דבר פתוח.
יש לה פחד ממחוייבות. בינתיים אני יכול לסחוב. אני מאוהב בה. עושים הרבה דברים בשביל מישהי שאתה מאוהב בה. היא אומרת שהיא לא יודעת כמה זמן זה יחזיק. היא לא יודעת אם אנחנו מתאימים, היא לא יודעת אם מתאימים לה פערים, היא לא יודעת ולא יודעת ובעיקר ובגדול - קשה לה לדעת. אני בסדר, בינתיים. אני עוד יכול לסחוב. היא עושה לי טוב. בסה"כ אני חושב שגם אני לה. הסקס מטורף. ואפילו שהיא אומרת שעוד מעט לא יהיה ותכנס תקופת יובש ואז נראה אותי מתמודד כמו גבר גבר, התשוקה סוחפת אותי ובינתיים, אני יכולה לסחוב. אפשר לסחוב הרבה בשביל מישהי שאתה מאוהב בה. קשה לה עם הגדרות. ביחד, לא ביחד, כן רציני לא רציני, אבל היא לא מסוגלת להיות בלי מסגרת. ראיתם פעם דבר כזה? מישהי שמסגרת כ"כ מלחיצה אותה אבל בלעדיה היא מתפזרת. מתפזרת לגמרי. היא מנסה להסביר לי שזה הפחד מהמחוייבות אבל אני לא קונה את זה. זה פשוט פחד. נקודה. לא ממחוייבות לא מעכבישים ולא ממקומות סגורים [או! מקומות סגורים! הנה, זה בדיוק ההרגשה שזה נותן לי!], אני מפנה את הראש שלה בעדינות הצידה [הדברים שאני כותב הם אישיים שלי ולא מתאים לי שיציצו מעבר לכתף] ומזיז את הגוף שלה רחוק. הגוף שלה. הגוף ש ל ה ה - גוף ש ל ה זו כבר סוגיה בפני עצמה. אני מסדר את הזיקפה שלא תכאב וממשיך לכתוב. (איפה הייתי?) אה כן, פחד. אני יושב איתה, שעות, מסביר לה שעכבות יכולות להזהיר אבל אם לא משחררים אותן, מרחיקים אותן כמה סנטימטרים מהעיניים הן נהפכות לפחד. משתרשות. עוצרות. אוטמות. ואז מה היא תראה? מה היא תראה? רק את הדברים הרעים. כי ככה זה, אני מסביר לה, אם כל מה שניצב מול העיניים, ככה, בהכי קרוב שעוד מעט כבר פוזלים, זה רק מה שמפחיד גם אם תנשמי מיליון פעם ותנסי להזיז את זה את תפחדי עוד יותר. אני רק בוחנת, היא אומרת לי. את מקבעת, את מתקבעת, את לא נותנת מרחב לנשימה. אם לא תוכלי להתמודד עם הפחד כשהוא קרוב איך את חושבת שתוכלי להתמודד כשפתאום תזיזי אותו? היא לא מבינה. אני מנסה לחבק. היא מזיזה לי את הידיים. אם את מזיזה את הפחד מול העיניים, בקצת מרחק, אם את מנתקת את האחיזה הקרובה שלך בו ושמה אותו במקום מספיק קרוב לראות, ישאר לך גם מספיק מרחב להתקדם בו. היא נלחצת. את לא עוזבת אותו, אל תדאגי. הוא לא הולך לשום מקום. את פשוט מתקדמת, קצת. את פשוט מפסיקה לנשום אותו בכל הכנסת אוויר. תני לו להיות כמו כלי עזר, כמו הליכון, לא כמו ההרגשה שמשתלטת על מישהו שאומרים לו שהוא לא יכול ללכת. אני יכולה ללכת מתי שאני רוצה, היא אומרת. אני לא מחזיק אותך בכוח, לכי. [היא אוהבת שאני משחק אותה גבר גבר], בכלל, היא אוהבת משחקים. וכל הזמן זה ככה, בינתיים, אני יכולה לסחוב. פינג ופונג. כל היום. אני עוזבת, תעזבי. אני הולכת, לכי. אני אתחיל עם ההוא ואשכב עם זה אני אקום ואלך!, בינתיים. ~*~*~*~ אני אוהב אותה. ככה זה. לפעמים בלי הגיון. לפעמים בלי סיבה. לפעמים זה כזה פשוט. אני אוהב אותה. ואני רוצה להיות איתה. ואני רוצה שהיא תהיה איתי. אבל לא קל לה, היא חופרת. בתוך עצמה, בתוכי, מתחת לבלטות. בכל מקום שיכול להיות העיקר לא להתמודד. העיקר לא לעמוד מול משהו ולזרום איתו. מסגרת. לדעת מה יהיה. מה היה ומה הולך לקרות. כובלת. ראיתם פעם משהו כזה? איך מישהי שבורחת מכל מקום העיקר לא להיות תחת איזושהי הגדרה משתוקקת כ"כ למסגרת. פראדוקס. אני אומר לה שאני אתן לה לקרוא. היא יכולה להרגע. היא לא צריכה להציץ ולפחד מה אני כותב ולמי אני מראה ולמה אני מוציא החוצה כ"כ הרבה. היא אומרת שהרגשות הן לא אותו דבר, לא באותה עוצמה, לא מאותו מקום. אני אומר שזה לא מפריע לי (זה מפריע לי) אני אומר לה שאני יכול להתמודד (זה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע), היא אומרת שהיא לא מבינה איך זה לא מפריע לי ואם מישהו אומר למישהי שהוא אוהב אותה זה מכאיב שהוא לא מקבל את זה בחזרה. אני אומר לה שהיא מרגישה אליי משהו. היא אומרת שאני אסתום. אני ממשיך. היא צורחת עליי שמי אני שאקבע לה מה היא מרגישה. אני אומר לה שאני קורא אותה כמו ספר. היא מתחילה להיות אדומה. אני אומר לה שככה זה, נגמרה תקופת היובש, מעכשיו יש מי שמבין. היא מתקרבת אליי ואומרת לי שהיא לא רוצה לפגוע. שנכון, היא מרגישה משהו. נכון, אני עושה לה טוב (מתחיל להיות לי חם בפנים), נכון אני קורא אותה ומבין אותה ויודע. אבל היא עוד רחוקה, יש לה עוד זמן, יש עוד דברים שהיא צריכה להכיר, עוד מקומות שבהם היא צריכה להפתח עוד; *~*~*~ ככה כבר כמה חודשים. אני יודע, זה נראה קצת. אבל קצת זה יחסי. בינתיים יש לי אותה. את העיניים שלה, את הידיים שלה, את הריח שלה. אני לא מסכן, אני לא קדוש מעונה. אני לא יודע אם היא תלך עם מישהו אחר, אם היא תשאר איתי או אם פשוט לא יצא כלום. ככה. לא מספיק. אומרים לי לשים את עצמי ראשון, ואני לא רואה מה הבעיה בלשים את האהבה שלי במקום הראשון. ולא תגידו אותה, אלא אותי. את זה שאני אוהב אותה ורוצה שזה יהיה במקום הראשון. זה לא טוב [היא שוב מציצה], אתה תפגע בסוף. טוב לי איתך. טוב לי שאת פה. היא שוב אומרת שזה אינטנסיבי מדיי, ומטורף מדיי, ויותר יותר יותר מדיי וצריכים לקחת דברים באיזי. אני לא מכריח אותך להשאר פה, את יודעת. אני אקום ואלך! לכי. פינג - פונג.
יש לה פחד ממחוייבות. בינתיים אני יכול לסחוב. אני מאוהב בה. עושים הרבה דברים בשביל מישהי שאתה מאוהב בה. היא אומרת שהיא לא יודעת כמה זמן זה יחזיק. היא לא יודעת אם אנחנו מתאימים, היא לא יודעת אם מתאימים לה פערים, היא לא יודעת ולא יודעת ובעיקר ובגדול - קשה לה לדעת. אני בסדר, בינתיים. אני עוד יכול לסחוב. היא עושה לי טוב. בסה"כ אני חושב שגם אני לה. הסקס מטורף. ואפילו שהיא אומרת שעוד מעט לא יהיה ותכנס תקופת יובש ואז נראה אותי מתמודד כמו גבר גבר, התשוקה סוחפת אותי ובינתיים, אני יכולה לסחוב. אפשר לסחוב הרבה בשביל מישהי שאתה מאוהב בה. קשה לה עם הגדרות. ביחד, לא ביחד, כן רציני לא רציני, אבל היא לא מסוגלת להיות בלי מסגרת. ראיתם פעם דבר כזה? מישהי שמסגרת כ"כ מלחיצה אותה אבל בלעדיה היא מתפזרת. מתפזרת לגמרי. היא מנסה להסביר לי שזה הפחד מהמחוייבות אבל אני לא קונה את זה. זה פשוט פחד. נקודה. לא ממחוייבות לא מעכבישים ולא ממקומות סגורים [או! מקומות סגורים! הנה, זה בדיוק ההרגשה שזה נותן לי!], אני מפנה את הראש שלה בעדינות הצידה [הדברים שאני כותב הם אישיים שלי ולא מתאים לי שיציצו מעבר לכתף] ומזיז את הגוף שלה רחוק. הגוף שלה. הגוף ש ל ה ה - גוף ש ל ה זו כבר סוגיה בפני עצמה. אני מסדר את הזיקפה שלא תכאב וממשיך לכתוב. (איפה הייתי?) אה כן, פחד. אני יושב איתה, שעות, מסביר לה שעכבות יכולות להזהיר אבל אם לא משחררים אותן, מרחיקים אותן כמה סנטימטרים מהעיניים הן נהפכות לפחד. משתרשות. עוצרות. אוטמות. ואז מה היא תראה? מה היא תראה? רק את הדברים הרעים. כי ככה זה, אני מסביר לה, אם כל מה שניצב מול העיניים, ככה, בהכי קרוב שעוד מעט כבר פוזלים, זה רק מה שמפחיד גם אם תנשמי מיליון פעם ותנסי להזיז את זה את תפחדי עוד יותר. אני רק בוחנת, היא אומרת לי. את מקבעת, את מתקבעת, את לא נותנת מרחב לנשימה. אם לא תוכלי להתמודד עם הפחד כשהוא קרוב איך את חושבת שתוכלי להתמודד כשפתאום תזיזי אותו? היא לא מבינה. אני מנסה לחבק. היא מזיזה לי את הידיים. אם את מזיזה את הפחד מול העיניים, בקצת מרחק, אם את מנתקת את האחיזה הקרובה שלך בו ושמה אותו במקום מספיק קרוב לראות, ישאר לך גם מספיק מרחב להתקדם בו. היא נלחצת. את לא עוזבת אותו, אל תדאגי. הוא לא הולך לשום מקום. את פשוט מתקדמת, קצת. את פשוט מפסיקה לנשום אותו בכל הכנסת אוויר. תני לו להיות כמו כלי עזר, כמו הליכון, לא כמו ההרגשה שמשתלטת על מישהו שאומרים לו שהוא לא יכול ללכת. אני יכולה ללכת מתי שאני רוצה, היא אומרת. אני לא מחזיק אותך בכוח, לכי. [היא אוהבת שאני משחק אותה גבר גבר], בכלל, היא אוהבת משחקים. וכל הזמן זה ככה, בינתיים, אני יכולה לסחוב. פינג ופונג. כל היום. אני עוזבת, תעזבי. אני הולכת, לכי. אני אתחיל עם ההוא ואשכב עם זה אני אקום ואלך!, בינתיים. ~*~*~*~ אני אוהב אותה. ככה זה. לפעמים בלי הגיון. לפעמים בלי סיבה. לפעמים זה כזה פשוט. אני אוהב אותה. ואני רוצה להיות איתה. ואני רוצה שהיא תהיה איתי. אבל לא קל לה, היא חופרת. בתוך עצמה, בתוכי, מתחת לבלטות. בכל מקום שיכול להיות העיקר לא להתמודד. העיקר לא לעמוד מול משהו ולזרום איתו. מסגרת. לדעת מה יהיה. מה היה ומה הולך לקרות. כובלת. ראיתם פעם משהו כזה? איך מישהי שבורחת מכל מקום העיקר לא להיות תחת איזושהי הגדרה משתוקקת כ"כ למסגרת. פראדוקס. אני אומר לה שאני אתן לה לקרוא. היא יכולה להרגע. היא לא צריכה להציץ ולפחד מה אני כותב ולמי אני מראה ולמה אני מוציא החוצה כ"כ הרבה. היא אומרת שהרגשות הן לא אותו דבר, לא באותה עוצמה, לא מאותו מקום. אני אומר שזה לא מפריע לי (זה מפריע לי) אני אומר לה שאני יכול להתמודד (זה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע), היא אומרת שהיא לא מבינה איך זה לא מפריע לי ואם מישהו אומר למישהי שהוא אוהב אותה זה מכאיב שהוא לא מקבל את זה בחזרה. אני אומר לה שהיא מרגישה אליי משהו. היא אומרת שאני אסתום. אני ממשיך. היא צורחת עליי שמי אני שאקבע לה מה היא מרגישה. אני אומר לה שאני קורא אותה כמו ספר. היא מתחילה להיות אדומה. אני אומר לה שככה זה, נגמרה תקופת היובש, מעכשיו יש מי שמבין. היא מתקרבת אליי ואומרת לי שהיא לא רוצה לפגוע. שנכון, היא מרגישה משהו. נכון, אני עושה לה טוב (מתחיל להיות לי חם בפנים), נכון אני קורא אותה ומבין אותה ויודע. אבל היא עוד רחוקה, יש לה עוד זמן, יש עוד דברים שהיא צריכה להכיר, עוד מקומות שבהם היא צריכה להפתח עוד; *~*~*~ ככה כבר כמה חודשים. אני יודע, זה נראה קצת. אבל קצת זה יחסי. בינתיים יש לי אותה. את העיניים שלה, את הידיים שלה, את הריח שלה. אני לא מסכן, אני לא קדוש מעונה. אני לא יודע אם היא תלך עם מישהו אחר, אם היא תשאר איתי או אם פשוט לא יצא כלום. ככה. לא מספיק. אומרים לי לשים את עצמי ראשון, ואני לא רואה מה הבעיה בלשים את האהבה שלי במקום הראשון. ולא תגידו אותה, אלא אותי. את זה שאני אוהב אותה ורוצה שזה יהיה במקום הראשון. זה לא טוב [היא שוב מציצה], אתה תפגע בסוף. טוב לי איתך. טוב לי שאת פה. היא שוב אומרת שזה אינטנסיבי מדיי, ומטורף מדיי, ויותר יותר יותר מדיי וצריכים לקחת דברים באיזי. אני לא מכריח אותך להשאר פה, את יודעת. אני אקום ואלך! לכי. פינג - פונג.
