דבר אליי

[ש ק ד ב ת]

דבר אליי

דבר אליי בפרחים

-כמה זרים הונחו

דבר אליי במספרים

-כמה נהרגו

דבר אליי בנדל"ן -כמה קברים עוד נחפרו

דבר אליי בסטיסטיקה- כמה פיגועים בשבוע ממוצע

דבר אליי בדמעות של אלמנות

אימהות שכולות

ויתומים

דבר אליי במושגים של אבל ואבדון

חוסר אונים ושנאה מכלה דבר אליי על החוסן,על היכולת להתמודד,על הקורבנות רק דבר איתי

-שקד,מדליקה נר לכל הנפגעים של הפיגוע היומי,ולכל הרוגי נרצחי האיבה-

 

[missundaztood]

מצטרפת ומדליקה../images/Emo16.gif

נכון שכרגע קשה, כואב, האדמה שותת דם, המון אנשים סובלים ואנחנו בינהם-אבל המצב ישתנה והתקווה, האור יגיעו והכל ישתפר הפרחים יפרחו ויחייכו השמש תאיר ותזרח הטל ינצנץ באפילה עם כוכב רחוק וקטן "הורדים פורחים הטללים זורחים חלונות פתוחים וכל קבצנייך עומדים ברחוב ונושאים חוורונם אל האור הטוב וכל קבצנייך שמחים" רק שמרי על התקווה שלך והשמש תעלה כשפניה מזרחה תחייך, תקרוץ ואת תחזירי לה בחיוך כי את יודעת שבזכות התקווה היוקדת בלב יגיעו ימים טובים, תגיע המנוחה ויגיע האושר-ואני מקווה שהם ישארו

 

[missundaztood]

רק רציתי להוסיף

שיר: הנה באים ימים של שקט אחרי הרעש הגדול והנורא אפשר לנוח קצת קצת על המרפסת ולאסוף את שברי הסערה הנה הם באים ימים של שקט כבר שכחתי איך הם נראים אפשר עכשיו לפתוח את הדלת לשלוח אל הרוח ציפורים נצא אל החלון לראות אם קלו כבר המים אולי כבר יש באופק אדמה נצא זוגות זוגות נביט אל השמים נחכה ביחד ליונה הנה הם באים ימים של שקט אחרי שכבר איבדנו את הכל תשב איתי עכשיו על המרפסת תבכה איתי ביחד על אתמול הנה הם באים ימים של שקט שנינו כאן ביחד על ההר המים כבר ירדו ויש גם קשת אפשר לקום, סוף העולם עבר. | רק שיגיעו כבר אותם ימים...

 

[ש ק ד ב ת]

כמה עוד?!

כמה עוד צריך לבכות כדי לדעת מהי שמחה? כמה עוד צריך לסבול כדי למצוא את המחילה? כמה דם עוד צריך להישפך כדי למצוא את הדרך האחרת? כמה עוד צריך לטעות כדי להבין שחייבים לשנות? כמה עצב צריך לצבור עד שיהיה רב מלהכיל? וכמה כאב צריך לסגור עד שיגיע הפיצוץ שיוצא את האש, העשן, החום הלוהט והרעל שנשאר תמיד טמון בפנים? וכמה זמן יצטרך לעבור עד שיתחיל להתמלא הריק והואקום שנותר אחרי בוא הבום הגדול? כמה טירוף צריך לצבור כדי שיתגלה איזשהו סדר? כמה שיגעון צריך להגדיר עד שימצא בדל הגיון? כמה תמונות צריכות להתאסף עד שייוצר ציור ברור ומובן, שייקח ויוציא את המשוגעים האלה מכאן? כמה תפילות עלינו לשאת עד שיתגשם לנו החלום? ועוד כמה דמעות צריכות לזלוג עד שיבוא סוף סוף השלום? מבעד למסך הדמעות, אני שואלת אתכם: כמה עוד? האם זה יגמר מתישהו? אני מרגישה שבמקום להתקדם קדימה אנחנו הולכים אחורה. דברים שעברו, בעיות שחשבתי שהתגברנו עליהן, חוזרות אלינו שוב. קטעים שכתבתי, שירים, כל אלו מדברים אלי שוב ובשיא הרגש. אני מרגישה שבמקום להיאחז ולהתחזק, אנחנו שוב מוצאים את עצמנו מתנדנדים בין שתי התהומות. אז עד מתי? למה?! והמון תודה ,באמת עזרת לי להתחזק... אבל כזה קורה בעיר שלך,15 דקות מהבית,אתה יודע שאתה עובר שם לפחות פעמיים בשבוע,זה קצת מפחיד,קצת מרתיע,קצת מחשבות שיכול להיות שזאת הייתי אני,ואם לא אני אז חברה ואם לא חברה אז קרובת משפחה ואם לא קרובת משפחה אז הדר. אתמול שהתכתבי עם אחותי באי מייל(היא גרה בארה"ב),ועדיין לא אמרו את שם ההרוגה ואת שם הפצועים,אז היא שאלה אותי,אם כבר בישראל הודיעו משהו?! אז אמרתי לה שלא,אבל עם כל-כך הרבה פיגועים הסיכוי שנכיר מישהו רק הולך וגובר,כמה שזה עצוב.. אבל למרות יש לי תקווה(כתבתי לך למטה,על תקוותנו) המון תודה לך, ואני ממש שמחה שהגעת לפורום את לא יודעת,איזה חיוך יש לי עכשיו,למרות הכל שקד

 

[missundaztood]

אין ביכלתי לענות לך על שאלתך,

כמה עוד... {אוף זו כבר פעם שנייה שהודעות שאני כותבת משום-מה לא נשלחות...לא נורא אכתוב שוב:} קראתי את הודעתך שוב ושוב, זה לא ייאמן את תיארת את מחשבותי, רגשותי-כאילו נכנסת לראשי וקראת בו כספר פתוח. מס´ דקות לפני קריאתת ההודעה הוצאתי שירים שכתבתי מזמן וחשבתי כמה הם רלוונטים, איך למרות שנכתבו לפני זמן רב הם מכאיבים ומתארים את מה שקורה היום. והנה את כותבת: "קטעים שכתבתי, שירים, כל אלו מדברים אלי שוב ובשיא הרגש" רק אדם אשר ידע כאב ידע שמחה מהי-אבל כמה, כמה כאב, דמעות וסבל צריך לעבור? יש גבול. הכאב כה אילם. במכלול הדמעות של אדם מסויים ניכרת תבנית של כאב ובמכלול הכאב של אדם מסויים ניבט הכאב. ובתוך האובדן רק אפס וריק מן תחושה של מילים שאינן מוגדרות מול מליון שאלות התלויות באוויר מן הסתם בלי תשובות. וזולגות הדמעות, ויוקדות שאלות ונבנים חלומות. עכשיו לא קל,כלל וכלל לא נותר לנו רק לקוות(אני יודעת שאני מזכירה שוב-ושוב-ושוב-ושוב את התקווה אבל היא האור המאיר את האפלה, האור הנמצא בקצה המנהרה...)שיפסקו הדמעות והדם, שסוף-סוף נדע זמנים בהם יהיה קץ לכאב, ייפסקו הייסורים-תסתיים האלימות ונחייה בשלום, בביטחון, ללא דאגה,באהבה... אני שמחה שגרמתי לך לחייך ומקווה(...) שהחיוך ישאר על שפתייך זמן רב ויהפוך לשמחה שתתפשט ותסלק את העצב, לפחות בינתיים-למרות הכל.

 

[ש ק ד ב ת]

בין ה-../images/Emo29.gifל-../images/Emo42.gifישנה עוד תקווה

מוכר הענייןש כותבים הודעה,ובד"כ גם ארוכה ובדיוק השרת של פורום תפוז נופל או שיש להם בעיה טכנית,לכן אני ממליצה לך לשמור קודם את ההודעה,או לכתוב אותה בוורד(למרות שזה ממש לא נוח),אבל אין ברירה.אני יודעת כמה זה מדכא לראות שאופס..ההודעה לא נשלחה ויש לכתוב הכל מחדש. כן אלו ימים קשים אבל אנו חייביפ להתעזר בסבלנות כי זה בסוף יגמר והימים הטובים יגיע

אנו יודעים איזה סבל אנו עברנו של הרבה דברים שאני מעדיפה לא לכתוב אותם עכשיו, ואי אפשר לשכוח את זה ואני לא יכולה לשכוח את זה מצטערת כי זה פשוט קשה אבל אפשר להשאיר את זה בגדר זיכרון ולהמשיך הלאה... אין מה לעשות את העבר אנחנו לא יכולים לשנות אבל את העתיד אנו יכולים לשנות ועוד איך...... וכמו שאמרתי איזה 20 אלף פעם נכון יש נפילות אבל שנופלים צריך ללמוד לקום ולהתחיל ללכת מחדש כי אחרת אנו רק נשקע בתוך הבעיות ונבכה ונרחםו על עצמנו, ונשקע בדיכאון.... אני הרבה זמן רציתי את זה בשביל תשומת לב כדי שיהיה לי מישהו כי בלי זה הייתי לבד אף אחד לא ממש התייחס אליי ולא מספיק שלא היה לי משפחה גם בחברה ובבית ספר הייתי אומללה, אבל הבנתי שזה לא שווה את זה אני צריכה לבסס את החיים שלי על חיים טובין, נכון זה כיף להיות "מסכנה" כי את אף פעם לא לבד וכולם דואגים אבל אפשר לקבל את זה גם בלי המסכנות.... כי בסופו של דבר כולם ירימו ידיים ויעזבו אותנו אבל אם יהיה לנו תקווה,(אני תלמידה טובה) יהיה יותר כיף בחברתנו מצטערת מאוד להגיד לכם אבל זה לא יכול להמשיך אתם חייבים להמשיך בחיים אסור לכם להשאר ככה לתמיד זה קשה אבל זה שווה

נכון אני גם עדיין לא בשיאי ועדיין קשה ועדיין אני לא מרגישה הכי טוב אבל יש לי תקווה ואני מנסה הכל כדי לצאת החוצה, כי אני בטוחה שזה בסוף ישתלם.... וזה ישתלם

החיים עוד כל כך ארוכים ומלאי תקווה.... תנסו להסתכל על הצד הטוב ולא על הצד הרע כי אם תסתכלו על הצד הרע תשקעו בו ואם תסתכלו על הצד הטוב הכל ילך לטובתכם.... "somewhere over the rainbow", כן זה משפט שמסביר הכל שאיפשהו החיים שלכם נמצאים והגורל שלכם ואתם צריכים לחפש אותם.... מצטערת אבל לא נולדים עם כפית כסף בפה אנו צריכים גם לעשות עבודה ואנחנו במיוחד די קשה כדי לזכות בחיים שמגיעים לנו

אני כותבת את המכתב ומתמלאת עוד יותר בתקווה כי כמה שאני חושבת על זה ככה אני מצליחה לשכנע את עצמי שיהיה הרבה יותר טוב.... כי יהיה

אעשה הכל בשבילכם..... אוהבת אותכם עד ל

ובחזרה

שלכן לשעות הטובות ולרעות את כותבת פשוט מדהים!!

 

[missundaztood]

היתה תקווה, יש תקווה והיא תישאר בלב

לפני הכל - אני שמחה שהבנת שלהיות ´המסכנה´ רק יזיק לך בסוף-נכון שבתחילה מקבלים הרבה תשומת לב, אנשים דואגים לך, מכרכרים סביבך, רוצים לגרום לך להרגיש טוב יותר; אבל עם הזמן אט אט אנשים מתרחקים, כבר נמאס להם הם רוצים להיות בקרבת מישהו שלא מרחם על עצמו כ"כ, הם ראו שלא משנה מה הם עושים את ממשיכה להרגיש רע וזה מדכא גם אותם. התקווה שלך, החוזק הנפשי שבזכותו את קמה שוב ושוב למרות הנפילות ולא ממשיכה לנסות. אל תוותרי, זה ישתלם וזה משתלם כעת-כשאת מגלה שכל תקומה מחודשת מחזקת אותך לקראת הבאות וכשאת מביטה לאחור ורואה את המכשולים הרבים שעברת במסלול החיים את מרגישה טוב, שאת יכולה להתמודד. אכן, החיים ארוכים אבל זה לא אומר שצריך לבזבז אותם, אחר-כך תצטערי על השניות, שעות, שבועות, שנים שבזבזת-בדיכאון. אם תנסי להפיק את הטוב מדברים ותמשיכי הלאה כשתביטי לאחור תרגישי הרבה יותר טוב ולא תחשבי ´מה אם?´ ו´למה בזבזתי את ילדותי?´. אם תאמיני שיהיה טוב אז באת כך יהיה-ורק את תגרמי לזה, אף אחד לא יעשה זאת בשבילך. ד"א, שקד נדהמתי לגלות שאת רק בת 16, את כותבת בצורה נפלאה, הדרך בה את מסתכלת על החיים נראת לי מאוד בוגרת ואת מביעה זאת באופן יוצא דופן.

 

[ש ק ד ב ת]

זה רגע שעובר../images/Emo13.gif

הכדור בידיים שלנו, ואני יודעת כמה לא קל זה... כולם סומכים עלינו שנקלע לסל, ואנו חוששים שמא לא נקלע- לא יאהבו אותנו יותר, לא יעריכו אותנו יותר, הביקורות בעיתון עלינו יהיו רעות: "אנו בנסיגה" "השחקנית הטובה הידרדרה"... הכדור בידיים שלנו, ואני יודעת שמתחשק לנו למסור את הכדור למישהו אחר, כי אנו מרגישים שהאחריות עלינו היא כבדה מדי, והפחד לאכזב... אוי, הפחד הזה... מפחיד מדי. נדמה לנו שאנו לא יכולים, אבל זהו, שלא. אנו יכולים. אנו נצליח לקלוע לסל, וגם אם נחטיא- אז מה?! אז קורה!!! זה לא אומר עלינו שום דבר בתור בנאדם, זה פשוט אומר ש... פיספסנו. אז מה, כולנו מפספסים לפעמים הזדמנויות. לא תמיד יש את האופציה להזדמנות שניה, אבל... אני מאמינה שכל דבר שקורה- הוא קורה לטובה. פעם כשנפל כוכב, ביקשתי להיות מאושרת, היום, אני מסתפקת בתחינה שיפסיק הכאב, שיגווע הגעגוע, שימות הרגש כבר אילו מילים, הגר. אילו מילים מדהים מה שאת עושה עם המילים. את מדהימה אמיתית. וכן, הכדור בידייך,ביידי וביד כולנו ואני יודעת שזה מפחיד, כי עצם הידיעה שאינך יכולה להתמסר, להתייעץ... זה מרגיש לבד אבל אינך לבד,ואתם אינכם לבד אנו תמיד יכולים ליצור קשר עין, לדבר תוך כדי המשחק... אל תשכחי את זה.

מצטערת אם בלבלתי בשכל, אבל תמיד, מה שאת כותבת, מצליח לגעת לי כ"כ עמוק, ואני לא תמיד מצליחה לרדת לסוף דעתן של מילותייך... הן פשוט חודרות לי מדי ויפות לי מדי. תודה, הגר!!! אוהבת אותך!!!את לא יודעת כמה את עוזרת לי ד"א,בת כמה את?!

you just call out my name and you know wherever I am, I´ll come running just to see you again. winter, spring, summer or fall all you got to do is call and I´ll be there, you´ve got a friend

שקד

 

[missundaztood]

../images/Emo9.gif

תודה הדברים שאת כותבת בצורה מדהימה נכונים כ"כ. הכדור ביידינו -זה נראה מאיים אבל כשחושבים על זה לעומק זה דווקא מעודד. השליטה נמצאת ביידיך, את עושה את הבחירות וקובעת, את יכולה לסמוך על עצמך, את יודעת מהם מניעייך וכוונותיך. ולא צריך לפחדד מטעויות כי כמה שזה כואב זה נכון-אנחנו אנושיים, וזה אנושי לטעות אבל זה לא נורא כי יש הזדמנויות רבות שנמצאות בכל פינה, בכל דרך בה תיבחרי ללכת יש חסרונות וקשיים אבל גם יתרונות, הזדמנויות וכח להתגבר על המכשולים ולהמשיך. הדברים שאת כותבת מעודדים מאוד ועוזרים. אני מרגישה כ"כ קרובה אלייך.

תשובה לד"א שלך- אני בת 14, ב4.12 ימלאו לי15 שנים

גם אני אוהבת אותך ושולחת לך המון חיבוקים,

נשיקות

וחיזוקים.

 

[ש ק ד ב ת]

ואני כותבת מדהים

חמודה שלי, בהודעה הראשונה אני חשבתי שאת מעל גיל 20, איכולתצ שלך להתבטא היא מעל לכל שיעור אמא שלי קראה גם את אחת ההודעות שלך בלי

היא דיי מעורבת בכל מה שקורה כאן.. והיא שאלה אותי לגילך...ולא ידעתי לענות לה,אבל שנינו סיכמנו שאת נדמעת בוגרת,מתבטאת באופן נפלא,ובכלל את נפלאה.

אז מה עושים כשנורא מתגעגעים

באים לכאן ושופכים את ה

מציקים לכם קצת , דופקים לכם את הראש

אומרים לכם כמה שאני אוהבת אותכם ממעמקי ה

למי שאני יכולה, אני גם מציקה ב

, אז

שלא תגידי שלא הזהרתי.

זהו, מספיק הצקתי, אז אני פשוט אשלח לך מיליוני

מלווים בעוד מיליוני

. עד כאן, אבי המצו´געת בעצם אני לא יכולה להספסיק,אני מרגישה אותך בגרוש כאילו אני מכירה אותך כבר כמה שנים ואנחנו חברות ממש טובות.. לא היה ביצפר היום?! ואת ממש מהקטנים בסוף שנה..למרות שאני רוצה להישאר קטנה לתמיד שקד

 

[missundaztood]

שקדו´ש

באמת תודה. אני מוצאת בהודעות שלך כ"כ הרבה כאב, אני מזדהה איתך ומתחברת אבל לצערי זה לחלק שבי שכואב וסובל. את כותבת נ-ה-ד-ר השירים שלך נוגעים עמוק, עוקפים את כל המגנים וחודרים יש ללב. אני שמחה שאת משתפת את אמא שלך ושהיא מעורבת, זה נפלא. יש ביצפר אבל אנחנו כבר לא לומדים(הגעתי היום לביצפר ב10 וחזרתי ב12) יש כל היום חזרות או שסתם מסתובבים בבי"ס... וכן, אני מהקטנים(השנה מסיימת ט´) ככה זה דצמברים

אוהבת אותך כ"כ

הגר