"דובדבן חמוץ" - כתבתה של חן קוטס-בר

[מיכל@בר]

"דובדבן חמוץ" - כתבתה של חן קוטס-בר

כשהאב אומר ´רגע, ניב נהרג, איך אני בכלל פה?´ אני מרגישה שהוא שואל: איך אני ממשיך?.. איך אני חי?.. כתבה שמעוררת הרבה תיסכול.

 

[מיכל@בר]

לא מעוניינת למחוק את הכתבה עצמה,

ולא יכולה למחוק רק שורה או שתיים, אז פליז, תתעלמו ממה שכתבתי, יצא על העוקם לגמרי. לא לזה התכוונתי, כי ברור שזה מה שהוא אומר.

 

[איילת*]

הרבה תסכול והרבה כאב

עדי, אמא של ניב היא ידידה של אמא שלי, וכואב עוד יותר שמכירים מקרוב. אין מוות שהוא לא מיותר אבל עצם המחשבה כמה בקלות ניתן היה למנוע את המוות הזה של ניב וחבריו הופכת הכל לקשה יותר, מחריפה את התחושות. קשה להרפות כשלא מקבלים הסברים, תשובות ואולי אין כאלה וזה מסבך עוד יותר. אני מאוד מבינה את התחושות של ההורים, כי אי אפשר לחוש אחרת במצב שכזה. ועצוב לי מאוד, עליהם ובשבילם.