אור גינאל
Well-known member
חופש הביטוי מול חופש האמונה.
השבוע, לא היה ילד בישראל שלא ראה את הקליפ של הזמרת עדי ביטי ובו בחורה טובלת באמבט של דם, מיצג עם מוטיבים קניבליים של בחורה על שולחן אוכל,
שלל בחורים ובחורות המביעים מתח מיני מוגזם וכמובן את מוטיב המוות בכיסוי הגופות באדמה כשאחת הבחורות פוקחת עיניה וכביכול מייצגת את תחיית המתים או אפילו את שיבת הזומבים.
מכיוון שלקליפ צורף פס קול עם מוסיקה ודיקלום מונוטוני הדבר נחשב לאומנות שרבים בישראל חושבים שהיא מרכיב חשוב בחופש הביטוי דרכו התרבות המערבית מתאפיינת ומבדילה את עצמה מתרבויות אחרות הפרימיטיביות והברבריות.
מן העבר השני יש את אלו שלא מבינים על מה הרעש וההמולה, בסך הכל דברים טבעיים - דם, מוות, מיניות ואפילו קניבליזם, לא דברים שאינם מוכרים ומיום ליום מתרגלים לפגוש אותם.
לפי פרשת השבוע "לך לך", אם אברהם לא היה הולך ממקומו אל מקום שלא היה רגיל אליו, לא היה לאף אדם שום סיכוי שיתפתח בו אפילו שמץ של אמונה.
אם היה קל להאמין, לא היו קוראים לזה בשם 'אמונה', אלא היו קוראים לזה משהו אחר כמו תקווה או לסמוך על אחרים.
אדם שיש לו אמונה הוא כמו אחד שמחזיק בעמוד ושום רוח, חזקה ככל שתהיה, לא תוכל להזיז אותו משם.
כאשר אדם עוזב את הדברים הטיבעיים שהיה רגיל לסמוך עליהם כמו על הכסף שהוא אוסף או על הבטחות של אחרים, הוא מיד מתחיל לעלות במדרגות של אמונה, לאמונה יש כיוון אחד היא צומחת ממוטיבים טבעיים למקרים והתרחשויות בחייו שקשה לו להבין ולהסביר, בדיוק באותו מקום שלא מבינים שם נמצאת האמונה - כי אם היה קל להבין ולהסביר אותם הם לא היו נקראים נסים .
כשם שאברהם קיבל הבטחה שיהיה לו בן, כך לכל אחד יש את ההבטחה שמעשיו ישאו פרי, אם רק ינטוש את ההסתמכות והאחיזה שלו בדברים הטבעיים שעד היום התרגל אליהם.
השבוע, לא היה ילד בישראל שלא ראה את הקליפ של הזמרת עדי ביטי ובו בחורה טובלת באמבט של דם, מיצג עם מוטיבים קניבליים של בחורה על שולחן אוכל,
שלל בחורים ובחורות המביעים מתח מיני מוגזם וכמובן את מוטיב המוות בכיסוי הגופות באדמה כשאחת הבחורות פוקחת עיניה וכביכול מייצגת את תחיית המתים או אפילו את שיבת הזומבים.
מכיוון שלקליפ צורף פס קול עם מוסיקה ודיקלום מונוטוני הדבר נחשב לאומנות שרבים בישראל חושבים שהיא מרכיב חשוב בחופש הביטוי דרכו התרבות המערבית מתאפיינת ומבדילה את עצמה מתרבויות אחרות הפרימיטיביות והברבריות.
מן העבר השני יש את אלו שלא מבינים על מה הרעש וההמולה, בסך הכל דברים טבעיים - דם, מוות, מיניות ואפילו קניבליזם, לא דברים שאינם מוכרים ומיום ליום מתרגלים לפגוש אותם.
לפי פרשת השבוע "לך לך", אם אברהם לא היה הולך ממקומו אל מקום שלא היה רגיל אליו, לא היה לאף אדם שום סיכוי שיתפתח בו אפילו שמץ של אמונה.
אם היה קל להאמין, לא היו קוראים לזה בשם 'אמונה', אלא היו קוראים לזה משהו אחר כמו תקווה או לסמוך על אחרים.
אדם שיש לו אמונה הוא כמו אחד שמחזיק בעמוד ושום רוח, חזקה ככל שתהיה, לא תוכל להזיז אותו משם.
כאשר אדם עוזב את הדברים הטיבעיים שהיה רגיל לסמוך עליהם כמו על הכסף שהוא אוסף או על הבטחות של אחרים, הוא מיד מתחיל לעלות במדרגות של אמונה, לאמונה יש כיוון אחד היא צומחת ממוטיבים טבעיים למקרים והתרחשויות בחייו שקשה לו להבין ולהסביר, בדיוק באותו מקום שלא מבינים שם נמצאת האמונה - כי אם היה קל להבין ולהסביר אותם הם לא היו נקראים נסים .
כשם שאברהם קיבל הבטחה שיהיה לו בן, כך לכל אחד יש את ההבטחה שמעשיו ישאו פרי, אם רק ינטוש את ההסתמכות והאחיזה שלו בדברים הטבעיים שעד היום התרגל אליהם.
