דגשים שנתתי לעצמי

dahoe

New member
דגשים שנתתי לעצמי


באחרונה אני נמצא במצב אינטנסיבי מאוד, מעין שיא של השנתיים האחרונות שלי, של להיטות חזקה מאוד לפעול סוף סוף, של להתפתח בתחום זוגי. כרגע, מכמה סיבות שונות, זה לא יוצא למציאות. חשבתי לשתף בדברים המשמעותיים שאני מרגיש שנחוצים כדי לצאת סופסוף ולעבור את המכשול שבלמצוא ולהתחיל עם מישהי. חלקם הוגשמו, חלקם עוד בתהליכים.
  • רצון - מה שהיווה "מכשול" עיקרי אצלי בעבר. חלמתי על זוגיות במובן מסוים, אבל לא באמת הייתי בשל לזה. ואפילו כשהתחילו איתי, לא היו לי את הכלים ואת הבשלות להתמודד עם זה בכלל.
  • חיפוש פעיל - האסימון שנפל לי לפני שנתיים. ששום דבר לא יקרה מעצמו. שזוגיות לא תקרה כי אתאהב במישהי מושלמת והיא תתאהב בחזרה, אלא שאני צריך לצאת ולפעול ולעשות דברים שפעם נראו שטותיים ופתטים. אבדן כלשהו של תמימות שהייתה בי. היום אני מבין שהכל תלוי בי ושאני חייב לחפש באופן פעיל כדי למצוא מישהי.
  • בטחון בעצמי - מכשול שעברתי. כיום אני מאמין שיש לי את היכולת למצוא, ומאמין שיש לי מה להציע ומה לתת.
  • משיכה - נושא חשוב שלמדתי בדרך הקשה לאחרונה, כשיצאתי עם מישהי בפעם הראשונה והיחידה בינתיים. בחוסר הניסיון שלי לא ידעתי לזהות בכלל באופן ברור שאני לא נמשך למי שכל הקשר איתה נראה כמו כל מה שרציתי. וגם כשהבנתי, הדחקתי. עכשיו אני יודע לחפש את מה שנראה לכל אחד טריוויאלי.
  • אומץ והדדיות ברצונות - המכשול הקשה ביותר אצלי, עם כל הנסיונות להתנער מזה. פנייה למישהי שלא למטרת שיחה ידידותית, או הפניית קשר ידידותי פוטנציאלי להצעה ליציאה, מרגיש לי תמיד כמו ניצול וחוסר כבוד כלפי הבחורה, כמו להגיד "זה לא שאני מדבר איתך כי נחמד לדבר איתך. זה כי אני רוצה שתתני לי משהו". האתגר הגדול ביותר שלי כפול כאן: ברמה האישית, לראות מישהי כמישהי שאני רוצה כבת זוג, ולא כעוד ידידה, וברמה הבינאישית, להבין שזאת לא הטרדה, שבנות (לרוב) מוחמאות מזה שמתחילים איתן. אני משנן לעצמי את זה, אבל זה עדיין מכשול קשה.
  • טבעיות - להיות עצמי ולהיות בטוח כשאני עם מישהי. לא לזייף. תמיד קשה למצוא את האיזון, אבל אני מאמין שאני עושה את זה נכון.
  • יוזמה והחלטיות - כגבר בחברה שלנו, וכאדם לא החלטי באופי, אני צריך להבין שהנטל על ההחלטות נופל בדר"כ עלי. יזמת השיחה, ההצעה לקשר, הבחירה במה לעשות בדייטים. עוד נושא לא פשוט, שחשוב לעבוד עליו גם בתחומים אחרים.
  • מזל - בסופו של דבר, צריך גם את זה. אי אפשר למצוא מישהי, כשהיא פשוט לא נמצאת. גם אם אני מוכן, יקח זמן עד שאמצא מישהי שאני רוצה, ושהיא פנויה, ושהיא רוצה אותי. ועד אז, זה פשוט לחכות. וזה יכול לתסכל.
  • תקווה - בסופו של דבר 2, אם אאבד את מה שיש לי כרגע, את הלהיטות למצוא מישהי, ואת האמונה שיש לי את היכולת ואת כל מה שאני צריך, ושזה כאן, מעבר לפינה. אם אאבד את זה לעולם כלום לא יקרה, גם אם היא תעמוד מולי ותנופף.
יצא ארוך, אבל רציתי לשתף קצת את הפורום המיוחד הזה במה שאני עובר, לנסות חלקית להפגיש בין המחשבות שלי למבחן המציאות, וגם לקוות שמסקנות שהגעתי אליהן תעזורנה גם לאחרים כאן.
תודה למי שקרא/ה.
 

jSb1

New member
מרשים מאוד.

אני מתחבר מניסיוני הרב (והמר ברובו הגדול) להרבה ממה שכתבת. כולנו עוברים תהליכים, חלקם פשוטים וחלקם ממש לא. חלקם ברורים רק כשכבר נמצאים בשלב מתקדם. זה כמו לטפס על הר. מהתחתית אתה רואה מעט מאוד מהדרך שעברת וקשה להפנים אותה. אבל ברגע שאתה כבר צובר גובה, אתה יכול לראות יותר טוב מה עשית ומה עברת, להבין, להפנים ולהסיק מסקנות. זה מתסכל שאי אפשר לדעת דברים שימושיים כבר בהתחלה, אבל ככה העולם מתנהל. לומדים מכל דבר.

אני אגע בשלוש נקודות ספציפיות שגם התחברתי אליהן וגם יש לי מה לומר עליהן:
* אומץ והדדות ברצונות - לא רק שזו לא הטרדה, זה חלק מהחיים. אם תרצה, "חלק מהמשחק". אלה החוקים שהעולם מתנהל בהם. אתה לא יכול להיות בקשר אם הוא לא יווצר קודם, ואלה הכללים ליצירתו. כל עוד אתה לא עושה משהו שהוא לא בסדר, ואתה פועל במסגרת הכללים והנורמות, אתה לגמרי בסדר. אתה חייב "להתחיל" עם מישהי, אין דרך אחרת. וכמובן שזה נכון גם לגבי הנשים, שחייבות להתחיל עם מישהו. אחרת זה רק להמתין. זה שאתה בא עם מטרה וחושב כבר על הסוף זה מרגיש קצת מוזר, נכון, בטח כשכרוך בזה מין בשלב מסוים, נושא שמסבך את כל החיים ומביא קונוטציות שהן לפעמים נצלניות או רגישות. אבל תזכור שהצד השני מודע לזה. ואם לא טוב לה, היא תגיד לא, וזהו. אתה לא עובד עליה בשום שלב. אם ברור שמדובר על קשר זוגי, ברור לה במה זה כרוך והכל בסדר.
* מזל - בהחלט צריך כזה, ו"לכל סיר יש מכסה" וכו'. זה עניין של זמן כמו חיפוש של עבודה. העבודה קיימת אי שם, אבל צריך לפגוש אותה בזמן הנכון. אבל זה לא אומר שלא מחפשים. חייבים כל הזמן להיות בשטח כדי לפגוש את העבודה כשהיא תצוץ. כנ"ל בזוגיות. חייבים מזל, אבל זה לא אומר שצריך להיות שאננים ולהמתין שהזוגיות תנחת מהשמים. זה אפשרי, אבל זה מאוד מאוד מאוד נדיר. בשאר הזמן צריך פשוט לחפש, בצורה זו או אחרת, בהילוך כזה או אחר.
* תקווה - חייבת להיות ואין סיבה שלא תהיה. גם אם זה לוקח שנים, זה יכול להגיע בשלב מסוים, כמו שאני נוכחתי לדעת. בלי שהיתה לי הוכחה אפילו פעם אחת (שאני זוכר) שיש בי משהו שממש מושך או מעניין בחורות "איכותיות", שחשבתי שאין לי אנרגיות לדבר הזה, שיצאתי לדייט ראשון בחיי בגיל 28 בערך, שבשנים מאז לא המשכתי אף פעם מעבר לדייט שני, שמעולם לא נישקתי, אני מוצא את עצמי פתאום בגיל 35 בזוגיות ראשונה בחיים שנמשכת כבר אוטוטו חודשיים. הכל יכול לקרות ו"השמיים הם הגבול".

בהצלחה לכולנו
 

dahoe

New member
כתמיד, נפלא לשמוע!

ובנוגע למה שהגבת על האומץ - אני יודע ברמה השכלתנית שזה נכון. זה לא משנה את העובדה שאני זקוק למאמץ, לדחיפה עצמית ולשכנוע עצמי כדי להצליח לעשות מעשים שמאותתים על התעניינות חד משמעית. אפילו שאני יודע שככל הנראה עם האופי שלי גם אם אתפרע לגמרי התוצאה תהיה רחוקה מהטרדה, התחושה היא כזאת, וכל פעולה כזאת מלווה בלחץ ש"הלכתי רחוק מדי".
מדובר בהלך מחשבה שדורש פעולות עקביות שנוגדות את הנטיה הטבעית שלי כדי להשתלט עליו, והוא מהווה את האתגר העיקרי.
 

dahoe

New member
במיוחד כשהתשובה לשאלה "מה נכלל בנורמה" כדבריך, היא מורכבת.

 

dahoe

New member
פעם בכיתה יא', פעם במכינה הקדם-צבאית.

באופן תמוה למדי, לשתיהן היה את אותו השם.
 

A לוןA

New member
אני יכול להגיד לך שיופי לא ממש קשור לכאן

איתי התחילו בחורות- אני נראה בסדר, אבל רחוק מלהיות יפה. אבל לימדתי את עצמי ביטחון עצמי, הכרה בערך, חוש הומור וקצת כריזמה- וזה מאוד מאוד עובד על אנשים, אם כי קצת פחות "מיידי" מיופי חיצוני.
 
שאלה

איך מפתחים כריזמה?
האם זה משהו שאפשר לפתח בכלל?
והשאלה הגדולה היא-מה זה כריזמה? איך אדם כריזמטי מתנהג? -אשמח לדוגמא.
&nbsp
תודה
 

A לוןA

New member
יש דעות לכאן ולכאן (זהירות חפירה!
)

חלק אומרים שזה עניין מולד וחלק שזו יכולת שמתפתחת. אצלי זה לחלוטין לא היה שומדבר מולד!
אני יכול להגיד לך שבילדות ובתיכון הייתי ילד ונער ביישן, על גבול ההפרעה. לא מדבר, לא מסתכל לאנשים בעיניים, נערות בנות גילי היו בכלל חלום באספמיה.
כשהגעתי לצבא הבנתי (מכל מיני סיבות שלא רוצה להיכנס אליהן עכשיו) שמה ש"עבד" לי עד עכשיו- לא יעבוד ביציאה לעולם הגדול. ביישנות, שתיקה והשפלת עיניים לא יעבדו מול אנשים. וגם לי לא טוב במקום הזה. התחלתי לחקור (ע"י צפיה חסרת בושה באחרים) מה זה אומר להשתלב במארג חברתי, איך זה מתנהל, מה אומרים, מתי ואיך. והבנתי כמה דברים:
1. הרבה מאוד פעמים יש לי מה להגיד על מה שקורה מולי/סביבי- אבל אני לא אומר. בחלק מהמקרים כי אני חושש מתגובת הסביבה, בחלק מהמקרים כי אני לא יודע איך להגיד את זה.
2. יש בכל חברה את האנשים שהמקום שלהם בחברה יבנה ע"י זה שהם יקטינו אחרים מסביבם
3. (וזה אולי החשוב)- מי שבולט, מוביל, נשמע, מדבר- יש לו משהו חמקמק מאוד שנקרא כריזמה.

עכשיו שאלת מה זו כריזמה- בעיני זו היכולת להשתלב במארג חברתי (או ליצור כזה)בצורה בולטת, אך לא מאיימת.
הבנתי שבשביל לבסס כריזמה אני צריך כמה דברים-
1. אני צריך להיות מעניין. זה דורש עולם פנימי רחב (ספרים, סרטים, הצגות), דורש בקיאות במה שקורה מסביבך- הן בפן החברתי והן בפן הגלובלי, ודורש לחוות. לחוות כמה שיותר. אם אתה חווה- אתה יכול לספר על זה.
2. אני צריך לדעת להתנסח, ולהעביר את מה שיש לי בתוך הראש בצורה מעניינת ומושכת. ללמוד לדבר.
3. אני צריך ללמוד לזהות אנשים (וקהלים, בשלב מאוחר יותר) ולדעת איך לדבר עם כל אחד- בנעימות, בתוקפנות, בציניות, ברגישות- לכל אחד יש תמהיל אחר ש"מדבר" אליו, וצריך להיות מאוד רגיש לפידבקים שאתה מקבל מהסביבה ולתקן "תוך כדי תנועה"
4.הומור. זה היה באמת טריקי, אבל התחלתי מזה שאספתי (בראש) מאות של בדיחות שמתאימות לכל מצב, והתחלתי גם לשים לב ממה אנשים צוחקים (שלא קשור לבדיחות, אלא להערות ותגובות על סיטואציות)- וניסיתי לחקות את זה.

מודה שההתחלה היתה גמלונית וקשה, וזכיתי לכמה וכמה קיתונות של לגלוג ובוז, אבל הגעתי להחלטה שאני אלמד מכל חץ כזה שיופנה לעברי ואשתפר.

שלוש שנים אחר כך, כשיצאתי מהצבא היה לנו מעין כנס משתחררים. הייתי שונה לחלוטין. משוחרר, שמח, מרכז השיחה- יצאתי מהכנס הזה עם 3 מספרי טלפון של בנות שבתיכון לא העזתי אפילו לחלום עליהן (ואחת מהן גם היתה חברה שלי שנה וחצי).
את יודעת מה זה היה בשבילי להגיד למישהי שכל התיכון היתה חלום בלתי מושג- "את יודעת מה? בואי נדבר על זה במקום אחר כי יש כאן מלא רעש. מה הטלפון שלך?" (וגם, שאלוהים ישמור, לקבל אותו...)

לא אומר שכולם יכולים לעשות את זה ואני יודע שהתהליך שעברתי אולי ייחודי- אבל זה היה המסע הקטן שלי- והוא נמשך עד היום, וכולל המון ניצחונות קטנים בדרך (הפעם הראשונה שהתחלתי עם מישהי בפאב, הפעם הראשונה שהעברתי הדרכה, הפעם הראשונה שהרציתי בכנס וכו' וכו')- והיום, זה כבר טבע שני (ואפילו מצופה ממני...)
 

טרוליטו

New member
תגובה לפנתיאון.

אם אי אפשר היה לעשות חיפוש ברקורד של הפורום הייתי מעתיק לקובץ וורד ושומר
 
ואני

מכיוון שמחשב אחד כבר נפל עם כל מה שהיה בתוכו.
פשוט אשמור בוורד ואז אשלח לעצמי דוא"ל
וגם אדפיס את זה

&nbsp
&nbsp
 

dahoe

New member
מקסים!

תיארת כאן, מבחינה רעיונית לפחות, בדיוק את התהליך שאני עובר בשנים האחרונות - הבנה שאפשר לקחת את הדברים שמפריעים בידיים, ופשוט ללמוד עצמאית וליישם את השינויים שרוצים שיקרו. וגם הוספת לי כמה נקודות מבט חדשות. תודה!
 

dahoe

New member
כמו שנאמר - יופי לא מאוד רלוונטי.

לאחרונה התחלתי, בין היתר, להתעסק קצת במראה החיצוני שלי - מבחינת מודעות אליו ובעיקר מבחינת הערכה עצמית. בתקופות האלה - ההתעסקות שלי במראה הסתכמה בלוודא שהשיער שלי לא קופץ בבוקר. מה שגרם להן להתחיל איתי היה הביטחון העצמי שהיה לי בשיחה. שיחה טבעית, ידידותית ותמימה, על דברים שעניינו אותנו. זה הכל.
 
+ הארה

לא מאמינה במזל.
רק בעבודה קשה... וגם מאמינה בכוח עליון שמסייע
אך בהחלט לא במזל.
&nbsp
הכל מתגשם בעזרת:
מאמץ, מעשים וגם התמדה.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
למעלה