הנובליסט: הנמהרות היא איום קיומי../images/Emo41.gif
זוכה פרס נובל בכלכלה על פיתוח תורת המשחקים, פרופ' אומן שהמודלים שלו משמשים לפתרון סיכסוכים. לפני כשבוע הצליח חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' ישראל אומן, להרים כמה וכמה גבות בנאומו לפני ועדת החוץ והביטחון. "גלובס" מביא כאן, לראשונה, את דברי אומן במלואם מה הוא באמת אמר שם? צבי לביא 14:44 25/12/05 חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' ישראל אומן אמר בשבוע שעבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, כי ראוי למדינה להיעזר במודלים הכלכליים של ניהול עסקים, כדי להגיע להסדר קבע מדיני בטווח הזמן המהיר ביותר. על-פי חידושיו בתורת המשחקים עליהם קיבל את הפרס, שלל פרופ' אומן את המדיניות הלוחצת לשלום עכשיו וכל צעד חד-צדדי ואף הזהיר, כי אלו רק מרחיקים את השלום בנוסף לנזקים הנובעים מהם. "כמו במו"מ עיסקי, נדרשים גם בתהליך המדיני סבלנות ואורך רוח. כי אם אחד הצדדים ממהר ומה שישיג היום חשוב לו יותר מהמחר - שיתוף פעולה לא יהיה ביניהם", הוא ציין בהרצאתו בוועדה. אומן הדגיש, כי שם המשחק הוא סבלנות ואורך רוח. הוא הבהיר, כי בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלשתיני הסבלנות חשובה לא פחות, כיוון, שלדעתו, הפלשתינים חייבים להיות מודעים לכך שלישראל לא אצה הדרך. הוא ציין, שלא מספיק שרק צד אחד יהיה אדם ישר, אלא שהיושר והיעדר כל כוונה רעה צריכים להיות מונחים על השולחן ולהיות ברורים לצד השני. על כן, חשוב, לדעתו, שהסבלנות והיושר יהיו אמינים ומופנמים ולא מהפה ולחוץ. כמו ביחסי מסחר, הבהיר פרופ' אומן, הבעיה שלנו היא שאין לנו סבלנות והמושג של שער הריבית איננו קיים בתחשיב של קובעי המדיניות. לפיכך, הוא מזהיר, כי קוצר הרוח עלול לעלות לנו במחיר יקר של העיסקה, שכן שער זה יהיה גבוה אם השאלה מה אעשה היום היא החשובה ביותר. "זה לא עניין של צריכה חומרית, שהיא צעד קיומי מהיום למחר ושווה יותר ממה שיובטח לי לעתיד". אומן הדגיש, כי שער ריבית גבוה גם הופך את התהליך לחד פעמי ולא יביא לשיתוף פעולה לטווח ארוך. וזו לדעתו הבעיה של גישת שלום עכשיו שלא מאפשרת לנו להמשיך הלאה אלא רק מכשילה את התהליך. יו"ר הוועדה, ח"כ יובל שטייניץ שאל האם השאיפה לשלום עכשיו איננה טבעית לכל משטר דמוקרטי, בשל הרצון שלא להמתין למשהו אלא ליזום צעדים שיביאו לתוצאות בקדנציה הנוכחית. פרופ' אומן השיב שאכן זו הנטייה בדמוקרטיות, אבל ישנו גם רוח העם ומנהיגות יכולה לומר לעם, כי מוטב שנעמוד על שאיפותינו ורצוננו גם אם היום נראה שאין מה לעשות, והעם עשוי לקבל זאת. הוא טען בהקשר זה, כי תוכנית ההתנתקות ככל שהיא שנויה במחלוקת לא היתה יותר מאשר קורבן של שה תמים לאל השלום, שנבע מהרצון לעשות משהו היום. "אבל הגישה הזאת שעושים משהו, כי אי-אפשר להמשיך במצב הקיים, איננה נכונה. זהו צעד הרסני שהוא בעוכרינו", הדגיש פרופ' אומן שהוסיף: "היא נובעת מכך שאין לנו סבלנות. גרוע מזה - גם הצד השני כבר חש בזאת". פרופ' אומן טען, כי כי כל זה בא, במקום לשדר לצד השני שאנחנו אמנם רוצים בשלום, אבל יש לנו זמן ואז גם נוכל לקבל את השלום ולפי התנאים שלנו. הפרדוקס לדבריו, כמו שעולה גם מהניסיון הישראלי עם השביתות הממושכות במשק, הוא, כי הצדדים מגיעים בסוף להכרה הזאת רק אחרי הרבה זמן. שטייניץ ציין כי המכשול שבסכסוך הקיים נובע מאי-הסימטריות שבאופי המשטרים ובצד הדמוקרטי יש לחץ כפייתי לשלום מיידי שלא קיים בצד השני. פרופ' אומן השיב, כי כמו במשחק - אם שני הצדדים היו דמוקרטיים אז ההיגיון הישראלי היה תקף, אבל זה לא המצב אצלנו ואנחנו לא מפיקים את הלקח של חתימת צ'מברלין על הסכם מינכן עם היטלר מבלי שיבין עם מי יש לו עסק. הוא ציין, כי הסעיף החשוב ביותר בהסכם אוסלו היה הפסקת החינוך האנטי ישראלי בבתי הספר הפלשתינים. "זו אשמתנו שאנחנו לא מדברים על זה ודה-פאקטו ויתרנו עליו. ילידי 1994 הם המנהיגים של מחר ואנחנו ויתרנו על חינוכם", הוא הדגיש. הוא גם ציין את השימוש שעושים הערבים ב"פרדוקס הסחטן" שגם הוא קיים בתורת המשחקים ובכך שהגישה כמו שמפגינים הסורים היא שלא יוותרו אפילו על מילימטר מ"האדמה הקדושה". "הבעיה שלנו היא שאצלנו אין דבר קדוש, אפילו לא ירושלים, ומרוב שאנחנו רציונאליים, נצא בסוף בלי כלום ונגמור את הקריירה שלנו בים" הוא הזהיר והסביר: "אנחנו מאמינים רק בקדושת החיים ולכן נוכל לחיות גם בניו-יורק. מכאן הפרדוקס שהשאיפה שלנו לחיים יכולה לגרום לנו שנמות כעם וכמדינה". ח"כ רן כהן הציג דוגמאות הפוכות, בהן הסבלנות היתה עלולה להביא לאסון, כמו למשל, אם מנחם בגין ז"ל היה מעכב את הפצצת הכור הגרעיני בעיראק. פרופ' אומן השיב, כי אלו צעדים טקטיים שלא ראויים מפעם לפעם, אבל רק בתנאי שיהיו חלק מתוכנית אסטרטגית לטווח ארוך. לפיכך, הוא חזר ושלל את תוכנית ההתנתקות החד-צדדית, שלדעתו, לא היתה רק צעד בהסכם מדיני החותר לשלום. ח"כ אריה אלדד שאל איך יכולה ישראל לחיות ולהשלים עם שיגרת הטרור, אשר גובה מאיתנו שער ריבית גבוה. אומן השיב, כי הסכנה בקטע הזה היא המחשבה שהציג עמי איילון בכנס שדרות, שסדר היום שלנו השתנה ובמקום שנפעל לטובת חברה מלוכדת, כל אחד דואג היום לעצמו. "סדר היום הזה איננו מתאים לישראל ואנשים שזה סדר יומם יבינו שמקומם לא בארץ. אנחנו עדיין לא ארה"ב וגם שם זה לא יכול להימשך", טען פרופ' אומן - "אנחנו בצרות כבר 80 שנה ומה שיאפשר לנו לשנות את המצב הזה הוא שנאמין, כי אנחנו יכולים להמשיך ככה ובאורך רוח עם הצרות שלנו. אני רואה זאת כפריבילגיה לחיות בישראל ולכן באתי הנה מארה"ב".
