דדדדדדדייייייי!!!!!!

[הצל שלי]

דדדדדדדייייייי!!!!!! ../images/Emo53.gif

נמאס לי. לא מסוגלת להמשיך יותר עם השדים האלה שעוטפים אותי. רוצה שהם ייעלמו כבר. למה? למה הייתי צריכה לפתוח את התבת פנדורה הזאת? היה לי כל כך טוב פעם, כשלא ממש ידעתי מהדברים..... אני

 

[סהר-תמיכה]

אולי תכתבי מה קורה לך

אומרים שזה מקל, להוציא בכתיבה.

 

[הצל שלי]

לא ממש יודעת.....

לפני חודשיים חשפתי "סוד" ששמרתי עליו הרבה מאוד שנים. מאז לא ממש יודעת מה קורה איתי. פעם אני מאושרת, פעם אני בוכה, עוברת ממצב של קיצוניות אחת לשניה. לא ממש יודעת למה. עדיין מנסה להבין מה עשיתי לא בסדר אז, שגרם למה שקרה. היום בבוקר למשל, הייתי כל כך מאושרת לא יודעת למה. סתם. קמתי בבוקר עם אושר בלב. ועכשיו כל כך רע לי. בוכה ולא ממש יודעת למה. אני יודעת שאני לא אשמה, אבל כנראה שאני כן. אחרת למה זה קרה לי? רגשות האשמה מציקים לי. אני מפחדת מהצל של עצמי. מפחדת מהעולם. מפחדת מהאנשים שקוראים לעצמם חברים שלי. לא רוצה להמשיך בחיים האלה ככה כי הם לא חיים. אבל גם מפחדת ממה שקורה לי. מפחדת מכל דבר. אם הייתי יכולה הייתי נכנסת עכשיו להתחבא מתחת לשמיכה, אבל זה לא יפתור לי כלום. לא מבינה כבר מה עובר עליי. מרגישה כאילו אני משתגעת...... אני

 

[מיכאל לנג]

פיטר פן - ?

שלום מה קשור פיטר פן לנושא - אז לפיטר פן לא היה צל. חומר למחשבה. לבעיה שאת מתארת אני מניח יש עומק רב. העבר שלך הולך עמך ומלווה את ההוה. היות וההוה של עכשיו היה העתיד של לפני רגע, אין לך עתיד. לא מפני שאין לך, כי אם מפני שאת מונעת אותו מעצמך. חוסר השלמות של קבלת העובדות וחיים כפי שהם הם דבר בסיסי לשלוות הנפש שלך. נכון שהיית רוצה להחזיר אותה? הביטי בחיים שלך. עוד לא נברע הפילוסוף שידע לתת להם משמעות. עובדת היות החיים חסרי משמעות בלתי נתפסת ואנו דוחים את המחשבה על כך כמו מהמוות. שניהם עובדה קיימת. אבל זאת רק מחצית האמת. החצי השני שהחיים נתנו לנו (לא בחרנו בהם) והמשמעות שלהם, היא המשמעות שאנו נותנים להם. עכשיו תחשבי על המשמעות שאת בוחרת לתת לחיים שלך? האם החיים שלך הם העבר שלך? עזבי את זה, היה לך מספיק וממה שכתבת, הם לא כל כך חביבים ששוה לשחזר אותם או לשכתב אותם. תחפשי לך אפשרות, תמציאי אותה, לעשות מעשה יוצא דופן (לטובה) שישאיר מישהו קרוב אליך נרגש ומלא התפעמות. אח"כ תחפשי אפשרויות כאילו לעצמך. תנסי למצות את החיים במלוא המובן שלהם. המובן שאת תבחרי עבורך. אהבה יכולה להיות אפשרות יוצאת דופן.

 

[סהר-תמיכה]

את כותבת על מה שאת מרגישה בהווה

ומתארת את הכל מאוד מדויק. אבל חסר החלק של מה קרה שם, בעבר שלך שגורם לך היום כל כך הרבה כאב. אני לא יודעת אם את רוצה לספר או לשתף, אולי זה משהו אישי. אבל לפעמים כשמעיזים ונותנים לאנשים נוספים שבאים בגישה מקבלת ולא שופטת לחשוב איתך ביחד, אפשר לראות דרכם זוויות התייחסות שונות לעניין. זה משהו שאם תרצי, את יכולה לעשות כאן. ויכול להיות שזה יותר מדי, אז אני רק שולחת לך חיבוק (((((((((הצל שלי)))))))))) ואיחולים שתמצאי בתוכך את התשובות ואת השלווה כדי להשלים עם העבר הקשה אם זה ניתן.

 

[שם ים]

צללית יקרה.

אני מאוד מאמינה שכן צריך לפתוח את הפצעים. ולו רק כדי לאט לאט ובזהירות לראות כמה את לא אשמה. כן, פתיחת הפצעים היא כואבת, אך חשוב לדבר עליהם. ישנם דברים שניכפו עלינו שלא מרצוננו. ע"י אנשים רעים. ובלי לשים לב, הכנסנו לעצמינו שאולי אנו אשמים, אשמים שנתנו לגיטימציה. אשמים על שלא אמרנו לא, אשמים על תחושות שחשנו. אשמים. פתיחת הפצעים מאפשרת לנו ללמוד שלא הייתה לנו שום בחירה. שלא היה באפשרותינו להתנגד. שלא יכולנו לדעת מה טוב או רע, ושאם רע, ונגיד, זה יגרום לנו אח"כ למשהו נוראי יותר, כמו ייסורי מצפון על כך שגרמנו ל"רע" למישהו אחר. רוצה רק לומר לך, שאנחנו פה איתך. ושאם את מחפשת חממה להישען עליה, בזמן שהכל כאוב. את מוזמנת. באהבה, שם ים

 

[הצל שלי]

../images/Emo51.gif ----->טריגר?

תודה לכם על ההודעות התומכות. כן כנראה שאני חיה יותר בעבר מאשר בהווה או בעתיד. אבל זה רק בגלל שרק עכשיו הדברים התפרצו אצלי. הם היו מודחקים אצלי 10 שנים. 10 שנים שמרתי אותם בבטן. במהלך הזמן כל מי שניסיתי לספר לו מה עברתי, לא רצה להאמין או אולי להבין. לפני כחודשיים, הצליח מישהו להוציא ממני את הדברים, ומאז אני הפוכה. הכל בבלגן אצלי פה... יש לי ימים של למעלה, ויש למטה.. ממש נדנדה. יש ימים שהם חוזרים אליי בפלאשים, ויש ימים שהם עוזבים אותי ונותנים לי שקט. רגע אחד אני מאושרת, ורגע אחד אני בוכה. ממש לא מבינה מה את מה שעובר עליי. ואולי בעצם בראש כן, אבל הנפש מסרבת לקלוט. בכל מקרה, שיהיה לכולכם שבת שלום. הצל.