קצת על cymbaline
מתוך פרוייקט השירים: אמילי: זהו כרגע שיר הפלויד האהוב עלי ואחד השירים האהובים עלי ביותר באופן כללי. בפעם הראשונה ששמעתי אותו עמדו דמעות בעיני. השיר כתוב ומנוגן כמו בלדה מימי הביניים . הבלדות היו שירים סיפוריים שספרו הטרובדורים- משוררי הדרכים- על אסונות ומלחמות שקרו, בדרך כלל לאצילים. בבלדות יש מבנה מסויים ואפיון בולט של קצב שהולך ומתגבר עד לבוא האסון. cymbaline כתוב כך ובהחלט מנוגן כך. המוזיקה הולכת ומתגברת ולא מגיעה להתרה של המתח. כמו כן מוטיב העורבים היושבים במקום גבוה ומביטים (אולי בגופות) מופיע הרבה בבלאדות ולי זה הזכיר את הבלאדה "שלושה עורבים על ראש עץ ישבו" הבלדות הגיעו מאנגליה אירלנד וסקוטלנד וכבריטים (ואפילו סקוטים- ווטרס) אני מניחה שהיתה השפעה של ז´אנר זה על כתיבת השיר. ציףציף1000: כיום זהו אחד השירים הפחות-ידועים של הלהקה, למרות שהיה פייבוריט בהופעות שלהם בשנים 1969-1971. זהו השיר האהוב עלי ביותר מבין שירי הפלויד, ולעניות דעתי הוא אחד מהטובים בשיריהם – אולי הטוב שבהם (או לפחות מבין אלו ששמעתי). השיר הופיע בפסקול הסרט More, בשנת 1969. ווטרס, שכתב את השיר, טען באותה תקופה כי השיר נולד בעקבות סיוט-לילה שהיה לו כמה שבועות לפני ההקלטה. השם Nightmare (סיוט) גם ניתן לשיר כאשר בוצע בהופעות במסגרת הסוויטה "האדם" (The Man) במהלך שנת 1969, כשווטרס מציג את השיר לקהל כ"שיר על סיוט". אך למעשה, נושא השיר קצת שונה. השיר - לדעתי - הוא על אמן בריטי בסיבוב הופעות בחו"ל, החווה התמוטטות עצבים מאסיבית כשזו נגרמת – לפחות בחלקה – ע"י שימוש בסמי הזיה ובשל הלחצים המופעלים עליו מצד תעשיית המוסיקה. מן הסתם שאב ווטרס השראה לשיר מסיבוב ההופעות של הלהקה בארה"ב בשנת 1967 שנקטע לאחר שבוע, לאחר שבארט התמוטט (זו גם דעתו של קליף ג´ונס בספרו). השיר הוא לדעתי אחד משיאיו של ווטרס כתמלילן (וכמלחין, אם הוא באמת אחראי גם למוסיקה). ווטרס מצליח כאן להעביר את תחושת אבדן הקשר עם המציאות, והחרדה הקיצונית הנלווית לכך של האמן לשפיותו ואף לחייו, בצורה כמעט מושלמת. The path you tread is narrow And the drop is sheer and very high The ravens all are watching From a vantage point nearby Apprehension creeping Like a tube-train up your spine Will the tightrope reach the end; Will the final couplet rhyme And it´s high time Cymbaline It´s high time Cymbaline Please wake me "הדרך בה אתה פוסע היא צרה והמדרון הוא תלול וגבוה מאוד העורבים כולם צופים מעמדת תצפית עליונה סמוכה הדאגה מתגנבת כמו רכבת-תחתית במעלה עמוד השדרה שלך האם החבל המתוח יגיע עד הסוף? האם צמד השורות האחרון בשיר יתחרז? .... " ווטרס בחר בחירה מעולה בדימויים לתאור מצבו של האמן: הוא מתואר כמי שהולך על חבל מתוח של לוליינים, כמו בקרקס, כשהתהום פעורה מתחתיו. צעד אחד לא נכון יגרום לאבדנו. העורבים – סמל עתיק-יומין למוות – כבר מחכים לנפילתו, כשהם נמצאים בעמדת יתרון (ווטרס משתמש בביטוי vantage point שיש לו משמעות כפולה – וזו בחירה משמעותית). האמן מודע למצבו, והוא חרד לחייו ולגורלו: האם הוא יגיע לצד השני של התהום? האם יצליח לסיים את השיר? השורה האחרונה כבר מרמזת על הלחצים המופעלים על האמן, ככותב שירים, לספק "את הסחורה". אגב, צמד השורות האחרונות בשיר אינו מתחרז (לעומת הבתים האחרים), ולדעתי מספק רמז נוסף להתמוטטותו של האמן. [מתוך הבית השני]: "פרפר עם כנפיים שבורות נופל לצדך העורבים סוגרים עליך ואין מקום בו תוכל להסתתר האמרגן והסוכן שלך עסוקים שניהם בטלפון מוכרים תמונות צבעוניות למגזינים בבית." תחושת המחנק והחרדה אותם חש האמן מתגברות. המוות נהיה ממשי – הפרפר הנופל לצידו – ואין לאן לברוח מפניו. ווטרס מצמיד דימויים אלו לתאור המנגנונים של תעשיית המוסיקה – האמרגן והסוכן, המוכרים תמונות "צבעוניות" שלו למגזינים "ביתיים" בריטיים - ובכך מאשים אותם, למעשה, במצבו של האמן. בבית השלישי מתאר ווטרס את אבדן הקשר של האמן עם המציאות, הנובע בין היתר משימוש בסמי הזיה: "הקווים מתכנסים במקום בו אתה עומד הם בטח הזיזו את מישור התמונה העלים כבדים סביב רגליך אתה שומע את הרעם של הרכבת פתאום אתה תופש שהם נכנסים לטווח ד"ר סטריינג´ כל הזמן משנה גודל" האמן כבר אינו בטוח שמה שהוא חווה הוא אכן המציאות; עצמים משנים מרחק, גודל ופרספקטיבה. צלילים ומראות מקבלים עוצמה גבוהה מהרגיל – הרכבת נשמעת כ"רעם", העלים הם "כבדים". חוויות אלו נתפשות כמאיימות: "פתאום אתה תופש" במקור זה “suddenly it stikes you”, ביטוי הניתן לתרגום גם כ"פתאום זה מכה בך...". ד"ר סטריינג´ המוזכר בבית זה, הוא דמות מקומיקס: קוסם בעל כוחות מאגיים על-טבעיים (הוא מופיע גם על עטיפת Saucerful of Secrets). גם בבית זה ווטרס משתמש בכפל-משמעות, כאשר השורה הראשונה - the lines converging - ניתנת לתרגום גם כ"הקווים מתכנסים" וגם כ"השורות מתכנסות" - רמז לשורות בשיר, אותו מנסה האמן לכתוב. השיר מצליח להעביר את תחושת הטשטוש בין המציאות והחלום/סיוט, כשהמוסיקה משלימה את התמונה ונותנת לנו להרגיש את תחושת המחנק והחרדה שחווה נשוא השיר. העוצמה הרגשית של השיר מושארת לפזמון החוזר (“and it’s high times, Cymbaline..”) כאשר בסופו מבקש – מתחנן – האמן: "אנא העירו אותי".
