין, כדי לשתות לחיים. ראשונה ל-R ואח"כ ליתר הסובבים לפי הסדר. פניתי לתאום (שלא מדבר אתי) ושאלתי באדיבות: "אפשר למזוג לך יין?" לא תודה ענה. לא התפתחה שיחה, אך הייתה תחושה שכולם עם כולם. האוכל עשה גם את שלו, ובסיום הארוחה, קם הילד עם החברה והם סידרו הכל. הורידו שולחן, עטפו בניילון והכניסו למקרר ואת הכלים למדיח. התאום השני, עדין בפינה חשוכה השתמט. R אמרה לו בעדינות, שלעזור לסדר דברים בבית זו זכות ולא חובה. הילד שלח יד לצאת ידי חובתו, אך משפנה לצאת לעשן, הרגיש לא טוב עם אחיו שלקח על עצמו את כל העבודה ושאל אם הוא רוצה עזרה. האח ביטל את הצורך, והילד יצא לעשן לבד (כי היתר עוד עסקו בעבודת הסידור). כאב לי לראות שהוא עוד לא מוצא את מקומו. ביום חמישי, יצא שהבכורה שלי סימה שיעור נהיגה ובאה למקום העבודה שלי. היה מתוכנן שניסע לגראנד קניון. R הייתה איתי. הכל עבר חלק. הגדולה התנהגה בנימוס, R ענתה לה בחיוב. זה לא אידיליה, אבל לאחר שהיא לא רצתה בכלל לראות את R, היא קבלה את בקשתי שתכבד את הבחירה שלי ותתייחס בכבוד. התפתחויות חיוביות בדקה ה-90. R נוסעת לי להרבה זמן ואני עצוב. עצוב מאוד. מאוד מאוד...
ביום שישי התכנסנו לארוחה חגיגית. הינו שבעה. R, שלושת בניה, שתי חברות, של הבכור ואחד התאומים ואני. הבישול היה עלי. הכנתי עוף עם תפוחי אדמה ואפונה ברוזמרין, היו קצת סלטים ולשתיה מיץ ויין אדום. את השולחן ערכנו ביחד, R ואני. לפני האוכל, ישבתי בדשא עם R. החברה של התאום התיישבה עמנו ופתחנו בשיחה. זה היה מיוחד, כי עד עכשיו היא נכנסה עם הבן ואף אחד משניהם לא אמר שלום... הופתעתי. מסתבר שיש לה אם חורגת, ששנתיים היא הייתה איתה בכאסח ועכשיו הכל נפלא. איך זה קרה שאלתי? ההורים (אביה ובת הזוג שלו) הלכו לסדנת חינוך ומאז כל אחד עשה צעד בכיוון. השיחה הייתה נעימה והיה בה כדי לנטוע תקווה בלבי. התיישבנו לאכול. מזגתי יין, כדי לשתות לחיים. ראשונה ל-R ואח"כ ליתר הסובבים לפי הסדר. פניתי לתאום (שלא מדבר אתי) ושאלתי באדיבות: "אפשר למזוג לך יין?" לא תודה ענה. לא התפתחה שיחה, אך הייתה תחושה שכולם עם כולם. האוכל עשה גם את שלו, ובסיום הארוחה, קם הילד עם החברה והם סידרו הכל. הורידו שולחן, עטפו בניילון והכניסו למקרר ואת הכלים למדיח. התאום השני, עדין בפינה חשוכה השתמט. R אמרה לו בעדינות, שלעזור לסדר דברים בבית זו זכות ולא חובה. הילד שלח יד לצאת ידי חובתו, אך משפנה לצאת לעשן, הרגיש לא טוב עם אחיו שלקח על עצמו את כל העבודה ושאל אם הוא רוצה עזרה. האח ביטל את הצורך, והילד יצא לעשן לבד (כי היתר עוד עסקו בעבודת הסידור). כאב לי לראות שהוא עוד לא מוצא את מקומו. ביום חמישי, יצא שהבכורה שלי סימה שיעור נהיגה ובאה למקום העבודה שלי. היה מתוכנן שניסע לגראנד קניון. R הייתה איתי. הכל עבר חלק. הגדולה התנהגה בנימוס, R ענתה לה בחיוב. זה לא אידיליה, אבל לאחר שהיא לא רצתה בכלל לראות את R, היא קבלה את בקשתי שתכבד את הבחירה שלי ותתייחס בכבוד. התפתחויות חיוביות בדקה ה-90. R נוסעת לי להרבה זמן ואני עצוב. עצוב מאוד. מאוד מאוד...